"מרגניתא טבא"
פורסם: ג' אפריל 27, 2021 11:04 pm
מפעם לפעם עולים בחכתי בסיעתא דשמיא דברים נפלאים ממש, לאו דווקא מדילי,
לרוב בדברי אגדה ודרוש,
ולא תמיד נמצאת להם מסגרת מתאימה במדורים השונים של הפורום.
הערב, אי"ה, אציגה כאן שנים.
כתב הרמב"ם (הל' מזוזה פ"ו הי"ג):
ויש לברר מנין מקורו של הרמב"ם לרעיון נשגב זה במצות מזוזה שכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד ד' וכו' ויזכור אהבתו ויעור משנתו.
ובקרית מלך ציין דברי הזוה"ק (רעיא מהימנא פרשת ואתחנן רסג ב):
ואולי יש לומר עוד, ובהקדם דהנה לעיל מיניה (פ"ה ה"ד) כתב הרמב"ם:
וכתב בכס"מ, וז"ל,
ונראה לבאר גדר השמירה של המזוזה, ולאפוקי משמירה ד'קמיע של הניית עצמן', דהנה בדברי חז"ל שהזכיר הכס"מ על שמירת המזוזה מצינו בכמה מקומות את הפסוקים של מזמור קכא שבתהילים, במנחות (לג, ב): רב חנינא מסורא אומר כי היכי דתינטריה. אמר רבי חנינא בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ, מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן, עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך.
וכן בהאי עובדא דאונקלוס בר קלונימוס הגר בע"ז (יא, א): כי נקטי ליה ואזלי, חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא]... ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם.
והנה בהך מזמור כתיב: ד' שומרך ד' צלך על יד ימינך, ועי' בשאילתות דרב אחאי גאון (פרשת עקב שאילתא קמה): ומצוה להניחה בשקפא דימין כד עייל שנ' וכתבתם על מזוזות ואומר יי' שומרך יי' צלך על יד ימינך. וכ"ה בפי' ר"י מלוניל במנחות שם.
ובפירוש 'ד' צלך' מובא בספר הק' נפש החיים (שער א פרק ז):
ומעתה נראה שזהו גדר השמירה של המזוזה, דהן אמנם שהמזוזה שומרת והקב"ה שומר, אך גדר שמירת המזוזה היא בבחינת ד' צלך, כאשר האדם "כל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים", אזי המזוזה משמרתו באשר ילך ויפנה.
[נכתב ע"פ דברים ששמעתי מפי הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א]
לרוב בדברי אגדה ודרוש,
ולא תמיד נמצאת להם מסגרת מתאימה במדורים השונים של הפורום.
הערב, אי"ה, אציגה כאן שנים.
כתב הרמב"ם (הל' מזוזה פ"ו הי"ג):
חייב אדם להזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכל תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים, אמרו חכמים הראשונים כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מוחזק הוא שלא יחטא שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא שנאמר חונה מלאך ד' סביב ליראיו ויחלצם.
ויש לברר מנין מקורו של הרמב"ם לרעיון נשגב זה במצות מזוזה שכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד ד' וכו' ויזכור אהבתו ויעור משנתו.
ובקרית מלך ציין דברי הזוה"ק (רעיא מהימנא פרשת ואתחנן רסג ב):
פקודא למקבע ב"נ מזוזה לתרעיה למהוי כל ב"נ נטיר מעם קודשא בריך הוא כד נפיק וכד עייל ורזא יי' ישמר צאתך ובאך מעתה ועד עולם בגין דרזא דמזוזה איהו קאים תדיר לפתחא ודא איהו פתחא דלעילא ודא איהו דרגא דאקרי שומר לאשתכחא בנטירו, דב"נ לאו איהו נטיר בר נטירו דקודשא בריך הוא דאיהו נטיר תדיר וקאים לפתחא וב"נ לגו, ותו דלא ינשי ב"נ דוכרנא דקודשא בריך הוא לעלמין ודא איהו כגוונא דציצית כמא דאת אמר וראיתם אותו וזכרתם את וגו', כיון דחמי בר נש להאי דוכרנא אדכר בגרמיה למעבד פקודא דמאריה וכו'.
ואולי יש לומר עוד, ובהקדם דהנה לעיל מיניה (פ"ה ה"ד) כתב הרמב"ם:
מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ, אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא, שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם.
וכתב בכס"מ, וז"ל,
ועל מה שאמר רבינו אבל אלו שכותבים מבפנים שמות המלאכים וכו'. כתב הרמ"ך דבמסכת ע"ז משמע מהא דאמר אונקלוס לגונדא דרומאי כי הקדוש ברוך הוא עושה המזוזה לשמור ישראל מבחוץ. ויש לדחוק דאונקלוס הוא דאמר להו לאחשובינהו לישראל עכ"ל. ואין זו טענה דהא בפרק הקומץ (דף ל"ג:) גבי מזוזה צריך להניחה בטפח הסמוך לר"ה. אמר רב הונא מ"ט כי היכי דתנטריה. לכך צ"ל דאין הכי נמי שהמזוזה שומרת הבית כשהיא כתובה כתקנה לא המלאכים הכתובים בה מבפנים, וגם אין הכוונה בעשייתה לשמור הבית אלא צריך שיכוין לקיים מצות הקדוש ברוך הוא וממילא נמשך שתשמור הבית.
ונראה לבאר גדר השמירה של המזוזה, ולאפוקי משמירה ד'קמיע של הניית עצמן', דהנה בדברי חז"ל שהזכיר הכס"מ על שמירת המזוזה מצינו בכמה מקומות את הפסוקים של מזמור קכא שבתהילים, במנחות (לג, ב): רב חנינא מסורא אומר כי היכי דתינטריה. אמר רבי חנינא בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, מדת בשר ודם מלך יושב מבפנים ועם משמרין אותו מבחוץ, מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן, עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך.
וכן בהאי עובדא דאונקלוס בר קלונימוס הגר בע"ז (יא, א): כי נקטי ליה ואזלי, חזא מזוזתא [דמנחא אפתחא]... ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם.
והנה בהך מזמור כתיב: ד' שומרך ד' צלך על יד ימינך, ועי' בשאילתות דרב אחאי גאון (פרשת עקב שאילתא קמה): ומצוה להניחה בשקפא דימין כד עייל שנ' וכתבתם על מזוזות ואומר יי' שומרך יי' צלך על יד ימינך. וכ"ה בפי' ר"י מלוניל במנחות שם.
ובפירוש 'ד' צלך' מובא בספר הק' נפש החיים (שער א פרק ז):
וז"ש דוד המע"ה ה' צלך על יד ימינך. היינו שכמו שנטיית הצל של איזה דבר הוא מכוון רק כפי תנועות אותו הדבר לאן נוטה. כן בדמיון זה כביכול הוא ית"ש מתחבר לנטות העולמות כפי תנועות ונטיית מעשי האדם למטה. וכן מפורש במדרש אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל כי שמי אקי"ק אשר אקי"ק. מהו אקי"ק אשר אקי"ק כשם שאתה הוה עמי. כך אני הוה עמך. וכן אמר דוד ה' צלך על יד ימינך. מהו ה' צלך כצלך. מה צלך אם אתה משחק לו הוא משחק לך. ואם אתה בוכה הוא בוכה כנגדך. ואם אתה מראה לו פנים זעומות או מוסברות אף הוא נותן לך כך. אף הקדוש ברוך הוא ה' צלך כשם שאתה הוה עמו הוא הוה עמך ע"כ.
ומעתה נראה שזהו גדר השמירה של המזוזה, דהן אמנם שהמזוזה שומרת והקב"ה שומר, אך גדר שמירת המזוזה היא בבחינת ד' צלך, כאשר האדם "כל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה ויזכור אהבתו ויעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים", אזי המזוזה משמרתו באשר ילך ויפנה.
[נכתב ע"פ דברים ששמעתי מפי הגאון רבי אליהו ליברמן שליט"א]