פורום אוצר החכמה

יומא יח ע"ב:

תניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא ישא אדם אשה במדינה זו, וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו זה אצל זה, ונמצא אח נושא אחותו (ואב נושא בתו) וממלא כל העולם כולו ממזרות, ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה.

האם איסור זה הוא גם כשאחת הנשים אינה בת בנים?
הרי לכאורה, במקרה כזה אין שום חשש.
אך שמא, לא פלוג.

למה לא הקפידו על דין זה בכל הדורות, וראיתי בפתחי תשובה בשם הבית מאיר דבגירש אשתו ראשונה או נתאלמן אינו שכיח שישארו הבנים אצל אשתו וקרוביה ולכן ליכא למיחש למידי כיון שלוקח הבנים עמו. והיום ודאי אין זה אמת, ואולי כיון שלא נגזרה לא נגזרה. אמנם בימינו ליכא למיחש כלל לדין זה כי העולם קטן ויודעין זמ"ז, אבל היו תקופות שודאי היה למיחש ולא חששו, וצ"ע.

תשב"ץ ג, קמב

איסור לישא במקום זה ויש לו אשה ובנים במקום אחר אינו מפני הקפדת האשה אלא מפני הבנים שתלד לו, שאם יש לו אשה ואין לו בנים מותר לישא כמו שכתבו התוס', והוא הדין שמותר לישא זקנה שפסקה מלהוליד.

ייש"כ גדול לשניכם!

מספר פקודת המלך דף לו ע"ב