פורום אוצר החכמה

בגמרא הנ"ל, מופיע מעשה באיש שרכב על סוסו ביום שבת, וסקלוהו.
לא מפני שראוי לכך [שזה איסור שבות] אלא שהשעה צריכה לכך.

ומבואר ברש"י, שהיה זה בימי גזירות היוונים, שלחצו את ישראל. והיו המצוות בזויות בעיניהם.

לכאורה, בימי גזירת יוון, הרי הם גזרו גם על השבת [ש'בת ח'דש מ'ילה], וכי מאי הוי לי למיעבד?

אלא שהדיוק הוא 'שהיו המצוות בזויות בעיניהם'. הקלות דעת 'כיון שהותרה, הותרה'.
כלומר היוונים גזרו על הפרהסיא הנראית [באיסורי שבת, יש לכך השלכה רחבה]
אך לא גזרו ל'קום ועשה' ולבוז [סתמא גם הבחינו בין איסורי דרבנן לדאורייתא....].

וזה מתאים גם למעשה הבא בגמרא, על ההוא שהטיח תחת התאנה, שהמיתוהו גם כן.

בספרי 'חמדת חיים' (עמ' שיט) הבאתי ממרן הגר"י זילברשטיין שליט"א:

א. צ"ל סנהדרין מו,א.
ב. כנראה הכוונה לתחילת ימי היוונים, כאשר רק התחילו הגזרות, ועדיין רוב ישראל שמרו תומ"צ.
ג. גם אם היוונים גזרו עליו לעבוד בשבת - זה לא דורש ממנו לרכב על סוס - שזה דבר המראה על גאווה וזלזול.

נחומצ'ה כתב:וזה מתאים גם למעשה הבא בגמרא, על ההוא שהטיח תחת התאנה, שהמיתוהו גם כן.

שוב מעשה באדם אחד שהטיח את אשתו תחת התאנה והביאוהו לבית דין והלקוהו