פורום אוצר החכמה

ב.

ר״ן ד״ה ושבועות כשבועות - כלומר דכינוי שבועה הרי הוא כשבועה וחיילא כו׳

יש לעיין מדוע אצל שבועות לא פירש הר״ן הכינויים, משא״כ אצל נדרים, חרמים, ונזירות.

ב:

ההוא דסליק מיניה ההוא מפרש ברישא כדתנן במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין כו' במה טומנין ובמה אין טומנין אין טומנין כו' במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא אשה וכל היכא דפתח לא מפרש ברישא והתנן יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין ואלו נוחלין ומנחילין יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן יש טעונות שמן ולבונה שמן ולא לבונה ואלו טעונות שמן ולבונה יש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה תנופה ולא הגשה ואלו טעונות הגשה יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן בכור לכהן ואין בכור לנחלה ואיזהו בכור לנחלה ואין בכור לכהן

עיין בגליון הש״ס שהעיר מדוע הביא הגמרא מפרק במה מדליקין ולא מפרק ראשון ע״ש ועיין באחרונים מש״כ בזה.

ע״פ פשטות יש ליישב דנקט הגמרא הני תלת מתני׳ משום דכולם פותחים ב״במה״ וקל לזכרון ודו״ק.

יש לעיין מדוע הביא הגמרא המשנה של בבא בתרא (יש נוחלין) קודם המשנה ביבמות (יש מותרות)

עוד קשה, מדוע נקט כל הני מתני׳ ולא די בג׳ דוגמאות.

נדרים ח.

אמר רב גידל אמר רב האומר לחבירו נשכים ונשנה פרק זה עליו להשכים שנאמר ויאמר אלי (בן אדם) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד

ועיין רש״י (מפרש) ד״ה והנה שם כבוד אלהי ישראל עומד.

לכאורה צ״ע בכוונתו, ומדוע שינה מלשון הפסוק והגמרא ״כבוד ה׳ ״ וכתב ״כבוד אלהי ישראל״

אברהם את עיניו https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=5563&pgnum=69

יישר כח גדול!!!

ז. בר"ן:

מאי דאמר ז''ל דסוגיין דיש יד לצדקה, היינו משום דקאמרינן 'אם תמצא לומר יש יד לצדקה', וזה אפשר הוא על דרך הרמב''ם ז''ל שפוסק בכל מקום כאם תמצא לומר.

צ"ב מאי אפשר, הלא הוא ממש ככלל הרמב"ם?

ונראה לי עפמש"כ הר"ן בקידושין (ג: מדפי הרי"ף) דהיכא שלא קאמר הגמ' בהדיא 'אם תמצא לומר', אף דהוא על דרך את"ל לא אמרינן הך כללא, (ועיין ב"י אה"ע סי' קכב ובפר"ח שם סק"ט ואכמ"ל), וע"כ מספקא ליה להר"ן כיון דבסוגיין דגמ' לא איתמר את"ל, רק הגמ' שאל 'היינו צדקה', ואמרינן 'את"ל קאמר', יש לדון אם אמרינן כלל זה, די"ל דאין זה אלא פירוש על הדברים הראשונים, אך אינו כמו שאיתמר בהדיא.

נדרים לח.

משה דכתיב לא חמור אחד מהם נשאתי אי ״בלא אגרא״ לאפוקי מאן דשקל בלא אגרא אלא דאפי' באגרא כו׳

שמואל דכתיב הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ״אי בחנם״ לאפוקי מאן דשקל בחנם אלא דאפילו בשכר כו׳

יש לדקדק מדוע אצל משה נקט בלשון השלילה ובארמית ״בלא אגרא״ ואצל שמואל ״בחנם״

מז:

אלא ת״ש המקדש בערלה כו׳

האם מצינו בעוד מקומות לשון זה ״אלא תא שמע״

בהגהות וציונים:

תיבת "אלא" ליתא בכי"מ ור' ובראשונים:

נדרים דף נ.

מעשה בר׳ עקיבא ובת כלבא שבוע כו׳

בכתובות דף סג. הובא המעשה בכמה שינויים, וזה מצוי מאוד בחז״ל.

אולם יש להעיר;
א) מדוע כאן במסכת נדרים לא הוזכר המו״מ בין רבי עקיבא לכלבא שבוע בעניני התרת נדרים, הלא דבר הוא.
ב) מדוע כאן בנדרים לא הזכיר הגמרא שנתן כלבא שבוע חצי נכסיו לרבי עקיבא, הרי מיד אח״כ כתב הגמרא שרבי עקיבא נתעשר ע״י כלבא שבוע, והעיקר חסר מן הספר.

נדרים עז. רש"י ד"ה נדרה עם חשיכה, בא"ד: "ואי משום תכשיטי שבת נדרה, ההוא שעתא לאו זמן תכשיט הוא, דהא משחשיכה רגילים להפשיט תכשיטי שבת אלא וכו', עכ"ל.

הישועות משה מויזניץ בשיחה מעניינת, עם הגר"פ הירשפורנג בענין רש"י הנ"ל:
הגר"פ: חשבתי אולי יש ללכת עם שטריימל רק בשבת, ולא במוצאי שבת, כי ראיתי ברש"י (נדרים עז.) שתכשיטי שבת מפשיטים מיד בצאת השבת.
הישועות משה: השטריימל איננו 'תכשיט' אלא 'בגד' של שבת, וגם במוצאי שבת הלא ישנה סעודת מלוה דמלכה.
- שאלתי פעם למאן דהו, הרי הכתוב אומר - (ישעי' נח, יג) 'וכבדתו', ובמה יהא ניכר הלבוש של שבת, הלא במה שלובש כובע אחר או בגד אחר יפה יותר עדיין אין הדבר ניכר, אבל שטריימל הוא לבוש של שבת שאין הולכים בו באמצע השבוע רק בשבת ויו"ט, וזהו 'וכבדתו שממנו למדו (שבת קיג.) 'שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך בחול', אך תכשיט הוא ענין אחר. (דברות קודש ויזניץ - וישלח תשפ"ג עמ' יא)

שמואל דוד כתב:נדרים דף נ.

מעשה בר׳ עקיבא ובת כלבא שבוע כו׳

בכתובות דף סג. הובא המעשה בכמה שינויים, וזה מצוי מאוד בחז״ל.

אולם יש להעיר;
א) מדוע כאן במסכת נדרים לא הוזכר המו״מ בין רבי עקיבא לכלבא שבוע בעניני התרת נדרים, הלא דבר הוא.
ב) מדוע כאן בנדרים לא הזכיר הגמרא שנתן כלבא שבוע חצי נכסיו לרבי עקיבא, הרי מיד אח״כ כתב הגמרא שרבי עקיבא נתעשר ע״י כלבא שבוע, והעיקר חסר מן הספר.

לכאורה השאלה הראשונה היא מדוע בכלל זה הוזכר כאן כל הסיפור? מה השייכות למדובר?
לפני כן במשנה מדובר על דייסא, והביאו אכילה באצבעות, ומזה עובדה ברבי יהודה, ומזה כמה עובדות עמו.
ואז סיפור זה שעל פניו אין לו שום קשר כלל.
למרות שאכן יש בראשונים דיון בענייני הפתח שהוי נולד, אבל לא בגמרא, ובכל מקרה ודאי לא באו לאסוף כל סיפור שכלול בו התרת נדרים, וא"כ, זה שייך לסוגיות של התרה, לא לכאן.
(אולי אם נדע מדוע הובא כאן, נבין יותר את פשר השינויים וההשמטות).

המהרש״א מבאר השייכות לסוגיין.

דף ס:

שנה זו אסור בכל השנה כולה:

איבעיא להו אמר קונם יין שאני טועם יום מאי דיניה כהיום או כיום אחד

לכאורה האיבעיא לא שייך לחלק זה של המשנה וצ״ע

דף סו.

כך היא ווסתו של פלוני כו׳ האם מצינו בעוד מקומות לשון זה?

דף סו.

ובכבוד בניו כו׳ בנותיך בנות גרושות כו׳

פתח בבנים וסיים בבנות?

נדרים דף סט.

בעי רבה כו׳ ת״ש דאמר רבא כו׳

לכאורה מבואר מכאן שאפשר להביא ראיה מאמורא מאוחר לאמורא מוקדם. האם מצינו כעין זה בעוד מקומות?

ועיין סט: בעי רבה כו׳ ת״ש דאמר רבה כו׳ וזה תמוה טובא. וכ״ה הפורת יוסף וע״ש מש״כ בזה.

א"א להוכיח מסברא של אמורא בתראי, אך כאן רבה ידע הסברא ורבא רק הוכיח מכוח ייתור במשניות [בשתי מקומות בנדרים יח. ממשנה שם ובשבועות כז: ממשנה שם] דמוכח כיסוד זה ודבריו מוסכמים שם בלי חולק, הרי זה כראיה מהמשניות ורבא רק גילה המרגניתא מהמשנה.
גם ב'עוז והדר' מביא בשם מנח"י(?) דבפסקי הרא"ש הגירסא בעי רבא וכו' ת"ש דאמר רבה וכו'.
אך לפי גירסא זו צריכים גם לגרוס לעיל יח. ושבועות כז: רבה ולא רבא, ולפנינו בב' המקומות בפסקי הרא"ש שם הגירסא רבא, אם לא דנימא דכאן הוי מימרא בפנ"ע לענין הקמה והפרה ודלא כהר"ן. אך גם מדברי הרא"ש בעצמו בפירושו כאן נסתר מלומר כן דמקור דרבא הוא המימרא בשאר המקומות, וא"כ ע"כ דצריך לתקן ל' הרא"ש בפסקים ולגרוס בעי רבה וכו' ת"ש דאמר רבא.

יישר כח גדול!

מנח״י היינו מנחת יהודה (אפשטיין).

נדרים דף עא:

בית שמאי סברי נדרים נמי שראוי לארוס נתרוקנה רשות לאב ומיגז גייז בית הלל סברי אביה ובעלה אחרון מפירין נדריה ולא מיגז גייז

מדוע נקט הגמרא בלשון השלילה ולא כתב ״ומיקליש קליש״ כלעיל.

נדרים צא:

אמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ולית בה מששא במלה

ולקמן בסמוך, אמר להו רב נחמן לא תשגיחון בה נותנת עיניה באחר הואי

צ״ע בשינוי הלשון.

נדרים צא:

ההוא גברא דהוה מהרזיק בביתא הוא ואינתתא כו׳

ההוא נואף דעל לגבי דההיא אנתתא כו׳

מדוע במעשה ראשונה קרי ליה ״גברא״ ובמעשה שני ״נואף״

שמואל דוד כתב:נדרים צא:

ההוא גברא דהוה מהרזיק בביתא הוא ואינתתא כו׳

ההוא נואף דעל לגבי דההיא אנתתא כו׳

מדוע במעשה ראשונה קרי ליה ״גברא״ ובמעשה שני ״נואף״

עוד יש לדקדק פתח בגברא וסיים בנואף "ההוא גברא דהוה מהרזיק בביתא הוא ואינתתא על אתא מריה דביתא פרטיה נואף להוצא וערק".
באור זרוע חלק א סי' תרטו נראה דגרס גם במעשה ראשונה "נואף" https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=179

יישר כח גדול!

שמואל דוד כתב:נדרים צא:

אמר רב נחמן עיניה נתנה באחר ולית בה מששא במלה

ולקמן בסמוך, אמר להו רב נחמן לא תשגיחון בה נותנת עיניה באחר הואי

צ״ע בשינוי הלשון.

עי' בהגהות ר' אלעזר משה הורוביץ.