פורום אוצר החכמה

נזיר דף ב:

אהא נאה נזיר:
ודלמא אנאה לפניו במצות כדתניא (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו האנאה לפניו במצות אעשה לפניו סוכה נאה לולב נאה ציצית נאה אכתוב לפניו ספר תורה נאה ואכרכנו בשיראין נאים

יש לעיין, הרי שיראים נאים אינו הידור להספר תורה ולא דמי להני דלעיל שכולם הידור להמצוה עצמה.

האם יש ללמוד מכאן שיש הידור גם על תיק תפילין וכדומה?

נזיר ב, ב

בתוספות ד"ה לימא קסבר שמואל
דטפי משמעו אקבלת נזירות דראוי לחול לאלתר אפי' אכל ושתה ביין כל היום מחצי היום ואילך יכול להיות נזיר מקבלת תענית דאם אכל כבר לא יוכל להתענות עד למחר ולישנא דאהא משמע דאהא נזיר לאלתר הלכך יד הוי
---

א"כ אמאי לא הקשו בגמרא ודילמא אהא בנידוי, דלאלתר חייל, והדרא קושיא לדוכתה, דאפילו יד ל"ה.

והשתא דאתינא להכי, דילמא אהא נאה קאמר, ונדר להתנאות לפניו במצוות, ותו ליכא אפילו ידיים שאין מוכיחות, שהרי יחול לאלתר.

נזיר דף ב:

רש״י ד״ה האומר אהא נאה הרי זה נזיר - דמשמע הכי קאמר שיהא שערו מגודל ונאה

משמע שגידול שער נוי הוא, וצ״ע מכהנים שצריכים להסתפר כל ל׳ יום ומבואר שגידול שער אינו נאה.

נזיר דף ד.

גמ' למה לי למיתנא כל הלין צריכי דאי אמר הריני כשמשון הוה אמינא שמשון אחרינא קמ"ל כבן מנוח ואי תנא כבן מנוח הוה אמינא איכא דמיתקרי הכי קמ"ל כבעל דלילה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו

יש לדקדק מדוע השמיט הגמרא ״כמי שעקר דלתות עזה״ וצ״ע

נזיר דף ד:

לכדתניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולע' העבודה שאגלחך לשמים

לכאורה אינו מובן, הרי עכשיו שקיבל על עצמו נזירות אינו יכול לגלח ראשו וא״כ עדיין יש חשש שיצרו יטרדנו מן העולם. מדוע לא גילח שערו מיד?

שמואל דוד כתב:נזיר דף ב:
אהא נאה נזיר:
ודלמא אנאה לפניו במצות כדתניא (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו האנאה לפניו במצות אעשה לפניו סוכה נאה לולב נאה ציצית נאה אכתוב לפניו ספר תורה נאה ואכרכנו בשיראין נאים
יש לעיין, הרי שיראים נאים אינו הידור להספר תורה ולא דמי להני דלעיל שכולם הידור להמצוה עצמה.
האם יש ללמוד מכאן שיש הידור גם על תיק תפילין וכדומה?

וכבר האריכו האחרונים בענין דברי רש"י שכתב שבעינן "טלית נאה", עיין בס' מגדים חדשים שבת ודו"ק.

שמואל דוד כתב:נזיר דף ד:

לכדתניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולע' העבודה שאגלחך לשמים

לכאורה אינו מובן, הרי עכשיו שקיבל על עצמו נזירות אינו יכול לגלח ראשו וא״כ עדיין יש חשש שיצרו יטרדנו מן העולם. מדוע לא גילח שערו מיד?

רצה לקיים מצוה בגילוח.

י"ד:
ריש לקיש אמר אינו סותר - דימי צרעת לחוד הואיל ואין עולין לו למנין ימי נזרו והימ''ן שונה להני תרתי דרבי יוחנן וריש לקיש בטעמא אחרינא ואף המור''ה חז''ר להיו''ת [להורות] כדבר''י הימ''ן דבין כי נטמא בצרעתו ובין בנזירות בנו דההוא אידך נזירות נזיר מאה מיירי לפי שלא מצינו גידול פחות משלשים והואיל ובתרוייהו צריך לגלח דלכי נתרפא מצרעתו נמי צריך לגלח הילכך לא מיתוקם אלא בנזירות מאה.
מה פשר המילים המודגשות?

איקטורין כתב:י"ד:
ריש לקיש אמר אינו סותר - דימי צרעת לחוד הואיל ואין עולין לו למנין ימי נזרו והימ''ן שונה להני תרתי דרבי יוחנן וריש לקיש בטעמא אחרינא ואף המור''ה חז''ר להיו''ת [להורות] כדבר''י הימ''ן דבין כי נטמא בצרעתו ובין בנזירות בנו דההוא אידך נזירות נזיר מאה מיירי לפי שלא מצינו גידול פחות משלשים והואיל ובתרוייהו צריך לגלח דלכי נתרפא מצרעתו נמי צריך לגלח הילכך לא מיתוקם אלא בנזירות מאה.
מה פשר המילים המודגשות?

פרופסר יעקב נחום אפשטיין:

קובץ בית תלמוד (הירש):

ייש"כ
עוד מצאתי: http://daf-yomi.com/forums/message.aspx?Id=41142

נזיר כג.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם

ובהגהות הב"ח מוחק אות ו

וצ"ע שהרי כתיב בקרא וצדיקים בו', בעוז והדר מציינים לספר העקוב למישור שהקשה כן. וכן הקשה בשיעורי רבנו משולם דוד הלוי.

הנה חכם אחד הראה לי דבר מעניין בישורון כרך כד בשם הר' ארז סלע עי"ש ותמצא נחת.

נזיר כא.
הגהות הב"ח, אות ב':
שם "וכולן אסורין ש"מ בקמא מיתפסין דליכא אחרינא בתריה ת"ש הותר האחרון"
לכאורה ההגהה הזאת לא כ"כ מובנת, שבגמ' מבואר שמכאן מדייקים ש"מ חד בחבריה מתפיס.
וחוץ מזה, היכן שייך ההמשך "ת"ש הותר האחרון"?
האם הציון של האות ב' בתוך הגמרא אינו במקום הנכון?

האם מישהו העיר על זה?

הגהות הב"ח תקפ"ד
עוז והדר

י. אברהם כתב:הגהות הב"ח תקפ"ד

יישר כח גדול.

וכמדומה שבס' ארח מישור מדייק כאן מלשון ה"מפרש" שהיתה לו גירסה שונה בגמרא מהנדפס בגמרות הרגילות, ואולי היא אותה הגירסא כמו שתיקן הב"ח.

במשנה, בדף ל"א. בש"א וכו'. הקשה ת"ח אחד, אמאי תני תלתא בבי, שור, דינר וחבית.
ונ"ל לתרץ, דאי תני חבית ודינר ולא תני שור, ה"א דמודו ב"ש דבשור ה"ל הקדש, משום דדינר כסף וזהב הם שני שמות, וה"נ שמן ויין. אבל שור שחור ולבן, דסו"ס הוא שור, ה"א דכוונתו להקדיש שור, איזה שיצא ראשון, וסימנא בעלמא נקט ליה שחור, ה"נ דיודו ב"ש לב"ה. ואי תני שור ולא תני חבית ודינר, ה"א דבהכי מודו ב"ה לב"ש דבחבית ודינר שהם בידו, ה"א דסמכא דעתיה שיעלה את מה שרצה, כסף או זהב, ויין או שמן, ואם עלה דבר אחר, לא סמכא דעתיה וה"ל הקדש בטעות. אבל שור, דאינו בידו, לא סמכא דעתיה שיצא שחור ראשון, וגמר ומקדיש איזה שור שיצא ראשון, לבן אן שחור. אבל עדיין לא מחוור, ויש לתרץ.

HaimL כתב:במשנה, בדף ל"א. בש"א וכו'. הקשה ת"ח אחד, אמאי תני תלתא בבי, שור, דינר וחבית.
ונ"ל לתרץ,

תוספות דף לג עמוד ב ד"ה אלא מאי:

והשתא נראה שיש לעשות צריכותות בהנך תלתא (בפירוש) [בבי], דדינר של זהב איצטריך לאשמועינן דבעין רעה הוא מקדיש, רישא דשור איכא למימר דאתי לאשמועינן דלא כרב חסדא, חבית של יין דאוקימנא בגלילא שנו, אשמועינן דלא אזיל בתר רוב מקומות, וצ"ע.

לא:

רש״י ד״ה מתני' מי שנדר בנזיר - ונזכר שטעה בנזירותו והתחיל להתחרט בו והלך ועבר על נזירותו ושתה יין ונטמא למתים ואח"כ הלך ונשאל לחכמים להתיר נזירותו

לכאורה קשה, הרי אם נטמא למתים סותר נזירותו וכוונת המשנה דוקא שותה יין וצ״ע בזה.

שמואל דוד כתב:רש״י ד״ה מתני' מי שנדר בנזיר - ונזכר שטעה בנזירותו והתחיל להתחרט בו והלך ועבר על נזירותו ושתה יין ונטמא למתים ואח"כ הלך ונשאל לחכמים להתיר נזירותו
לכאורה קשה, הרי אם נטמא למתים סותר נזירותו וכוונת המשנה דוקא שותה יין וצ״ע בזה.

ראה רמב"ם הלכות נזיר רפ"ז,
---
יש טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליהן ולא סותר את הקודמין ואע"פ שנטמא בהן טומאת שבעה לפי שלא נאמר בו וכי יטמא לנפש אלא וכי ימות מת עליו עד שיטמא מטומאות שהן מעצמו של מת ואח"כ יביא קרבנות טומאה ויגלח תגלחת טומאה ויפלו כל הימים הראשונים.

לד.

אלא ר"י דכרי הוא דתניא הריני נזיר על מנת שיהא בכרי הזה מאה כור והלך ומצאו שנגנב או שאבד ר"ש אוסר ור' יהודה מתיר
״ר"ש סבר כיון דאילו לא נגנב דלמא הוו ביה מאה כור והוי נזיר השתא נמי הוי נזיר והכא נמי כיון דאי אתא לקמן וידעינן דפלוני הואי הוי נזיר השתא נמי הוי נזיר״

הגמרא מסיק שהתנא של משנתינו הוא רבי יהודה דכרי, ולכאורה ק׳ מדוע המשיך הגמרא לפרש דברי ר״ש?

שמואל דוד כתב:לא:

רש״י ד״ה מתני' מי שנדר בנזיר - ונזכר שטעה בנזירותו והתחיל להתחרט בו והלך ועבר על נזירותו ושתה יין ונטמא למתים ואח"כ הלך ונשאל לחכמים להתיר נזירותו

לכאורה קשה, הרי אם נטמא למתים סותר נזירותו וכוונת המשנה דוקא שותה יין וצ״ע בזה.

וכן כתב התוספות יום טוב

פירש הר"ב והוא לא נזהר מלשתות יין והכי נקט הרמב"ם בפרק ד' מהלכות נזירות ובדוקא נקטי משום דשתיית יין אינו סותר אבל טומאה וגילוח דסותרין כדתנן בפרק דלקמן מ"ה לא גרעי מגלח או גלחוהו לסטים דהתם מ"ג

נזיר דף לט.

ותו כד צבעי סביא דיקנהון חוורן

לכאורה יש איסור לא ילבש ואולי הכוונה לגוים.

נזיר דף מ:

ומה גבי נזיר דאיסורא קא עביד אפ"ה מחייב הכא דמצוה לא כל שכן

לכאורה קשה, הרי גם צרעת (מצורע) בא ע״י עבירה של לשון הרע, וצ״ב

שמואל דוד כתב:נזיר דף לט.
ותו כד צבעי סביא דיקנהון חוורן
לכאורה יש איסור לא ילבש ואולי הכוונה לגוים.

אפ"ל דלהכי כייל סביא דצבעי דיקנייהו בהדי סקרתא דעמרא דתניא, משום דאיסורא איכא ביה, וה"ל מידי דתניא.

שמואל דוד כתב:נזיר דף לט.
ותו כד צבעי סביא דיקנהון חוורן
לכאורה יש איסור לא ילבש ואולי הכוונה לגוים.

עיין שו"ת אבני זכרון (פפר ח"ג סימן לט) שעמד בזה.
וע"ע שו"ת צפנת פענח סימן רנח.

מה.

[נ"א במדרש בפרשה נשא (ד' רמ"ב) וגלח הנזיר רבי יאשיה אומר בשלמים הכתוב מדבר או אינו וכו' אם כך אמרה תורה לא תעלה וכו' ק"ו לדבר שלא יגלח פתח אהל מועד אלא בשלמים הכתוב מדבר]

מי הכניס תיבות אלו בגמרא?

המדפיסים, משום שנוסחת הברייתא שלפנינו צריכה ביאור, דלא אתא רבי יאשיה לאפוקי מדת"ק אלא לפרש דילפינן שאסור דרך ביזיון מק"ו, ומאי אינו צריך שייכא בהא, דלא אייתי ת"ק שום קרא או ילפותא למילף דאסור דרך ביזיון, אלא סברא היא, דאין כוונת הפסוק לגלח ממש פתח אוהל מועד, שהוא דרך ביזיון.
אבל לנוסחת המדרש יותר מבורר, דליתא לדת"ק, אלא ק"ו דרבי יאשיה, ושפיר שייך למתני אינו צריך, היינו לק"ו, אלא מהפסוק ולקח ונתן מי שהוא מחוסר לקיחה ונתינה וכו'

יישר כח! לא נמצא בדפוס ונציה. הייתי מעוניין לדעת מי הוסיף זה לגמרא. גם יש טעות סופר ״במדרש בפרשה נשא״ ולכאורה הול״ל במדרש בפרשת נשא.

נט.

ההוא דאיתחייב נגידא קמיה דרבי אמי. איגלאי בית השחי חזייה דלא מגלח אמר להון רבי אמי שיבקוה דין מן חבריא הוא.

לכאורה אינו מובן המעליותא דההוא גברא, משום שלא עבר על איסור דאורייתא מן חבריא הוא?

נט.

בעא מיניה רב מרבי חייא מהו לחוך אמר ליה אסור בבגדו מהו א"ל מותר

עיין ברש״י שהבעיא הוא לחוך בית השחי ובתוספות הוסיף בית הערוה.

לכאורה קשה, הרי אף אם ליכא איסור מצד השרת שער, מ״מ אסור לחוך מצד הרהור. (עיין שו״ע אורח חיים סימן ג שאפילו נשוי אסור להתחכך).

נז: מותר להקיף את הקטן לדעת רב אדא בר אהבה (ורב הונא סובר שמותר לאשה לגלח את הקטן), ומקשים האחרונים למה אינו אסור משום הדין לא תאכילום, להזהיר גדולים על הקטנים.

א. בבית הלוי (טו ) ובנין ציון (או"ח קיח) תירצו דמי שאינו מוזהר בהלאו, אינו מוזהר בלא תאכילום, וא"כ לדעת רב הונא מותר לאשה להקיף את הקטן. (ולדעת ראב"א כתב הבנין ציון כיון שיש גזיה"כ דמקיף פטור בכה"ג, פטור גם מלא תאכילום מאותו גזיה"כ.)

ב. בבית אפרים יו"ד סב רצה לתרץ שהאיסור ספייה לקטן הוא רק אם הקטן עושה איזה מעשה, אבל אם הוא לא עושה כלום אין איסור, ועיי"ש שהקשה כמה קושיות על זה.

ג. בשו"ת מהרש"ג ג עג חידש מכח קושיא זו שאיסור ספייה לקטן הוא רק בדבר שאינה טובה לקטן עיי"ש, ודבריו צ"ע.

ד. באילת השחר ב"מ י: וזבחים לב: תירץ כיון שיש לאו על המקיף א"כ זה גזיה"כ שאין שום איסור אחר, במעשה הקפה (לכאורה ה"ה ליכא לפנ"ע).

ה. להבנת הכס"מ ברמב"ם פי"ב ה"א עבודת כוכבים, שאין שום איסור על הניקף אי לא מסייע, מתרצים האחרונים שממילא אין לאו של לא תאכילום. ואף אם הקטן מסייע, כתב הבית אפרים על זה לא שייך לא תאכילום שקטן אדעתה דנפשיה עביד, והגדול לא מכשילו כלל בהסיוע, ודוק.
ובאבי עזרי שם למד בדעת הר"מ דגם כשמסייע אין זה איסור חדש של ניקף, אלא איסור של מקיף, א"כ ל"ש כלל לא תאכילום כנ"ל, שאין כאן שום איסור.

ו. בעונג יום טוב יו"ד קטו כתב שהלאו דלא תאכילום הוא רק באיסורים שאסורין על כל העולם, כפי הנראה כוונתו ששייך רק על איסורי חפצא ולא איסורי גברא, עיי"ש

שמואל דוד כתב:נט.
ההוא דאיתחייב נגידא קמיה דרבי אמי. איגלאי בית השחי חזייה דלא מגלח אמר להון רבי אמי שיבקוה דין מן חבריא הוא.
לכאורה אינו מובן המעליותא דההוא גברא, משום שלא עבר על איסור דאורייתא מן חבריא הוא?

עיין תוס' שלא גילח אף במספריים, וזה רק מדרבנן.

ובגוף הענין יש שאלה חמורה. כל הסיבה שזה נכלל להני תנאי בכלל לא ילבש או גדר לזה, הוא משום שרק נשים נוהגות בתיקון זה, אולם אם המצב שכולם מגלחים, ומי שאינו מתגלח מוכרח שהוא מיחידי אנ"ש, א"כ הו"ל להיות מותר לכתחילה.

שמואל דוד כתב:נט.

בעא מיניה רב מרבי חייא מהו לחוך אמר ליה אסור בבגדו מהו א"ל מותר

עיין ברש״י שהבעיא הוא לחוך בית השחי ובתוספות הוסיף בית הערוה.

לכאורה קשה, הרי אף אם ליכא איסור מצד השרת שער, מ״מ אסור לחוך מצד הרהור. (עיין שו״ע אורח חיים סימן ג שאפילו נשוי אסור להתחכך).

שער בית הערוה אינו בכלל מה שאסור לחכך. את השער מחכך, לא את הערוה.

.השוחט כתב:שער בית הערוה אינו בכלל מה שאסור לחכך. את השער מחכך, לא את הערוה.

אי נמי ע"י הפסק בגד.

נזיר ס:

ר״ש בן יוחאי - עיין יעב״ץ שהגיה דצ״ל יוחא בל״י בסופו.

יש לעיין מדוע המתין עד מסכת נזיר להגיה כן.

יוסף חיים אוהב ציון כתב:

.השוחט כתב:שער בית הערוה אינו בכלל מה שאסור לחכך. את השער מחכך, לא את הערוה.

אי נמי ע"י הפסק בגד.

כמדומה דכת"ר לא דק. השואל בגמ' שאל בתחילה בלא בגד.

.השוחט כתב:

שמואל דוד כתב:נט.
ההוא דאיתחייב נגידא קמיה דרבי אמי. איגלאי בית השחי חזייה דלא מגלח אמר להון רבי אמי שיבקוה דין מן חבריא הוא.
לכאורה אינו מובן המעליותא דההוא גברא, משום שלא עבר על איסור דאורייתא מן חבריא הוא?

עיין תוס' שלא גילח אף במספריים, וזה רק מדרבנן.

ובגוף הענין יש שאלה חמורה. כל הסיבה שזה נכלל להני תנאי בכלל לא ילבש או גדר לזה, הוא משום שרק נשים נוהגות בתיקון זה, אולם אם המצב שכולם מגלחים, ומי שאינו מתגלח מוכרח שהוא מיחידי אנ"ש, א"כ הו"ל להיות מותר לכתחילה.

שאלה יפה ואכן יש לעיין בגדר הדבר. מי קובע הדרך? הרי אם כל הנשים שבעולם לובשים מכנסיים יהא מותר לאשה ללבושם?

שמואל דוד כתב:נזיר ס:
ר״ש בן יוחאי - עיין יעב״ץ שהגיה דצ״ל יוחא בל״י בסופו.
יש לעיין מדוע המתין עד מסכת נזיר להגיה כן.

הגהות יעב"ץ מעילה יז:

ילך ר"ש בן יוחא כצ"ל בלא י' וכן הגיה בכל מקום שנזכר

דברים אלו הם דברי המעתיק?

כן הוא בש"ס עוז והדר. אולי בש"ס וגשל יש דבר נוסף.