פורום אוצר החכמה

למדתי עם בני מסכת סוכה. בפרק לולב הגזול איתא, על רבי עקיבא שסחב אתרוג על כתיפו.
ואז קישרתי. הרי ר' עקיבא המקור למאמר חז"ל בכל לבבך וכו' כי כל ימיו חיכה וייחל 'מתי יבא לידי ואקיימנה'.
הוי אומר, בכל מצוה ניסה את השלימות המקסימלית,
וזה גם האתרוג הגדול שסחב על כתיפו

עי' עירובין כ"א ב' הדקדוק שהיה לר"ע במצוות נטילת ידים.

תניא א"ר יוסי מעשה ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על כתפו אמר לו רבי יהודה משם ראיה אף הם אמרו לו אין זה הדר:

ולמה נאמר שאתרוג גדול הוא שלימות המצווה?

ברוך אתה בבואך. אתרוגים אחרי סוכות...
היצמד למילותי. 'רבי עקיבא ניסה את השלימות המקסימלית'.
אפשר חשב משום זה קלי ואנווהו. הרי בארבעת המינים יש גם ענין של 'לראותם'
כלומר ענין ה'הדר' הוא היופי החיצוני גם כלפי חוץ.

ברוכים הנמצאים. אתרוגים, אולי אחרי סוכות, אבל, לפחות לפני חנוכה...

אני עדיין לא מצליח להבין. מדוע גודל = השלימות המקסימלית, רק בגלל שאפשר לראותו יותר מרחוק?מה בכך, הלא, ישנן דעות שאין זה הדר, ומה תועיל ראייתו מרחוק?

מפורש בפוסקים שגודל של אתרוג הוא הידר בו
כך רש"י בב,ק ט שדן בהידור צוה עד שליש נותן כדוגמא לאתרוג מהודר יותר אתרוג גדול יותר

אני עדיין לא מבין איך לראות כאן שנושא התעדכן

1. נכון, לאחר שנפסק להלכה שאין שיעור לאתרוג מלמעלה. אך מדוע נחשוב שזאת שלימות מקסימלית, אם יש תנא שסובר אין זה הדר?
2. ברור שאתרוג גדול יותר הוא הדר. אבל לרבי יהודה זה רק אם שני האתרוגים, הגדול והקטן, הם עד לשיעור שממנו ולמעלה אין זה הדר.

לא הבנתי ההבדל בין שני הסעיפים שכתב מר.
לגופו של ענין כיוון שלשיטתו זה כן הידור אז יותר הידור ביותר גדול ומה אכפת לו שיש תנא שחולק עליו

כדכד כתב:לא הבנתי ההבדל בין שני הסעיפים שכתב מר.
לגופו של ענין כיוון שלשיטתו זה כן הידור אז יותר הידור ביותר גדול ומה אכפת לו שיש תנא שחולק עליו

אבל פותח הדיון טען שזאת נקראת שלימות מקסימלית. משמע, שאר התנאים לא שאפו לשלימות מקסימלית, בגלל שאתרוגיהם לא היו טעונים כתף (?)

לכן טענתי, לשיטת רבי עקיבא, שלאתרוג אין שיעור, ההדר הוא באתרוג גדול. לשיטת רבי יהודה, אין זה הדר, אלא דווקא בגדול שבקטנים (כזה שלא צריך לשאת בכתף), ואין שייכות לשלימות דווקא בשיטת רבי עקיבא .

אגב, במאמר המוסגר. זה שפוסקים כרבי עקיבא, לא אומר, בהכרח, שככל שהאתרוג גדול יותר, כך הוא מהודר יותר. זה רק אומר שהתורה לא פסלה אתרוג הנישא בכתפיים. אבל ייתכן שלהלכה, נפסוק כרבי יהודה, לכתחילה. כלומר, שצריך להיות לכתחילה גדול שבקטנים, רק אם לא מצא, אלא אתרוג הנישא בכתפיים, שפיר דמי.

אני לא מבין את דרך החשיבה הזו
רבי עקיבא שאף לשלמות מקסימלית
לשיטתו אתרוג גדול מאד הוא כשר ואדרבה יש הידור בנשיאת אתרוג כזה משום גדלו.

מכאן ששאר התנאים לא שאפו לשלמות? הסוברים שאתרוג גדול אינו כשר ודאי שזה שלא נטלו אתרוג גדול כזה הוא משום שאינו כשר
התנאים האחרים? אולי הסתפקו באתרוג קטן כי א היה להם גול או שחשבו באמתשאיו מהודר

אני קצת לא מבין את מה שכתבת.
אחזור שוב.
להציג את זה, כאילו רבי עקיבא שאף לשלימות מקסימלית זה נאה, אבל זה לא ברור. וכי מי שלא נטל אתרוג כזה לא שאף לשלימות מקסימלית? רבי יהודה, לא שאף לשלימות מקסימלית ? אז מה פירוש האמירה רבי עקיבא שאף לשלימות מקסימלית?

אין הכינמי...
אני מלכתחילה נכנסתי לאשכול הזה כדי להגיב על דברי מר ששאל מנין שגודל באתרוג הוא הידור.
לא ידעתי להגיב על שאר הדברים שנכתבו באשכול.
דומה שכונת פותח האשכול היא שר"ע מסר נפשו במיוחד ויותר מהמצופה והנצרך וקישר זאת גם לכך שלקח אתרוג גדטל.
ברור שתנא שסובר שאין יוצאים ידי חובה באתרוג כה לא יקח אותו אפילו אם רוצה להדר

גם זאת אמירה קצת בעייתית. וכי רבי יהודה לא היה מוסר נפשו מעל ומעבר למצופה? ההבדל הוא, שרבי עקיבא הצטער לקיים בכל נפשך, ורבי יהודה לא התאווה לקיימו, אלא שאם יבוא לידיו, יבוא (וכמדומני כך מסבירים בחסידות חב"ד את מעלתו של א"א ע"ה לעומת רבי עקיבא, שא"א לא הצטער לקיים בכל נפשך, רק אם יבוא לידיו, יבוא).

לא הבנתי מה ההבדל בין דבריי מר לדברי
בכל אופן אני עוצר את דבריי בנושא זה כעת
איני מרגיש שאני בדרגה שאני יכול לדבר על מעלותיהם והשגותיהם של התנאים הק' והאבות ולהשוותם זולזו

שוב בא לידי, מן הגמרא, דרך חיים מרבי עקיבא.
במו"ק כא: על פטירת שני בניו. ושם הביאו ציון לעיון במסכת שמחות פרק ח.
שם מתואר איך שבנו של רבי עקיבא חלה ונטה למות, ור' עקיבא המשיך בהרבצת התורה.
תיאור אמנם קצר, איך שקיבל הבשורה, בישוב הדעת, תוך כדי מסירת התורה.
[עם הניחום הקצר, ואין כאן מקומו].
האם מישהו יכול להוסיף מן הדרוש והאגדה, אודות פטירת בניו והנסיבות?