פורום אוצר החכמה

אחרי כל מה שכתבו על ר' מרדכי שטרנברג הלכתי להקשיב לשיעוריו, ולא הספקתי להקשיב יותר מדי, אבל מצאתי מקום לדון בהערה נחמדה אחת שהעיר בתחילת דבריו. והוא לענין סברת חז"ל, ומביא דאמרינן בבבא קמא מ"ו ב', דהמוציא מחבירו עליו הראיה סברא הוא ולא בעי קרא. והנה סומכוס פליג, וס"ל דממון המוטל בספק חולקים. וכוונת רמ"ש שגם בסברת חז"ל יש להעמיק חקר, שהרי הנה צד אחד אומר שיש כאן סברא פשוטה והצד שכנגד חולק.

אבל לענ"ד יש לדון הרבה בהערה זו. כי הרי סומכוס מודה היכא דליכא דררא דממונא וא"כ סומכוס מודה לעיקר הסברא דאמרינן המע"ה, וכל מחלקותו היינו דוקא היכא דאיכא דררא דממונא, אי הספק גובר על החזקה. וא"כ מבואר שאין מחלוקת בין סומכוס לחכמים בענין הסברא, אלא בענין איזה צד יש לו יותר משקל, האם המוחזק או הספק.

אבל אי ליכא דררא דממונא, אפילו סברא אינו, דאטו יהא כאו"א הולך וטוען על טליתו של חברו ויחלקו. וגוף הסברא הוא דאע"ג דאיכא דררא דממונא, מ"מ דכאיב ליה כאיבא ליזיל לבי אסיא, ולא יטול כלום בלא ראיה, וסומכוס פליג על גוף הסברא, דמאן דאית ליה דררא דממונא לא בעי למיזל לבי אסיא, דהתם קאי. ולא זכיתי להבין את תמיהת הגאון הנזכר, ולא את התמיהה על תמיהתו.

לא, הם סוברים שבעניינים אלו אין זו תביעה ריקנית, כיון שאדם אינו מעיז בעניינים אלו, וגם מכיוון שהתובע ממיט קלון על עצמו.