שבת קמט: - כל שחברו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה
פורסם: ד' מאי 26, 2021 5:36 pm
שבת קמט עמוד ב
ופרש"י שבעת קלון ובנבוכדנצר משתעי שהיה מטיל משכב זכור על כל המלכים וכשהגיע יומו של צדקיהו נמשכה ערלתו שלש מאות אמה והיינו שבעת קלון מכבוד
רי"ף (על עין יעקב) שבת פרק כג - שואל דף קמט עמוד ב
עיון יעקב (על עין יעקב)
חפץ ה' מסכת שבת דף קמט עמוד ב
הגרע"א זצ"ל בגליון הש"ס ציין לתוס' ב"ב (כ"ב ע"א) ד"ה אנא וכו' ע"כ. והנה בגמ' שם, במעשה דנענש רב אדא בר אבא ונח נפשיה, והיה כל אחד מן החמשה החכמים האלה - רב יוסף, רב דימי מנהרדעא, אביי ורבא, ורב בר יצחק - אומר "אנא ענישתיה" - כתבו התוס': "כל אחד מהן היה מתאונן שעל ידו מת, משום דאמרינן בשבת בפרק שואל כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב, אלא רע, וכתיב לא יגורך רע", ע"כ.
ונראה לכאורה כוונת הגרע"א זצ"ל שמדברי התוס' בב"ב הנ"ל יש ללמוד בפירוש המאמר שלפנינו, דהא דנאמר כל מי שחבירו נענש על ידו וכו', היינו אפילו אם האיש הנענש היה הגורם להביא על עצמו העונש, שהרי בגמרא שם אסיקו "ומסתברא דרב נחמן בר יצחק ענשיה" (לפי שהיה מצערו כל כך שלא בא אליו לעיין עמו הדרשה), ומכל מקום היה רב נחמן בר יצחק מתאונן אנא ענישתיה, והקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה והוא ענין נפלא ונורא.
והנה בספר פרשת דרכים להגאון בעל משנה למלך (דרך המלך דרוש אחד עשר) כתב דהא דמבואר כאן דכל שחבירו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. הוא דוקא כשחוטא באותו ענין שחבירו נענש על ידו. דאל"כ מה שייך לומר עליו דכך שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, דמאי הו"ל למיעבד והלא כדין עשה. והוא ממשיך וכותב: וראיה לזה שהרי בפרק השואל כשרצו ללמוד הך דכל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא צדדו לומר אלא מהכא שבעת קלון מכבוד זה נבוכדנצר, שתה גם אתה והערל זה צדקיהו, ודחו צדקיהו צדיק מאי הוה ליה למיעבד, ע"כ. הרי דכל שאינו חוטא בדבר לא אמרינן ביה האי מילתא דכל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. עכ"ד. (ויש לעיין הרבה ולהשוות בסברות הגרע"א והפר"ד הנ"ל).
ובהג"ה לספר פרשת דרכים (הנד"מ הערה 27) כותב:
בשו"ת הלכות קטנות לרבי ישראל יעקב חאגיז ז"ל (ח"א סי' קס) כותב:
ובספר תוכחת חיים פרשת שמות עמוד עט במהדורה עם הכתב המרובע
ולכאורה בפשטות מאמר זה אינו מובן:
א'. מדוע הוא כל כך חמור שאינו נכנס במחציתו של הקב"ה [עונש למוציא ז"ל]
ב'. אדם שחטא כלפי משיהו והוא לא מסוגל למחול לו, הרי כל דיני בן אדם לחבירו הם על זה.
ג'. הרי בנשאת חינם ודאי שאינו נענש על ידי חבירו דקפידא בכדי כמאן דליתא...
ואמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. מנלן! אילימא משום דכתיב ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו וגו' ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. וכו' אלא מהכא שבעת קלון מכבוד זה נבוכדנצר שתה גם אתה והערל זה צדקיהו וכו'.
ופרש"י שבעת קלון ובנבוכדנצר משתעי שהיה מטיל משכב זכור על כל המלכים וכשהגיע יומו של צדקיהו נמשכה ערלתו שלש מאות אמה והיינו שבעת קלון מכבוד
רי"ף (על עין יעקב) שבת פרק כג - שואל דף קמט עמוד ב
ויל"ד דאי ס"ד דנמשכה ערלתו של נבוכדנצר ולא עשה עבירה של משכב זכור עם צדקיהו א"כ למה נענש צדקיהו שתה גם אתה והערל זה צדקיהו שאם העונש הוא ע"י שגרם שנמשכה ערלתו של נבוכדנצר וצדקיה לא עשה כלום מה פשעו של צדקיהו בזה כי מעשיו הרעים של נבוכדנצר הם גרמו לו ואיהו דאפסיד אנפשיה וצדקיהו מה עשה. וע"ק כיצד הוא נקרא נבוכדנצר חברו של צדקיהו כי הנה צדקיהו זרע קודש ונבוכדנצר זרע מרעים ואין זה נקרא חברו נענש על ידו ושמא נקרא חברו במלכות שגם היה נבוכדנצר מלך כמו צדקיהו. וע"ק שרבי יעקב אמר כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא ולהאי ס"ד אין כאן אלא עונש לצדקיהו שתה גם אתה והערל אבל אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא ליכא הכא. ואפשר דכיון דכתיב הכא והערל וכתיב התם ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים שהוא תחתית שאול הרי שאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא:
אלא מהכא גם ענוש לצדיק לא טוב. פרש"י צדיק המעניש לא טוב. ויפה פירש אלא שצריך לדקדק מנא ליה לגמרא למדרש הכי דהא קרא לא קאמר אלא ענוש לאדם צדיק אבל לאדם שאינו צדיק לא קאמר. ואפשר דדייק דהיל"ל גם ענוש צדיק לא טוב מאי לצדיק אלא ה"ק גם מדת ענוש לאדם שהוא צדיק מדה זו לא טוב. ועוד אפשר דאע"פ שנפרש ענוש את אדם צדיק מוכרחים אנו לומר שהמעניש הוא ג"כ צדיק שהרי אם המעניש אינו צדיק והנענש צדיק אינו נקרא חברו נענש על ידו אלא חברו ממש שהוא צדיק ועם כל זה אינו נכנס במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שאם לא טוב הנה נקרא רע וכתיב לא יגורך רע אלמא אינו נכנס במחיצתו ומדמצינו צדיק המעניש לצדיק ה"ה נמי מי שאינו צדיק ומעניש חברו שאינו צדיק:
עיון יעקב (על עין יעקב)
כל שחבירו נענש על ידו. מדקדק לומר על ידו כלומר בגרמתו שהוא מבקש מהש"י שיענש על ידו וכדמסיק גם ענוש לצדיק וגו' וכן משמע פ"ק דע"ז ע"ש:
אין לא טוב אלא רע. וכן י"ל דמי שאין לו אשה ובנים ג"כ הוא רע כדכתיב לא טוב היות אדם לבדו ואין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא ואפשר דהוא בכלל מה שאחז"ל מי שאין לו בנים הוא מנודה לשמים ועי"ל דדוקא אדה"ר שהיה לבדו בעולם בלי עזר כלל אמר לא טוב וגו' משא"כ עכשיו דיש כמה עוזרים לאדם ואפשר להתקיים ע"י אחר וק"ל:
חפץ ה' מסכת שבת דף קמט עמוד ב
גמרא מנלן אי לימא משום דכתיב וכו' עד ודלמא וכו' השתא לפי מה דסלקא דעתיה דהש"ס להוכיח מההוא דרוח נבות משמע דס"ד דהא דחבירו נענש על ידו דאין מכניסין אותו וכו' היינו הגם שיתחייב מצד עונו לעונש אפילו הכי אי איתעניש על ידיה אין מכניסין אותו וכו' דהא אחאב כבר נתחייב מיתה על פשעיו וע"ז וכו' ולא בא נבות אלא לאגמורי שנתגלגל על ידו ואפילו הכי נענש כאמרו צח וכו' והגם דמסקנא דא לא מיתוקמא ולאו מהא דרוח נבות קא מייתי לה משום דקא דחי דהוי משום דובר שקרים וכו' ומסיק דמייתי לה מקרא דגם ענוש לצדיק וכו' וא"כ כפ"ז מצינן לפרושי דהעונש עצמו הוא בא בסיבת הצדיק. ובזה הוא דלא טוב עכ"ז מדקא חזינן דלא פריך הש"ס אלא מטעם דובר שקרים ולא קא פריך והא הכא עונש דאחאב כבר נתחייב ולא מצד נבות הוא דנענש דאמטו להכי יענש רוח נבות להוציא ממחיצת ה' ב"ה משמע דהא סבר לה הש"ס דכי האי גוונא נמי הוי בכלל חבירו נענש על ידו וכפי זה תמצא מענה לתרץ מה שתמה הרמב"ם ז"ל בהלכות מדע דלמה העניש ה' ב"ה את המצריים בשביל ישראל כי מאת ה' היה שישתעבדו בישראל כאומרו וכו' ועבדום וכו' והשתא כפי זה דהגם שמחויב אפילו הכי ההוא שיגמר ויעשה הדבר על ידו ענוש יענש לזה המצריים יענשו. גם כן הגם דהיו מחוייבים ישראל עכ"ז כיון דנגמר הענין על ידי המצריים יהיו נענשים כרוח נבות שנענש לבלתי יכנס לפנים ממחיצת ה' ב"ה ושפיר וקשה לפי זה מההיא עובדא דרבי אליעזר בר רבי שמעון דהוה תפיס גנבי וכמה רשעים הרג ותלה על פיו וגם ההיא דקרא ליה חומץ וכו' ותלה אותו וכו' עד דאמר שישו בני מעי וכו' א"כ לפי זה הגע עצמך דהוו כלם מחוייבים מיתה עכ"ז הרי הוא בכלל גם ענוש שחבירו נענש על ידו והיכא עביד הכי ר"א ע"ה וכמה ג"כ כה"ג על כן נראה והיא הנכון דדוקא בהיכא דעל ידו נתחייב חבירו העונש מעיקרא כגון שקרא עליו אל ה' ומסר עליו דין ונענש בקריאתו וכדומה ומה דקאמר הש"ס אלא סתר הבנין דמפיק לה מרוח נבות והנבנה דהיינו דבכה"ג דנבות דלא הוי בכלל חבירו נענש על ידו והגם דהש"ס לא דחה ההיא אלא מטעם דדובר שקרים דמשמע דאי לאו האי טעמא דדובר שקרים שפיר אין הכי נמי דהוה דחי לה מהאי טעמא והא עדיפא ליה דאעיקרא דדינא לא מטעם ענוש אפי' אי הוי עונש ממש אלא מטעם דובר שקרים וכיון דאידחי אידחי לחלוטין דבכה"ג ליכא נענש על ידו ועל זה היה ר' אליעזר עביד דתפיס גנבי וכו' והיינו טעמא נמי שנתחבטו הרמב"ם והראב"ד בעונש המצריים כיון דבכה"ג לא אמרינן אין מכניסין וכו' אלא דוקא בהיכא שמענישו הצדיק דהיינו עיקר העונש בא על יד הצדיק זהו שאין ה' ב"ה חפץ בו וחפץ שיהיה הצדיק מוחל על עלבונו ויהיה כצאת השמש בגבורתו: וק"ל.
הגרע"א זצ"ל בגליון הש"ס ציין לתוס' ב"ב (כ"ב ע"א) ד"ה אנא וכו' ע"כ. והנה בגמ' שם, במעשה דנענש רב אדא בר אבא ונח נפשיה, והיה כל אחד מן החמשה החכמים האלה - רב יוסף, רב דימי מנהרדעא, אביי ורבא, ורב בר יצחק - אומר "אנא ענישתיה" - כתבו התוס': "כל אחד מהן היה מתאונן שעל ידו מת, משום דאמרינן בשבת בפרק שואל כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב, אלא רע, וכתיב לא יגורך רע", ע"כ.
ונראה לכאורה כוונת הגרע"א זצ"ל שמדברי התוס' בב"ב הנ"ל יש ללמוד בפירוש המאמר שלפנינו, דהא דנאמר כל מי שחבירו נענש על ידו וכו', היינו אפילו אם האיש הנענש היה הגורם להביא על עצמו העונש, שהרי בגמרא שם אסיקו "ומסתברא דרב נחמן בר יצחק ענשיה" (לפי שהיה מצערו כל כך שלא בא אליו לעיין עמו הדרשה), ומכל מקום היה רב נחמן בר יצחק מתאונן אנא ענישתיה, והקב"ה מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה והוא ענין נפלא ונורא.
והנה בספר פרשת דרכים להגאון בעל משנה למלך (דרך המלך דרוש אחד עשר) כתב דהא דמבואר כאן דכל שחבירו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. הוא דוקא כשחוטא באותו ענין שחבירו נענש על ידו. דאל"כ מה שייך לומר עליו דכך שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, דמאי הו"ל למיעבד והלא כדין עשה. והוא ממשיך וכותב: וראיה לזה שהרי בפרק השואל כשרצו ללמוד הך דכל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא צדדו לומר אלא מהכא שבעת קלון מכבוד זה נבוכדנצר, שתה גם אתה והערל זה צדקיהו, ודחו צדקיהו צדיק מאי הוה ליה למיעבד, ע"כ. הרי דכל שאינו חוטא בדבר לא אמרינן ביה האי מילתא דכל שחברו נענש על ידו דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. עכ"ד. (ויש לעיין הרבה ולהשוות בסברות הגרע"א והפר"ד הנ"ל).
ובהג"ה לספר פרשת דרכים (הנד"מ הערה 27) כותב:
בשיחות מוסר להגר"ח שמואלביץ זצ"ל פנחס תשל"ב הביא דאיתא בעירובין סג. תלמיד אחד היה לו לר' אליעזר שהורה הלכה בפניו, א"ל ר"א לאימא שלום אשתו, תמיה אני אם יוציא זה שנתו, ולא הוציא שנתו. והקשה שם הרי אמרו שמי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, וא"כ למה לא מחל לו, ע"ש מה שתירץ. אך לדברי רבינו בעל המשנה למלך הנ"ל דכל שאינו חוטא בדבר לא אמרינן ביה האי מילתא דכל שחבירו נענש ע"י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, לא קשיא מידי.
בשו"ת הלכות קטנות לרבי ישראל יעקב חאגיז ז"ל (ח"א סי' קס) כותב:
שאלה מה ענין כל מי שנענש חבירו על ידו (שבת קמ"ט:): תשובה נראה דהיינו דוקא כשבקש על הדבר שמסר דינו, אבל אם מחל לו ואדרבא אמר שארי ליה מאריה, ולא נקיט ליה בלביה דהרהור כדיבור דמי, נראה דאין נענש עליו וקב"ה הוא דתבע בעלבוניה (עי' פר"ד ד' י"א ושו"ת יד אלי' סי' כ"ח):
(ולפי דבריו אולי י"ל, דכיון שלא מוחל לחבירו, הרי על זה גופא נענש ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, וממילא אין נפק"מ אם השני גרם זאת או לא, וכמו שהביא הגרע"א הנ"ל מהתוס' בב"ב, דמ"מ יש לאדם למחול לחבירו. ואם לא מחל שפיר נענש ג"כ כה"ג ודו"ק היטב. גם י"ל לפי"ז דאין נפק"מ אם חטא במה שחבירו נענש על ידו. ואפי' אם לא חטא. מ"מ כיון שלא מוחל שפיר נענש ואין מכניסים אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא ודו"ק היטב וזה לכאורה דלא כפרשת דרכים הנ"ל וצ"ע). דף על הדף שם
ובספר תוכחת חיים פרשת שמות עמוד עט במהדורה עם הכתב המרובע
נמצא לפי זה, כי יותר ראוי ונכון הוא, לכל רב ודיין, למחול ע״כ אם יפגעו בכבודו, ובזה מרים מכשול מדרך עמו שלא יחשבו להם לחטא ולא יהיו נענשים בשבילו בדיני שמים. ואם ח״ו יקפיד בהם ויענש אותם בדיני אדם, בעש״ג, יהיה ח״ו חילול ה׳ בדבר, אז יאמרו בגוים כמה קשים עם בני ישראל שעושים כן לגדול שבהם. ואם יהיו הם מתעצלים בדבר באמור להם שלא יש לו הנהגה וכדומה, זו קשה מן הראשונה ואם ח״ו ימסור דין לשמים ולא ימחול להם, זאת רעה חולה, כי מלבד כי נותן צער לשכינת עוזינו כדברי הרבנים הנ״ל, עוד בה דאיכא משום מ״ש רז״ל בשבת פ׳ שואל דקמ״ט, כל מי שחבירו נענש על ידו, אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב. ומ״ש בב״ב דכ״ב דאמרי אמוראי כל אחד, אנא ענישתיה, לאו שהיו מתפארים ח״ו על הדבר, אלא אדרבה היו מתאוננים ומצטערים על זה כמ״ש שם התום׳ בהדיא ד״ה אנא ענישתיה, וז״ל כל אחד מהם מצטער על עצמו שמא ח״ו נענש על ידו, דאמרינן בשבת פ׳ שואל כל שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב״ה שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב וכתיב לא יגורך רע עכ״ל. וצריך הוא ליזהר שמלבד שלא יקללם ולא ידבר עליהם רע עוד דאפילו הכי אם בא עליהם עת פקודתם באיזה עונש שיהיו מצטערים לומר כי ע״י סיבתם בא עליהם דבר זה. וע״ד שאמרו בפי חלק לדוד ע״י נהרגו נהנים ונטרד דואג כו׳ וכמ״ש הרב פתח עינים שם בחי׳ לשבת מו שיע״ש כי מזה ראה תראה כי לא יפה עושים השמחים לאד כשבא איזה פגע רע או נזק על איזה אדם יחיד או רבים שמשתבחים ותולין הם בעצמן או מגירי דיליה כי ידו עשתה זאת על חטא שחטאו עמו ושנגעו בכבודו, כי אין זה שבח כלל כי אדרבא אם יהיה לפי האמת כדבריהם כי התקלה הבאה היתה בסיבתו, יש לו להיות עצב כדברי התוס׳ והרבנים הנ״ל, ודי בזה.
ולכאורה בפשטות מאמר זה אינו מובן:
א'. מדוע הוא כל כך חמור שאינו נכנס במחציתו של הקב"ה [עונש למוציא ז"ל]
ב'. אדם שחטא כלפי משיהו והוא לא מסוגל למחול לו, הרי כל דיני בן אדם לחבירו הם על זה.
ג'. הרי בנשאת חינם ודאי שאינו נענש על ידי חבירו דקפידא בכדי כמאן דליתא...