פורום אוצר החכמה

כתובות מ, ב
דתניא קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס משתביא שתי שערות עד שתיבגר יש לה קנס ואין לה מכר דברי ר"מ שהיה ר"מ אומר כ"מ שיש מכר אין קנס וכ"מ שיש קנס אין מכר וחכמים אומרים קטנה מבת ג' שנים ויום אחד ועד שתיבגר יש לה קנס קנס אין מכר לא אימא אף קנס במקום מכר

ידוע שמכירת הבת לשפחות עניינה בשביל היעוד. אלא שכיוון שלא כ"כ מתאים לארס/להשיא קטנה*, לכן הוא נותן אותה בינתיים כשפחה. ולכן כשמגיעים ימי הנעורים היא משתחררת, כיוון שהגיע הזמן למימוש הייעוד ולא מומש. ולכן גם האב לא יכול למכור אותה לשפחות משהגיעו ימי הנעורים, כיוון שמוטל עליו לארסה ולא לתת אותה לשפחות עד שתתארס.
עניין הקנס, לפחות לפי רבא, הוא הנאת שכיבה (בתחילת העמוד, "רבא אמר אמר קרא ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף הנאת שכיבה נ'"), ויתכן שזה מגיע רק בזמן הנערות שאז מתאימה לנישואין ושכיבה, ולא לפני כן.
וזהו מ"ש ר"מ "כל מקום שיש מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר" - ששני הדברים האלו הם כמין סתירה אחד לשני, שאם יש מכר הרי שאינה מתאימה לנישואין ושכיבה ולכן אין קנס, וכן להיפך – שאם יש קנס הרי היא ראויה לנישואין ושכיבה, וממילא אינה יכולה להמכר אלא להתארס מיידית.
ולכן הוצרכה הברייתא לכתוב שהיה ר"מ אומר כ"מ שיש מכר אין קנס וכ"מ שיש קנס אין מכר, שזהו הנימוק לדבריו שאין קנס לקטנה.
______________________________________________________
*ולמרות שאפשר לקדש ולהשיא את הקטנה, אבל יתכן שלא אלו הנישואין המומלצים (וביתומה שאין את אביה שישמרה תיקנו לה נישואין מדרבנן, ובשפחה יתכן שאדונה משמרה {שהרי מיועדת לו}).

מי גילה לו דליכא הנאת שכיבה בקטנה, וכי מפני דאתו סימניה אתא נמי הנאת שכיבתה.

להבנתי, מה שאדם מוכר את בתו לאמה, הוא משום דקטנה לאו בת בנים היא, וניחא ליה לאדון במה שעובדת אצלו עד הנערות, שאז הוא רואה את טבע מידותיה.

וטעמא דר"מ מפרש רב חסדא בגמרא, א"ק ולו תהיה לאישה וגו' במהווה עצמה הכתוב מדבר. דרחמנא לא זיכה לאב בקטנה שום זכות שאינו בקניין, או מכירתה לאמה, או קידושיה, אבל לא הנאת שכיבה בעלמא, דאינה ברשותו למסרה לב"ז. אבל נערה, ה"ה לעצמה, בין לקבל כסף קידושיה, בין לקבל הנאת שכיבתה.

..