פורום אוצר החכמה

ב.

רש"י ד"ה מבוי. שהניחו את הקורה למעלה מכ' אמה.
בתוס' הרא"ש פי' דמבוי היינו חומות המבוי שהם גבוהים למעלה מכ' אמה ודרך להניח הקורה על חומות המבוי, ימעט גבהו כו'.
אבל מד' רש"י משמע קצת דאינו מפרש שהקורה היה מונח על גבי כותלי המבוי, אלא שנעץ יתידות בכותל והניח הקורה על גביהם. ואולי ס"ל לרש"י דממה דקתני ימעט (ולדידיה היינו ישפיל) משמע דהקורה אינה על חומות המבוי. (דאין הדרך למעט חומות המבוי עבור ענין זה אלא להשפיל הקורה בלבד).

עיין בביה"ל שס"ג סכ"ו ד"ה אינו (בא"ד).

... ודע עוד דמה שאמר אינו ניתר בקורה היינו אם רוצה להניחו למעלה על הכתלים כפי הרגיל דנמצאת הקורה למעלה מעשרים
אבל אם רוצה להניחו בחלל המבוי יש לו תקנה גם בקורה שינעוץ יתידות בשני כותל המבוי למטה מעשרים מזה ומזה ויניח עליהם הקורה
ומש"כ בסי"ד וצריך שיניחנה על כתלי המבוי בא לאפוקי שלא יניחנה מבחוץ וכדמסיים שם אבל א"צ שתהיה על הכתלים דוקא
וכן מוכח בריש עירובין ברש"י ד"ה ימעט "ישפיל" וכן הוא בר"ח וברי"ף והרשב"א בריש עבוה"ק והריטב"א שם
[אף דפירש שם עוד דמיעוט כולל מה שאמר בגמרא דף ד' ע"ב דימעט החלל ע"י הגבהת הקרקע אבל גם הוא מודה דימעט כולל גם השפלת הקורה כפרש"י שם עי"ש]
כולם כתבו דיכול להשפיל הקורה שהיה מונח מתחלה על גובה כתלי המבוי שהיה למעלה מעשרים ולהניחו בחלל המבוי בתוך עשרים:

כשלומדים עירובין בעיון, ואח"כ מעיינים במשנה ברורה וביאור הלכה, מגלים את כחו העצום בעיון וההיקף הגדול של מרן החפץ חיים.
[לפעמים מי שלא למד את הסוגיא מתרשם כאילו שהוא כותב הערה קטנה מסברא, אך מי שלמד בעיון שם לב שכל דבריו מחושבנים ומדוקדקים עפ"י שיטות הראשונים והפוסקים. ואכמ"ל].

ה.

בתוס' ד"ה דפתח לי' בקרן זוית.
פי' בקונט' טפח מן הפתח בדופן האמצעי וג' טפחים בדופן המשך וכן בצידו השני ולא דק דא"כ אין הפתח רחב אלא אלכסון של ג' טפחים על טפח והנה עינינו רואות שאין האלכסון של שלשה על אחד מגיע [אפילו (תוהרא"ש)] לאלכסון של טפח על טפח עכ"ל.
אין כוונתם שרש"י טעה (דהא בודאי ידע הגמ' דכל אמתא כו'), אלא כמו שכ' לקמן צד: (ד"ה קירויו) ולא דק כו' ולא חש לדקדק ע"ש.
והטעם דלא חש לדקדק י"ל משום דלא בא אלא לפרש דבקרן זוית פירושו שהפירצה אוכלת בשני ראשי הדפנות (כל' הריטב"א), וכמה צריך לפתוח בדפנות כדי שיהא אלכסונו רחב ד' טפחים אינו שייך לביאור עיקר דברי הגמ' ומבלבל את הלומד.
ואף לענין השיעור דכל אמתא בריבוע כו' גופי' כבר כתב התשב"ץ (ח"א סי' קסה) שאין החשבון מדוקדק ולא אמרו כלל זה אלא כדי לקרב ההבנה אל התלמידים שלא יתבלבלו במיצוי החשבון ע"ש.

כ"ד ע"ב

רד"ה דחזו לתשמישתא: "לשתיה, דאין לך דירה מעולה מזו":
ובמשנ"ב (שנ"ח ספ"ח ובשעה"צ שם) מביא דיש מקילים אף בשראוים לכביסה.

משנ"ב שנ"ח ס"ק פ"ח

אם ראויים לשתיה: ר"ל לשתית אדם ויש מקילין אף בשראוים לכביסה וכדומה:

שעה"צ שם ס"ק פ"א

רשב"א בעבוה"ק כתב מים הראויין לשתיה ולכביסה ופשוט דאו או קתני וכן משמע ברמב"ם פט"ז דין וי"ו שכתב סתם אם ראויין לתשמיש וכ"כ במעשה רוקח בדעת הרמב"ם אף שלבסוף נדחק משום שלא ראה דברי הרשב"א וכן משמע לכאורה בריטב"א שלא הזכיר כלל שתיה אלא מים זכים ולא מים עכורים משום דלא חזי לתשמישתן של חצר והיינו משום דלא ראוי אף לכביסה וכדמבואר בעבוה"ק ובאמת סברת רש"י הוא משום דאזיל לטעמיה במשנה ר"פ עושין פסין דבור הראוי לשתית אדם משוי למחיצות מוקף לדירה אבל באמת כבר כתבנו לעיל בבה"ל דהרבה פליגי עליה וס"ל דדירת שעה כזו לא משיי ליה לדירה וע"כ צ"ל דהכא לא קפדינן בזה דהרי בלא זה היה מתחלה מוקף לדירה ולבטל הדירה בשביל זה עכ"פ אין סברא שהרי ראויין להשתמש וא"כ לא נפקע לגמרי שם דירה מקרפף והשתא דאתאן להכי שפיר מצינן למימר דאפילו אין ראוי לשתיית אדם אלא לבהמות או לכביסה וכדומה מתשמישי החצר ג"כ לא נפקע שם דירה דדמיא לנטעים שהם ג"כ לא משוי קרפף מוקף לדירה ואעפ"כ כשמוקף לדירה בלא זה לא מיבטיל הדירה בשביל אילנות משום דלפעמים נתוצים ג"כ לחצר וכמו כן בענינינו. ונראה דיש להקל כהרשב"א וסייעתו דהא הוא רק ספיקא דרבנן:

מג.

בעי רב חנניה יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מי' וכו' כי תיבעי לך בעמוד גבוה י' ואינו רחב ד' אי נמי דקאזיל בקפיצה.

רש"י פי' על ההיכי תימצי של עמוד גבוה י' דמיירי שהעמוד נמצא ראשו אחד בתוך התחום ומצד אחר יוצא חוץ לתחום, מהו שיצא חוץ לתחום בהליכה על העמוד למעלה מעשרה. ואולי על 'דקאזיל בקפיצה' פירש"י דמיירי שקפץ ע"י שם ודילג תחום שבת בקפיצה למעלה מעשרה עיי"ש.

למה לא פי' רש"י על קפיצה כמו שפי' בעמוד, דמיירי שעמד בסוף התחום וקפץ למעלה מעשרה טפחים לחוץ לתחום? (ועי' בהגהות היעב"ץ שהקשה על הגמ' דזה דבר שלא מצינו אף בנביאים שישתמשו בשם לקפיצה)

אפשר מראה מקום לרש"י הנ"ל.כתבת שפירש בעמוד(?), תודה.

רש"י ד"ה בעמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה:

ונכנס ראשו אחד לתוך התחום לא תיבעי לך דאיסור תחומין נוהג בו ולא יעלה על ראשו שבתוך התחום ויצא לראשו אחר דהא חזי להילוך והילוך מעליא הוא

.

מיללער כתב:רש"י ד"ה בעמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה:

ונכנס ראשו אחד לתוך התחום לא תיבעי לך דאיסור תחומין נוהג בו ולא יעלה על ראשו שבתוך התחום ויצא לראשו אחר דהא חזי להילוך והילוך מעליא הוא

.

הבנתי. טעות שלי.

מיללער כתב:מג.

בעי רב חנניה יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מי' וכו' כי תיבעי לך בעמוד גבוה י' ואינו רחב ד' אי נמי דקאזיל בקפיצה.

רש"י פי' על ההיכי תימצי של עמוד גבוה י' דמיירי שהעמוד נמצא ראשו אחד בתוך התחום ומצד אחר יוצא חוץ לתחום, מהו שיצא חוץ לתחום בהליכה על העמוד למעלה מעשרה. ואולי על 'דקאזיל בקפיצה' פירש"י דמיירי שקפץ ע"י שם ודילג תחום שבת בקפיצה למעלה מעשרה עיי"ש.

למה לא פי' רש"י על קפיצה כמו שפי' בעמוד, דמיירי שעמד בסוף התחום וקפץ למעלה מעשרה טפחים לחוץ לתחום? (ועי' בהגהות היעב"ץ שהקשה על הגמ' דזה דבר שלא מצינו אף בנביאים שישתמשו בשם לקפיצה)

האם כונתך שעומד על הקרקע וקופץ מעל עשרה ונוחת שוב על הקרקע? בכהאי גוונא כשנוחת על הקרקע חוץ לתחום יש לו רק ד' אמות כי קנה שביתה במקומו הראשון כמבואר ברמב"ן כאן. ואפשר שהרמב"ן הבין כן כי לא ביאר משהו מיוחד על קפיצה ונראה שהבין כדבריך.
ואולי רש"י מיאן בזה כי לא כתוב בגמרא "בקופץ" אלא דקאזיל בקפיצה. ובישלמא לרמב"ם שמפרש שקופץ מעמוד לעמוד עוד אפשר לדחוק ולהגיד לשון "הולך" על זה אבל בכהאי גוונא שקופץ פעם אחת מה שייך להגיד אזיל.
ורש"י כידוע נצמד למילים ונראה קיבל פירוש זה מרבותיו ונצמד לפירוש זה כי קרוב יותר למילים כי מניין לו חידוש כזה גדול וכמו שהעיר היעבץ.

נד:
אכתוב פה למשמרת פנינה נאה ששמעתי מכ"ק האדמו"ר מבוסטון שליט"א שסיפר שקבוצת עשירים מאמריקה נכנסה למרן בעל איילת השחר אחרי שתרמו רבות לרשת בתי הספר של "שובו" שנועדה להצלת יליד יוצאי בריה"מ ולחנכם בחינוך תורני.
ואמר הגראי"ל שכל ההשקעה הגדולה שהשקיעו במבנים וכו וכו שווה אם יצא תלמי ד חכם אחד מכל הרשת.
והיו כמה מהנדיבים שהתאכזבו שזו השאיפה מכל ההשקעה הגדולה שתלמיד חכם אחד ותו לא, והרי אם משקיעים כ"כ הרבה אז שכולם יצאו ת"ח.
ופנו לאדמו"ר מבוסטון (שהוסיף בענווה, כי אני דובר אנגלית ויכולתי לדבר איתם בשפתם) שאמר להם שבגמ' מבואר שמרע"ה למד קודם עם אהרן ואח"כ עם בניו ואח"כ עם הזקנים ואח"כ עם על ישראל, ונשאלת השאלה למה לחלק ולמה לא לומד מרע"ה עם כולם בבת אחת אלא שרואים שאי אפשר ללמוד וללמד את כל התלמידים באותה רמה....

עירובין סה.

שנאמר בצר אל יורה

שנאמר בצר אל יורה - ספר אחיה השילוני

מזה שנים נסתפקתי בעובדא דרבי פרידא (עירובין נד:) האם תלמידו של רבי פרידא בהסבר ה-399 עדיין לא קלט כלום ורק בהסבר ה400 קלט הכל,או שהבין כמעט עד הסוף וההסבר ה400 השלים את המעט החסר.


ישנה ראיה לכאן או לכאן?

לכשיבקע כתב:מזה שנים נסתפקתי בעובדא דרבי פרידא (עירובין נד:) האם תלמידו של רבי פרידא בהסבר ה-399 עדיין לא קלט כלום ורק בהסבר ה400 קלט הכל,או שהבין כמעט עד הסוף וההסבר ה400 השלים את המעט החסר.
ישנה ראיה לכאן או לכאן?

ממש אתמול בלילה ראיתי באיזשהו קונ' בשם הגרנ"ק זלה"ה שרבי פרידא ניסה להסבירו בכל פעם באופן אחר, עד שבפעם ה400 קולט!

ייש''כ רבתי

אגב, אם זה כפשוטו, אז לשמוע פשט ולא מבנים 400 פעם, ולא מבינים כלום, זה לא דרגה גדולה מאד?

אכן. פעם שמעתי שראש ישיבה אחד שאל מדוע לתלמיד לא מגיע שכר לחיות 400 שנה, והשיב שהשכר שלו הוא מה שהבין...

עוד שאלוני במק''א וז''ל משמע בגמרא שהסיפור שלימד 400 ושוב לימד 400 נוספים - כולו היה ביום אחד. ואני תמה, איך אפשר להספיק ללמד 800 פעמים ביום אחד? (ב-24 שעות יש 1440 דק' בסך הכל)

לכשיבקע כתב:אכן. פעם שמעתי שראש ישיבה אחד שאל מדוע לתלמיד לא מגיע שכר לחיות 400 שנה, והשיב שהשכר שלו הוא מה שהבין...

עצוב מאוד..

לכשיבקע כתב:אכן. פעם שמעתי שראש ישיבה אחד שאל מדוע לתלמיד לא מגיע שכר לחיות 400 שנה, והשיב שהשכר שלו הוא מה שהבין...

עוד שאלוני במק''א וז''ל משמע בגמרא שהסיפור שלימד 400 ושוב לימד 400 נוספים - כולו היה ביום אחד. ואני תמה, איך אפשר להספיק ללמד 800 פעמים ביום אחד? (ב-24 שעות יש 1440 דק' בסך הכל)

קודם כל איך אתה מבין שהוא הספיק לגמור 400 פעם, וכן לפ"ז לא היה לרבי פרידא שום זמן ביום ללמוד לעצמו,
ולכאו' צ"ל שזה היה לפי הIQ של אותה דור.

איש בן פרצי כתב:אגב, אם זה כפשוטו, אז לשמוע פשט ולא מבנים 400 פעם, ולא מבינים כלום, זה לא דרגה גדולה מאד?

וכן לא כתיב מיהו התלמוד ההוא, שמסר נפשו כ"כ עבור תורה, [וכן לא כתיב מה יצא ממנו לבסוף].

עירובין פ"ט ע"ב

אמר רב יוסף לא שמיע לי הא שמעתא, א"ל אביי את אמרת ניהלן ואהא אמרת ניהלן וכו',
א"ל אנא הכי אמרי לכו וכו',
והא דיורין אמרת לן, אי אמרי לכו דיורין הכי אמרי לכו וכו',

וצ"ע האם באמת אמר אביי 'שמעתא' שלא היה?
ועוד, דלקמן צ"ב ע"א בתוס' ד"ה אף, נקט תוס' ששיטות שמואל הוא כלישנא קמא דרב יוסף כאן.

לבי במערב כתב:מקופיא: לשון מצוי הוא בתלמוד, ד'לא שמיע לי - כלומר לא סבירא לי', וה"ה הכא.

?
מלשון הגמ' משמע שהנידון היה אם באמת אמרו דבר כזה או לא,
א"ל אביי את אמרת ניהלן ואהא אמרת ניהלן,
א"ל אנא הכי אמרי לכו,
והא דיורין אמרת לן, אי אמרי לכו דיורין הכי אמרי לכו,

ושנית, עדיין קשה, האם באמת אמר אביי הלכה שלא היה?

עמך הצדק והמחילה, טעיתי בחפזי.

[עכ"פ, ביאור מאורע זה וכיוצא בו - ראה בתנו"א בערכו].

שו"ר בחזו"א ק"ח ס"ב (בא"ד)

ואע"ג דרב יוסף קאמר, דלאו אמר הכי, לא בא להכיש לאביי, אלא פעמים היה רב יוסף נזכר אחר שהזכירו אביי, ופעמים לא נזכר, ור"י אמר לו כאן שאינו נזכר אלא נדמה לו שאמר מלתה אחריתא, ומ"מ האמין לאביי, ולענין הלכה אפשר למנקט גם דברי ר"י שדבריו ג"כ הלכה שאין זה סותר לדברי אביי,

איש בן פרצי כתב:

לבי במערב כתב:מקופיא: לשון מצוי הוא בתלמוד, ד'לא שמיע לי - כלומר לא סבירא לי', וה"ה הכא.

?
מלשון הגמ' משמע שהנידון היה אם באמת אמרו דבר כזה או לא,
א"ל אביי את אמרת ניהלן ואהא אמרת ניהלן,
א"ל אנא הכי אמרי לכו,
והא דיורין אמרת לן, אי אמרי לכו דיורין הכי אמרי לכו,

הלשון "אמר רב יוסף לא שמיע לי הא שמעתתא, אמר ליה אביי את אמרת ניהלן ואהא אמרת ניהלן" נזכר עוד כמה פעמים בעירובין, ראה דף י' ע"א (ושם במסורת הש"ס כתב את כל רשימת המקומות), דף מ"א ע"א, דף ס"ו ע"ב, ודף ע"ג ע"א, ובכל המקומות האלו משמע שהנידון אם באמת אמרו או לא.

אכן,
אך שם איננו רואים שום המשך, היינו שרב יוסף מנסה להוכיח אחרת.

במשנה ברורה שנ"ג סק"ג פסק שאף שמותר לזרוק מרה"י שלו לשל חבירו דרך רה"ר למעלה מי', מכל מקום למטה מי' אסור משום שזורק דרך רה"ר ממש. ובשעה"צ ג' הביא שהא"ר מפקפק אבל ברמב"ם מוכח כמו האוסרים.

לכאורה הדבר מבואר בגמרא כאן צט: שאם חולית הבור איננה גבוהה עשרה אסור לדלות משום דרך החלון, דקא מטלטל מרה"י לרה"י דרך רה"ר. וצ"ע מה בכלל הנידון במ"ב שם.

דורשי יחודך כתב:במשנה ברורה שנ"ג סק"ג פסק שאף שמותר לזרוק מרה"י שלו לשל חבירו דרך רה"ר למעלה מי', מכל מקום למטה מי' אסור משום שזורק דרך רה"ר ממש. ובשעה"צ ג' הביא שהא"ר מפקפק אבל ברמב"ם מוכח כמו האוסרים.
לכאורה הדבר מבואר בגמרא כאן צט: שאם חולית הבור איננה גבוהה עשרה אסור לדלות משום דרך החלון, דקא מטלטל מרה"י לרה"י דרך רה"ר. וצ"ע מה בכלל הנידון במ"ב שם.

אולי יש חילוק בין לזרוק לבין להעביר?
(ועיין לבוש סי' שנ"ד סעיף א' שכותב על האיסור לדלות מהבור דרך החלון אם חולייתו אינה גבוהה עשרה, שלכאורה קשה מהא דאמרינן בסי' שנ"ג שמותר לזרוק מרה"י לרה"י דרך רה"ר, וע"ז הוא מתרץ שדוקא לזרוק מותר משום שלא היה במשכן, משא"כ להושיט אסור שכן מצינו במשכן, ומילוי מים מן הבור דמיא להושטה, עיי"ש, ועיי' אליה רבה שם).

פרנצויז כתב:אולי יש חילוק בין לזרוק לבין להעביר?
(ועיין לבוש סי' שנ"ד סעיף א' שכותב על האיסור לדלות מהבור דרך החלון אם חולייתו אינה גבוהה עשרה, שלכאורה קשה מהא דאמרינן בסי' שנ"ג שמותר לזרוק מרה"י לרה"י דרך רה"ר, וע"ז הוא מתרץ שדוקא לזרוק מותר משום שלא היה במשכן, משא"כ להושיט אסור שכן מצינו במשכן, ומילוי מים מן הבור דמיא להושטה, עיי"ש, ועיי' אליה רבה שם).

אולי החילוק הוא שונה?

זריקה - פעולה חד פעמית (אך כוח הפעולה נמשך עד לסיומה)
הושטה - פעולה מתמשכת

ממילא, בזריקה, ההנחה ברה"ר מתקיימת ללא פעולה חדשה
בהושטה, ההנחה ברה"ר מתקיימת ע"י פעולה חדשה

(ההנחה ברה"ר, במובן של קלוטה).

יישר כוח לשניכם
אעיין בדברים בע"ה