פורום אוצר החכמה

בגמרא יומא לה:

עשיר אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי אומרים לו כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר? אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה, וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא. אמר להן: בבקשה מכם, הניחוני ואלך ללמוד תורה! אמרו לו: חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך! ומימיו לא הלך וראה אותן, אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה.

לכאורה נהג כאן ר"א בן חרסום מנהג שבט לוי, הוא לא התעסק כלל בעסקיו, ממש בבחינת הרוצה לאבד ממנו ישכור פועלים וכו'.
וכיצד נבוא בתביעה על אדם מהשורה שאינו רוצה לאבד ממונו (אלא גופו...) וצריך להשגיח על פועליו וכו', שהיה לו להתבטל מכל עסקיו וללמוד תורה "כל היום וכל הלילה"?

ואת"ל שהיה לו ללמוד ממנו לכל הפחות להקדיש זמן לתורה, ר"א בן חרסום הוא לא הדוגמא, הרי שאר תנו"א שעסקו למלאכתן ועשו תורתן קבע ומלאכתן עראי. וצ"ב.

ואם כבר -
לא הבנתי מה פשר מנהגו של ר"א בן חרסום

ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה.

למה היה לוקח קמח, למה היה נודד כל יום?

ומפליא מה שהגמרא אומרת עליו שהיה הוא "יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה", אין שינה אין אכילה אין שאר צרכי הגוף, ממש לית דין בר נש.
ולכאורה מוכח כאן שאם ישן על מנת ללמוד - נחשב כעוסק בתורה ממש. ובמק"א דנו בזה וכתבו שא"א לומר שהוא ממש כלומד תורה, ולכאורה בגמרא כאן מבואר שאכן נחשב ממש כעוסק בתורה.

אפשר הנקודה שהוא לענין הדאגה ולא לענין חלק בפועל ומה שעבר הוא על ישכור פועלים אפשר היו אריסים וכדומה באופן שאין חשש זה, או אדם גדול שאני לפי גודל בטחונו מ"מ מחייב את העשירים לענין מרבה נכסים מרבה דאגה שהוא סתירה לתורה כמליצתם על תורתו של דואג משפה ולחוץ וכאשר רואין בחוש וכמאמרם על לא מעבר לים וכו'

לפי דרכי אפשר לומר כל היום היינו לימוד תחת עבודה בפועל וגם בלילה לא חשב עם העובדים כמו שנוהג מי שעומד על גבי הפקודים רק גם זמן זה הקדיש לתורה ומ"מ מיירי רק מזמנים המיחדים לעבודה לשאר בנ"א ולא מיירי מזמן אכילה ושינה
ואפשר לומר במה שנוטל נאד קמח וכו' אפשר דהיינו ללמוד תורה שלא מתוך עינוג ועידון לקיים פת במלח תאכל וכו', כ"ז כתבתי בלי עיון במפרשים

דרופתקי דאורייתא כתב:למה היה לוקח קמח, למה היה נודד כל יום?

אולי אפשר לתרץ חדא בחברתה, דלכאורה תמוה, מי שהניח לו אביו אלף עיירות וכו', לא ה"ל לשכור מי שילמדו תורה במקומו, ולא לאבד זמן בהליכה מעיר לעיר וכו'. ומי שיש לו אלף ספינות ופועלים וכו', לא ה"ל לקנות לחם וליטול, ולא לאבד זמן בלישה ואפייה. וי"ל דבאמת שורת הדין נותנת דהעשיר י"ל להיות טרוד בעסקיו, דאפילו בסתם אדם, תיקנו חכמים המבזבז אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות, לא כ"ש עשיר, שאם יצטרך, הרי אמרה התורה די מחסורו וגו', אפילו סוס ועבד. וגם שפרנסת הרבים תלויה בו. ואעפ"כ, עשה לפנים משורת הדין, ולמד תורה במקום לעמוד עם פועליו, וזו מידת חסידות, וע"ז אמרו בגמרא,
וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן היאך משתמרת ומלאכתן היאך נעשית אלא מתוך שחסידים הם תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת:
ואולי לכן היה מהלך ונוטל קמח, כדי להראות לרבים שיש לאדם לנהוג בזה מידת חסידות, ואין העשיר יכול לפטור את עצמו מזה, משורת הדין.