כד הוינא טליא הייתי נרעש ונרגש בהתקרב שקיעת החמה דשלהי ראש השנה, הא עתה הוא חיתום הדין באם איני מן הבינונים [ועכ"פ לענייני עוה"ב], ואיך אוכל להחריש מלהפציר ולהתחנן וכו'.
עד שהייתי תמה למה באמת לא נהגו להתפלל ולהרעיש בסוף היום, שהוא זמן החיתום להרבה מן האנשים, וכעין תפילת נעילה ביום הכפורים.
כשגדלתי מעט, שחקתי על עצמי, הרי מבואר שעיקר הדין בר"ה הוא בג' שעות ראשונות, ולכל היותר עד חצות, וכבר התיר האר"י לישן לאחר שיוצאים מביהכנ"ס, וגם אין אומרים כבר 'תכתב ותחתם'. ולא שייך כאן חיתום הדין בסוף היום.
והנה, הקשה הר"ן אמאי אין מקדימין תקיעות דמעומד שהם עיקר המצוה לתקיעות דמיושב שאינן אלא לערבב את השטן, ולמה אין תוקעין אותן לאחר התפילה. ותירץ דאם ימתינו עד לאחר התפילה ושמעו עיקר התקיעות שמא לא יחששו אח"כ לתקיעות דמיושב, עיי"ש.
וכתב הב"ח בסי' תקפ"ה דאין כוונת הר"ן להקשות לפי פירושו דלערבב היינו להכניע את היצר דלפירוש זה לא קשיא מידי דפשיטא דקודם התפילה צריך להכניע היצר, אבל כוונת הר"ן להקשות לשיטת הירושלמי דלערבב את השטן היינו כדי שיהא בהיל ומפחד ולא יקטרג, דלשיטתו קשה כיון שאינו מעורבב אלא בשמעו שנית לאחר שהתפלל מוסף ולא יוכל לקטרג בסוף היום בגמר הדין היה ראוי להקדים אותן שהן עיקר, עכ"ל.
ומבואר, דס"ל שעיקר הדין אינו בשעת התפילה, ולכן אין צריך לדקדק שישמע השטן שנית כבר בזמן התפילה אלא עיקר הדין הוא 'בסוף היום בגמר הדין' ולכן סגי שישמע הקול השני לאחר התפילה.
וא"כ יש מקום להתבונן, כיצד איננו מתכנסים אז לתפילה ובקשה, ברגעי חיתום הדין?