פורום אוצר החכמה

חשבתי שכדאי לפתוח אשכול על הירושלמי, ובפרט עכשיו שהתחילו לימוד דף יומי בירושלמי מסכת פאה.

פאה דף א:

קצר שיבולת הראשונה ונשרפה מהו כו׳ נשמעינה מן הדא קצר חציה ומכרה… קצר חציה והקדיש מה שקצר נותן מן המשואר על הכל ״והקדש לאו כשרוף הוא״ הדא אמרה קצר שבולת הראשונה ונשרפה אינו צריך לקצר פעם שניה.

לכאורה קשה, הרי כשנשרף השיבולת אין לו שום תועלת ממנה וא״כ שפיר יש להסתפק שצריך לקצר פעם שניה משא״כ כשהקדיש הרי עשה מצוה בהשיבולת ושפיר היה לו תועלת וא״כ אינו דומה הקדש לשריפה.

עיין במראה הפנים
שעצם קיום המצוה אינו נחשב הנאה כיון "מצוות לאו ליהנות נתנו" אפילו מצוות דרבנן

מעניין. יישר כח! דהיינו שאף שיש לו תועלת מ״מ צריכים ״הנאה״ ממש?

פאה דף ו:

אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש ספיקה בידו והאשה אין ספיקה בידה מפני שרשות אחרים עליה נתארמלה או נתגרשה כמי שהיא ספיקה בידו היא

מדוע לא נקט הגמרא בפשיטות אשה פנויה שאין רשות אחרים עליה.

שמואל דוד כתב:מדוע לא נקט הגמרא בפשיטות אשה פנויה שאין רשות אחרים עליה.

עיין ריטב"א קידושין ל: נתגרשה שניהם שוים פירוש דלא תימא כיון דנפטרה נפטרה. קא משמע לן דהדרה לחיובא:
וכן כמה ראשונים שם

תם פשוט כתב:

שמואל דוד כתב:מדוע לא נקט הגמרא בפשיטות אשה פנויה שאין רשות אחרים עליה.

עיין ריטב"א קידושין ל: נתגרשה שניהם שוים פירוש דלא תימא כיון דנפטרה נפטרה. קא משמע לן דהדרה לחיובא:
וכן כמה ראשונים שם

ולפירש"י ז"ל בקידושין, נ"ל דהחידוש הוא אחר, דנקט דווקא הרי היא כאחיה, ולא כתב ה"ה כאיש, דלא קס"ד דכיוון דנפטרה כבר תהיה פטורה תמיד, דמאן פטרה. אלא ס"ד כיוון דנפטרה וחזרה לחיובה מצו אחיה לעכב את חלקה במצוות כיבוד או"א (כגון שרגיל כל אח לשמש בסעודה אצל האו"א ביום אחר, וכאשר נתגרשה, חייבת גם לשמש כמוהם, וה"א דמצו לעכב בעדה), קמ"ל דחייבת כמותם. ואולי זאת כוונת הריטב"א והראשונים ז"ל.