פורום אוצר החכמה

מיללער כתב:רש"י פי' שנבראו 'לדעתם' היינו ששאלם אם חפצים להבראות ואמרו הן, אולם מתוס' משמע שפירשו שנבראו 'בדעתם' (כענין שור בן יומו קרוי שור), וכן פי' הר"ח בפירוש "לדעתן נבראו, לא כדעת התינוקת אלא כדעת הגדולים" וכל זה נלמד מתיבת "צבאם" שדרשו חז"ל "צביונם".
אולם לדברי רש"י זה שנבראו בהסכמתם מנלן?

יין המשמח כתב:ולכאורה צ"ע בזה,
שהרי רשי פירש עה"פ ויהי האדם לנפש חי' (בראשית ב, ז):
לנפש חיה - אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אך זו של אדם חיה שבכולן שנתוסף בו דעה ודבור:
והיינו, שבשאר הברואים אין דעה,
[ועל כן הוא לא יכל לפרש שדרך כוכב מיעקב הוא מלך, כמבואר בלקו"ש חי"ג לפ' בלק עיי"ש].
וכאן אומר שיש להם..

מיללער כתב:בפשטות יש בבע"ח דעת כלפי הדומם והצומח, אבל לגבי דעת האדם מובחר הברואים בוודאי שדעתם כלא נחשבו.

מה שנכון נכון כתב:

מיללער כתב:בפשטות יש בבע"ח דעת כלפי הדומם והצומח, אבל לגבי דעת האדם מובחר הברואים בוודאי שדעתם כלא נחשבו.

דעת הבהמות אינה מספקת כדי להשיב להקב"ה כן על שאלתו אם מסכימים שיבראם.
בגמרא כתוב כל מעשה בראשית ואצומח ודאי קאי, דהא נלמד לר"א מעץ פרי. וא"כ ה"ה דומם.
בעיקר הדברים אין הכונה כפשוטו ששאל ממש את הנבראים, ואת מי ישאל קודם שברא - אם חפצים להבראות. והכונה למלאך הממונה או כה"ג. וממילא לק"מ הנ"ל.

תורה תמימה כתב:הרבה מחברים כתבו כן

ושש'. הא דאמ' ר' יהושע בן לוי כל מעשי בראשית בקומתן נבראו לדעתן נבראו לצביונן נבראו. ואשכחן בפירושי הגאונים זק"ל שאמ' הקב"ה לכל בריה ממעשה בראשית היאך אתה רוצה שאבראך והוא אומר כך וכך והוא בוראו לצביונו. כלום יש בו ממש קודם שיברא שיהא לו צביון. ילמד' אדו'. [דף קצח] פירוש זה דאשכחתון אין אנו יודעין אותו ולא סבירא לנא וקושיא דאקשית ליה איתיה. ואפילו למאן דאמ' מן הפילסופין כי המינין שלבעלי חיים יש להם משלים ודמות דיוקני כמין חותם למטבעות שישנם בחכמת המקום אע"פ שדברים רחוקים בעצמן הן ורחוקים מדברי חכמי ישראל אין למשלות ההם צביונות לפיכך אלו דברים בטלין הן. ויש שפרשו שכל מין ומין מבעלי חיים ברא המקום כמוהו ברקיע ממין המלאכים הרוחנים ואמר להן היאך אתה רוצה שאברא כמוך בעולם והיאך אתה רוצה שתא דמותך בעולם ולדעתו בראו ולצביונו. ושאנו אומ' דר' יהושע בן לוי הכי קאמ' לצביונן ולדעתן שלעכשו שצפה הקב"ה וגלוי לפניו כשיבראו מה תהי דעתן וצביונן ולפיהו בראן ועכשו אחר שנבראו אנו אומ' כי דעתן וצביונן שהיא עכשו למה נבראו מאז...זה הוא לישאנא דרבואתא:

והוא יתברך הקנה אל כל הנמצאות השלמות הראוי והנאות והמועיל להם, כמו שאמרו ז"ל כל מעשה בראשית לדעתן נבראו בצביונן נבראו בקומתן נבראו, רוצה לומר כי כשברא הקדוש ברוך הוא הנבראים חנן להם היופי והקומה והשלמות מה שהוא טוב ונאות להם, וזהו בצביונן ובקומתן, שאלו על דרך משל היו נשאלין אם ירצו להיות נמצאים באותו התואר, רוצה לומר בזה היופי והקומה והשלמות הנמצא להם, היו מתרצים להבראות, וזהו לדעתן נבראו.

'מני מתני' לא ר"מ ולא ר' יהודה ולא ר' יוסי ולא ר' נתן דתניא הכל נידונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ דברי ר"מ ר' יהודה אומר הכל נידונין בר"ה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בחג נידונין על המים ואדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר (איוב ז) ותפקדנו לבקרים רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנא' (איוב ז) לרגעים תבחננו

לייטנר כתב:הגר"א קרול כתב ש'דוד מלך ישראל חי וקים' בגימ' 'ראש חודש'.

מה שנכון נכון כתב:

לייטנר כתב:הגר"א קרול כתב ש'דוד מלך ישראל חי וקים' בגימ' 'ראש חודש'.

מובא כבר בשערי אפרים שער י סל"ו בפתחי שערים בשם בעל ברית כהנת עולם, וכתב ע"ז השע"א "והוא פלאי".

ברזילי כתב:כן הקשו הראשונים. הרמב"ן בדרשה לר"ה, ועוד ראשונים, כ' שהפסק של קול פסול חמור יותר משהיית זמן

בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה - כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר היצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ובחג נידונין על המים.

מני מתני'?... לא רבי יהודה... רבי יהודה אומר: הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו; בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים....
וכי תימא לעולם רבי יהודה היא, וכי קתני מתניתין אגזר דין - אי הכי, קשיא אדם!

אמר רבא: האי תנא דבי רבי ישמעאל היא. דתנא דבי רבי ישמעאל: בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים. וכי קתני מתניתין - אתחלת דין.

מתני' כמאן דאמר כולהם נידונין בר"ה, וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בזמנו. דתנינן ובחג נידונין על המים.

תורה תמימה כתב:

מיללער כתב:רש"י פי' שנבראו 'לדעתם' היינו ששאלם אם חפצים להבראות ואמרו הן, אולם מתוס' משמע שפירשו שנבראו 'בדעתם' (כענין שור בן יומו קרוי שור), וכן פי' הר"ח בפירוש "לדעתן נבראו, לא כדעת התינוקת אלא כדעת הגדולים" וכל זה נלמד מתיבת "צבאם" שדרשו חז"ל "צביונם".
אולם לדברי רש"י זה שנבראו בהסכמתם מנלן?

מספר רב ייבי פרשת במדבר

מחולת המחנים כתב:לכאורה יש לעיין גם למה פירטה המשנה את כל המקומות שהיו משיאין משואות, ואולי אפשר לומר שלעתיד לבוא כאשר יחזרו לקדש על פי הראיה, ישיאו משואות בקידוש החודש כדי שידעו הרחוקים, ועל כן צריכים לדעת כיצד משיאין משואות.
ואולי יש לדקדק מהרמב"ם שהעתיק משנה זו בספרו (פ"ג מהל' קידוש החודש ה"ח) שדין זה נוהג גם לעתיד לבוא.

אהרן תאומים כתב:מז"ט לכל המסיימים מסכת ביצה
ב.נשאלה (כאן ונמחק כנראה בטעות) שאילה מדוע נכתב הלשון במשנה "כדברי"בית וכו' ולא דברי כרוב המקומות