פורום אוצר החכמה

ז"ל הר"ן (תענית ב: מדפי הרי"ף)
"אסור לאדם שישמש מטתו בשני רעבון. ואף על גב דאמרינן בפרק יש נוחלין (דף קכ, א) גבי יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, ואכתי היה רעב דכתיב 'כי זה שנתים וגו' ועוד חמש שנים', היינו טעמא משום דאיסור תשמיש בשני רעבון אינו אלא משום שישראל שרויין בצער, ויורדי מצרים יודעין היו בעצמן שהן שבעים, ויוסף נמי יודעין היו בו שהוא שרוי בריוח, אבל יוסף היה סבור שהן שרויין בצער, ולפיכך לא שמש:"
לכאורה דבריו תמוהין, דהרי לפיו דטעם הדבר משום שישראל שרויין בצער, מה בכך שהיו יודעים שיוסף היה שרוי בריוח, הרי אפילו אם לא היה שרוי בריוח, מ"מ למה חוששין בשביל היחיד, הרי ישראל אינן שרויין בצער? (וכן כתבו החזקוני והאו"ח דלא חששו בשביל יוסף שהוא יחיד) שו"ר ב'צדה לדרך' עה"ת מקץ מא, נ (לבעל הבאר שבע) שהקשה כן, והוסיף שאין לומר דאחים שאני, דהרי 'אבל' יוכיח שאף שאסור בתשמיש, מ"מ אחיו מותרים, והניח בקושיא.
אשמח בכל תשובה.
ואין הכוונה לקושית הב"י דמהיכן ידעו, דזה נושא אחר

יש לומר בדעת הר"ן שיוסף אינו כשאר שבטים, שהוא עיקר בניו של יעקב, "אלה תולדות יעקב יוסף", וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, ויעקב אהב את יוסף מכל בניו, וכלל ישראל נקראים בפסוקים בשם ישראל ובשם יוסף / אפרים, ויוסף הוא המשביר, אני אכלכל אותך ואת ביתך. ובית יעקב אש ובית יוסף להבה. לכן יוסף נחשב כעין כלל ישראל, ולא כיחיד.

לא נראה לי כן כלל, דהא הם לא סברו דיוסף הוא בחיר השבטים ואדרבה בגלל כן רצו להכותו נפש.
אך לענ"ד הדבר פשוט שלא מבעיא למ"ד שבט אחד אקרי קהל שנחשב שבט השרוי בצער לכלל השרוי בצער, אלא אפילו למ"ד שבט לא אקרי קהל, בכ"ז להיות נחשב ציבור השרוי בצער וודאי יש להחשיב שבט אחד לציבור.

צופה_ומביט כתב:יש לומר בדעת הר"ן שיוסף אינו כשאר שבטים, שהוא עיקר בניו של יעקב, "אלה תולדות יעקב יוסף", וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, ויעקב אהב את יוסף מכל בניו, וכלל ישראל נקראים בפסוקים בשם ישראל ובשם יוסף / אפרים, ויוסף הוא המשביר, אני אכלכל אותך ואת ביתך. ובית יעקב אש ובית יוסף להבה. לכן יוסף נחשב כעין כלל ישראל, ולא כיחיד.

זה שנקראו ישראל על שמו לכאורה אינו מספיק (מלבד דזה עצמו צ"ב להכוונה בדיוק), דהרי סוכ"ס יש רק אדם אחד שהוא שרוי בצער, ואינו תלוי במי שהוא 'מסמל' כלל ישראל, ואפילו אם רק יעקב אבינו בעצמו היה בצער לא היה להם להמינע בשביל זה (עכ"פ, ושמא מטעמים אחרים).

זיז שדי כתב:לא נראה לי כן כלל, דהא הם לא סברו דיוסף הוא בחיר השבטים ואדרבה בגלל כן רצו להכותו נפש.

מהיכ"ת דגם עכשיו חשבו כן, לכאורה זה היה רק מקודם, שחשבו באמת שהוא ה'עֵשָו' של המשפחה, אבל עכשיו ראו שטעו בזה והבינו שהוא אכן בחיר השבטים.

זיז שדי כתב:אך לענ"ד הדבר פשוט שלא מבעיא למ"ד שבט אחד אקרי קהל שנחשב שבט השרוי בצער לכלל השרוי בצער, אלא אפילו למ"ד שבט לא אקרי קהל, בכ"ז להיות נחשב ציבור השרוי בצער וודאי יש להחשיב שבט אחד לציבור.

מהיכ"ת שגם על אב השבט אמרינן כן, מסתמא יש גדר בזה, אבל על אדם א' בלבד (אפילו עם ב' ילדיו) קשה להלום ד"ז.

דבריי הם צירוף של דברי שניכם.
כלומר, בוודאי שכוונתי היתה בימים ההם, כשכל "כלל ישראל" מנה שבעים נפש בסה"כ, שמורכבים מיעקב עצמו וי"ב בניו עצמם ומשפחותיהם הקטנות.
במצב כזה בוודאי שאין להחשיב את "יוסף ושני בניו" ל"שלושה אנשים", אלא ל"שבט שלם", והדגשתי ששבט מסוים זה יש לו בחינה של "כלל ישראל" [ובפרט שבאותו הזמן בו היה תלוי הקיום של כל כלל ישראל].

צופה_ומביט כתב:דבריי הם צירוף של דברי שניכם.
כלומר, בוודאי שכוונתי היתה בימים ההם, כשכל "כלל ישראל" מנה שבעים נפש בסה"כ, שמורכבים מיעקב עצמו וי"ב בניו עצמם ומשפחותיהם הקטנות.
במצב כזה בוודאי שאין להחשיב את "יוסף ושני בניו" ל"שלושה אנשים", אלא ל"שבט שלם", והדגשתי ששבט מסוים זה יש לו בחינה של "כלל ישראל" [ובפרט שבאותו הזמן בו היה תלוי הקיום של כל כלל ישראל].

עדיין לא מוסבר איך מג' אנשים נוצר 'שבט שלם', דהלא מהיכ"ת שהיה מושג של 'שבט' לענין זה קודם מת"ת, ובפרט שכאמור כל הסברא בזה אינו מובן (דבשביל אדם א' צריך להיות בצער). ואפילו את"ל שכן, מ"מ אין זה 'קהל' בעד עצמו שכל ישראל צריכים להיות בצער בשביל זה (ואפילו לר' יהודה בהוריות ה:, למסקנא צריך שהשבט יהיה רוב כלל ישראל, ויוסף אינו רוב).