פורום אוצר החכמה

אחד מחכמי יוון מלפני כשבע מאות שנה כותב כן:

וכן אמרו רז"ל: אוי לו מי שאשתו ובניו מברכין אותו, וקללתו לפניו חרוץ, כי כאשר חוייבו האנשים כן חוייבנה בנות ישראל לברך, והוא לא ידע לברך על שולחנו ואשם, והן מברכות אותו; מעתה קראו למקוננות לקוננהו. כך פורש בתוספות.

מאמר חז"ל הוא בברכות כ ע"ב, ובסוכה לח סע"א.
ושם לא מצאתי את התוספות וגם לא במקום אחר.
גם דבריו: "כי כאשר חוייבו האנשים כן חוייבנה בנות ישראל לברך", הוא לכאורה דלא כסוגיית הגמ' בברכות שם.

יש מקום לומר, שכוונתו לתוספות רי"ד שנפוצו יותר באיזור הכותב, אבל למיטב ידיעתי לא זכינו לתוספות רי"ד לברכות (בכלל) ולסוכה (על הדף הנזכר).

הלשון הוא כמו לשון הזוהר חדש (מדרש רות. מהדורת ניצוצי זהר דף פז עמוד ד): נשים ועבדים וקטנים חייבין בברכת המזון "אוי לו" לאדם שאשתו ובניו מברכין לו.

יישר כוח גדול!!

רציני כתב:הלשון הוא כמו לשון הזוהר חדש (מדרש רות. מהדורת ניצוצי זהר דף פז עמוד ד): נשים ועבדים וקטנים חייבין בברכת המזון "אוי לו" לאדם שאשתו ובניו מברכין לו.

הגילוי הולם את השערת ישראל מ' תא-שמע, הנגלה שבנסתר: לחקר שקיעי ההלכה בספר הזוהר, תל-אביב תשנ"ה, על הזיקה המובהקת שבין ספר הזוהר ליצירה התורנית ביוון בעת ההיא.
ולגופו של עניין, בתוספות בברכות מביא "אית דגרסי", כפי הנוסח שלנו בגמרא, שרק לגבי ברכת המזון נאמר פשיטא שהן חייבות מדאורייתא.
וגם בהמשך הסוגיה כתב תוספות למסקנה שברכת המזון לנשים דאורייתא, ובאופן יותר מפורש בתוספות רבי יהודה שירליאון, כ ע"ב, ד"ה נשים חייבות בברכת המזון דאורייתא או דרבנן, ושאלת הגמרא היא רק אם אישה שאינה מזכירה ברית ותורה יכולה להוציא איש שחייב לומר ברית ותורה (ודלא כרב שבדיעבד יצא).

מענין לענין, יש בפירוש הכותב לעין יעקב תוספות שאינו לפנינו (תענית אות סו): כתבו התוספות: הוו ליה הנך עיזי. אמרו הגאונים מציאה היו ולא נודע להבעלים והיה שומר אבדה.