תיקון טעות סופר דמוכח ברמב"ן מלחמות השם שלהי ראש השנה
פורסם: ג' ינואר 26, 2021 12:44 am
בביאור דברי הגמרא (טז, א) "אמר רבי אבהו, למה תוקעין בשופר של איל, אמר הקדוש ברוך הוא, תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני". דמשמע מזה ששופר של איל (דוקא) הוא מדאורייתא ולא רק מנהג/מצוה לכתחילה.
כתב הרמב"ן במלחמות בשלהי המסכת:
והנה כל הקורא רואה שמהמילים "תקעו כדי שאזכור" עד המילים "לכם כה"ג בדרבנן" הוא חסר פשר. [ובעוז והדר כתבו בהערה ה (המקום היחיד בקטע ששמו לב שאין לו מובן?) "אולי צ"ל לאיל בעקידת". ואין בתיקון זה שום טעם ("ועוד דאשכחן לאיל"? מה כאן "ועוד", ומהו "דאשכחן") ושום תועלת להבנת הקטע המוזר כולו].
אבל באמת כדברים האלה כתב הרמב"ן גם בפירושו עה"ת (עה"פ "זכרון תרועה" ויקרא כג, כד) וכן בדרשתו לר"ה, וכל הרואה דבריו שם מבין מיד שיש כאן ט"ס מוכחת וברורה לגמרי, וקרה כאן חילוף מילים ושורות בתוך הקטע ועוד ט"ס אחת ("להני" תחת "לִשְני" = לשונות), וכך צ"ל:
"אמר הקב"ה תקעו כדי שאזכור לכם עקידת יצחק, וכיון שכן מצוה שנהגו בשופר של איל כדי שיזכור איל באיל. ועוד, דאשכחן לִשְני כה"ג בדרבנן, אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות וכו'".
והכל נהיר וצהיר ובהיר.
וביאורו פשוט בתכלית הפשיטות:
אומר הרמב"ן: פירוש ראשון, דהמצוה דאורייתא ("אמר הקדוש ברוך הוא") לתקוע בשופר היא לזיכרון כמפורש בתורה "זכרון תרועה", והבינו חז"ל שהכוונה כדי להזכיר את עקידת יצחק, וזהו "אמר הקב"ה" שהזכיר רבי אבהו "תקעו לפני בשופר כדי שאזכור לכם עקידת יצחק". ומשכך נהגו כמצוה לתקוע בשופר של איל להזכיר אילו של יצחק בשופר של איל, וזו כוונת כלל דברי רבי אבהו.
ועוד פירוש, דאף אם נאמר ש"אמר הקב"ה" קאי על "שופר של איל" – אין להוכיח מזה שהוא מדאורייתא, שכן מצינו בכמה מקומות לשון זה בדיוק "אמר הקב"ה" על דבר שלכו"ע הוא דרבנן, כמו ברכת מלכיות זכרונות ושופרות ואמירת הלל.
ותול"מ.
כתב הרמב"ן במלחמות בשלהי המסכת:
- רמבן מלחמות שלהי ראש השנה.jpeg (73.89 KiB) נצפה 1973 פעמים
והנה כל הקורא רואה שמהמילים "תקעו כדי שאזכור" עד המילים "לכם כה"ג בדרבנן" הוא חסר פשר. [ובעוז והדר כתבו בהערה ה (המקום היחיד בקטע ששמו לב שאין לו מובן?) "אולי צ"ל לאיל בעקידת". ואין בתיקון זה שום טעם ("ועוד דאשכחן לאיל"? מה כאן "ועוד", ומהו "דאשכחן") ושום תועלת להבנת הקטע המוזר כולו].
אבל באמת כדברים האלה כתב הרמב"ן גם בפירושו עה"ת (עה"פ "זכרון תרועה" ויקרא כג, כד) וכן בדרשתו לר"ה, וכל הרואה דבריו שם מבין מיד שיש כאן ט"ס מוכחת וברורה לגמרי, וקרה כאן חילוף מילים ושורות בתוך הקטע ועוד ט"ס אחת ("להני" תחת "לִשְני" = לשונות), וכך צ"ל:
"אמר הקב"ה תקעו כדי שאזכור לכם עקידת יצחק, וכיון שכן מצוה שנהגו בשופר של איל כדי שיזכור איל באיל. ועוד, דאשכחן לִשְני כה"ג בדרבנן, אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות וכו'".
והכל נהיר וצהיר ובהיר.
וביאורו פשוט בתכלית הפשיטות:
אומר הרמב"ן: פירוש ראשון, דהמצוה דאורייתא ("אמר הקדוש ברוך הוא") לתקוע בשופר היא לזיכרון כמפורש בתורה "זכרון תרועה", והבינו חז"ל שהכוונה כדי להזכיר את עקידת יצחק, וזהו "אמר הקב"ה" שהזכיר רבי אבהו "תקעו לפני בשופר כדי שאזכור לכם עקידת יצחק". ומשכך נהגו כמצוה לתקוע בשופר של איל להזכיר אילו של יצחק בשופר של איל, וזו כוונת כלל דברי רבי אבהו.
ועוד פירוש, דאף אם נאמר ש"אמר הקב"ה" קאי על "שופר של איל" – אין להוכיח מזה שהוא מדאורייתא, שכן מצינו בכמה מקומות לשון זה בדיוק "אמר הקב"ה" על דבר שלכו"ע הוא דרבנן, כמו ברכת מלכיות זכרונות ושופרות ואמירת הלל.
ותול"מ.