האם אכן החפץ חיים נמנע מטעם זה לומר בריך שמיה, משום אנא עבדא וכו'. ויש לדון בזה היטב.
פרק ה פסוק ב אמרי האזינה ה'. כשיש בי כח לשאול צרכי לפניך וכשאין בי כח להתפלל לפניך והדאגה עצורה בלבי בינה הגיגי הבן הגיון לבי כך מפורש במדרש כל בינה שבמקרא הטעם תחת הנון חוץ מזה וחבירו (באיוב לה) ואם בינה שמעה זאת שאינו שם דבר אלא לשון הבן כמו (משלי כג) בין תבין את אשר לפניך לפיכך הטעם תחת הבי''ת :
לומד_בישיבה כתב:יש אין ספור מקומות שנראה כדובר שקרים, וכל מי שאמר אי פעם תהלים ובפרט פרק קי"ט מרגיש שלא בנוח, השאלה היא אם יש מקום לתקן בסליחות יותר מאשר בתהלים, וכבר דנו על כך בעבר
לגבי זוחלים ורועדים אפשר לכוון על כלל ישראל, וחלילה לחשוב שאין בתוך הכלל אף אחד שמפחד
קורא עכביש כתב:ראיתי באיזה ספר מגדול בימינו - אולי קובץ הלכות עפ"י פסקי הגר"ש קמנצקי שי' - שאין לשנות הלשון בכ"ז ומסביר שם ש'שחר קמתי' קאי לפי המקום והזמן ואם הוא קם מוקדם מעט מסדרו הרגיל גם אם הוא לאחר העלות וכו' אי"ז כדובר שקרים וכו' , אשתדל להעלות הדברים בדויוקם
משולש כתב:מעולם לא זכיתי להבין מה הבעיה ב"שחר קמתי". שחר זה בוקר, לא דווקא "עלות השחר" שפירושו: "עלות הבוקר". אם היה כתוב "עלות השחר קמתי" היה בעיה. אבל שחר??? "בשחר מברך שתים" הכוונה בעלות השחר????
לומד_בישיבה כתב:לגבי זוחלים ורועדים אפשר לכוון על כלל ישראל, וחלילה לחשוב שאין בתוך הכלל אף אחד שמפחד
ומה כבודו יעשה עם ד"מ השלכנו עליך יהבנו נא אתה תכלכלנו, כלומר, בך ה' בטחנו שתסבול המשא עבורינו אנא תסבול שהרי בך בטחנו, (מלשון הכתוב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך) ועוד אין ספור דוגמאות לרוב.
לשיטתך, מי שיצא לחו"ל לקבץ נדבות ובעוד כמה דקות נקבעה לו פגישה עם גביר אחד, אסור לו לומר ולא לידי מתנת בשר ודם, או ד"מ מי שהזמין זה עתה הלוואה אסור שיאמר ולא לידי הלוואתם. ואנשי עסקים שאינם עוסקים בלימוד אסור להם לומר והאר עינינו בתורתך וכו' - והכלל בזה, שבכל מקום בתפלה שלבו בל עמו ועושה צחוק בעלמא, כאשר אין מתכוון לכך כלל אסור לו לבקש על זה הדבר, שהרי אינו מוכן להפסיק לעשות שנור.[*]
ברזילי כתב:"זוחלים ורועדים" אכן אפשר לומר על היחידים. אבל אם מסתפקים בפירוש כזה, גם שוקדים בצום לבם להכניע וכדומה יעלה על אותם השרידים אשר ד' קורא.
ביחס לסליחות (האשכנזיות) בכללותן, לענ"ד הבעיה רחבה וחריפה הרבה יותר מאשר אזכורים מקומיים של צום. חלק ניכר של הסליחות הנ"ל אינו עוסק בחרטה, תשובה וידוי ובקשת סליחה במובן המצומצם של המלה, אלא מושתת על פירוט נרחב של צרות הגלות מחד ונאמנותו של עם ישראל לקב"ה מצד שני, כבסיס לבקשת רחמים מן הקב"ה - לאמר, אכן חטאנו עוינו פשענו, אבל אחרי כל מה שאנו סובלים על יחוד שמך, סלח לנו.
דומני שקשה לבן דורנו להזדהות בכנות עם אמירה כזו, ככל שהדברים מתיחסים אליו אישית. החלק הראשון לא רלבנטי, ב"ה, והחלק השני לא נכון, בעוה"ר. אמנם לא פסו הצרות מן העולם, אבל נדמה לי שיש קושי לבנות טיעון משכנע למחילה על חטאים של מי שנולד לפני עשרים שלושים או ארבעים שנה על סמך זה ש"מאז ועד עתה אנחנו נדחים, נהרגים נשחטים ונטבחים". מאידך, גם "שלך הם עבדיך ועמך, הכל חפצים ליראה את שמך", קצת קשה לומר בלב שלם, לפחות מי שמכוון בזה על כללות עם ישראל.
ודע שיש ליזהר בסליחות אלו ושל בה"ב בשני דברים האחת דאלו שאינם מתענים ובהסליחה מוזכר לשון תענית או צום לא יאמרו זה דלא ליהוי כדובר שקרים ויאמרו לשון תפלה במקום תענית והשנית כי בהרבה מהסליחות נזכר שאמירתינו היא בלילה וקודם עלות השחר כמו בזעקם בעוד ליל או באשמורת הבקר וכיוצא באלו ועכשיו שבהרבה מקומות אומרים סליחות בעוד שכבר היום גדול והוה דובר שקרים ולכן ידלגו תיבות אלו.
גימפעל כתב:האם ע"פ ההלכה יש אכן שאלה לומר התפילות, כשלבו ופיו אין שווים, האם יש מהפוסקים שדנים ע"כ.
אבל נדמה לי שיש קושי לבנות טיעון משכנע למחילה על חטאים של מי שנולד לפני עשרים שלושים או ארבעים שנה על סמך זה ש"מאז ועד עתה אנחנו נדחים, נהרגים נשחטים ונטבחים"
א. אני מסכים שיש כאן ענין שרירותי במידת מה. מי שחי בתחושה שהשואה היא אירוע שקרה לנו, כלומר גם אם לא לי אישית אז לכלל ישראל של היום, באמת אין לו שום קושי כפי שהצגתי (אם כי עדיין יש להרהר בשאלה אם נכון לומר, מנקודת המבט הכללית, על השואה והדור שאחריה כל זאת באתנו ולא שכחנוך אבל זה כבר דיון אחר אולי). ברבות השנים (ולטעמי זה כבר קרה), אירועי השואה, כמו שאר שמדות והריגות יהפכו (בתחושתנו עכ"פ) להיסטוריה, אירועים שקרו לאבותינו.אוצר החכמה כתב:אבל נדמה לי שיש קושי לבנות טיעון משכנע למחילה על חטאים של מי שנולד לפני עשרים שלושים או ארבעים שנה על סמך זה ש"מאז ועד עתה אנחנו נדחים, נהרגים נשחטים ונטבחים"
אני חושב שמיתת ששה מליון בני אדם שרבים מהם סבינו או אבות סבינו ממלאת לצערנו את הטיעון הזה בהרבה מאד.
באופן כללי איני מבין כאן את הדיון.
יש הבדל מהותי בין אמירת בקשות שאדם מנסח לעצמו שאז הוא אמור לבטא את רגשותיו הוא בהתאם למצבו וצרכיו לבין אמירת נוסחים קבועים.
בכל אמירת נוסחים קבועים הן אם מדברי דהמע"ה או מדברי פייטנים מאוחרים אדם יודע שאין הוא המנסח ואין הכוונה רק על עצמו אלא על כלל ישראל כולו הן לטוב והן למוטב ובזה האופן באה הכוונה.
ברבות השנים (ולטעמי זה כבר קרה), אירועי השואה, כמו שאר שמדות והריגות יהפכו (בתחושתנו עכ"פ) להיסטוריה, אירועים שקרו לאבותינו.
לומד_בישיבה כתב:גימפעל כתב:האם ע"פ ההלכה יש אכן שאלה לומר התפילות, כשלבו ופיו אין שווים, האם יש מהפוסקים שדנים ע"כ.
בזמנו חשבתי שהפוסקים לא עמדו על כך היות ופיהם ולבם היו שווים ובאמרם על כן ה' אלוקינו בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך ונשמח בדברי תלמוד תורתך וכו' לעולם ועד אכן התכוונו לכך.
וכפי הנראה אכן אשמנו מכל דור שאין אנו חלים ולא מרגישים כלל שדוברים שקרים אנו כלפי שמי' לא עלינו. ואפשר שטוב שכך, שאין אנו מרגישים מה שאנו אומרים.
משולש כתב:ראיתי במקור חיים לחוות יאיר שי"א שפזמון ''אזכרה אלקים ואהמיה" אין לומר אא"כ הקהל או חזן בוכים. והוא דוחה את זה שם.
ובנוגע למי שלא הבין איפה נשחטים ונטבחים, נכון ליום הזכרון האחרון יש 23,320 חללי מערכות ועוד 2,495 אזרחים נרצחו בפעולות איבה. ורק אתמול חמשה בחורים כמעט נרצחו בגלל שהלכו לקברי אבות. וברגעים אלו מופנים לכיוונו של כל אחד מאתנו אלפי משגרי רקטות מצפון ומדרום, ובאיראן מכינים לנו אטום רח"ל. (בלי להזכיר את החורבן רק לפני 70 שנה שהיה שווה בחומרתו לחורבנות בית המקדש ואלפי שרידים ממנו עדיין מסתובבים בינינו עם מספרים על הזרוע עד 120).
וחלק גדול מאוד מא"י (כפרי יש"ע) הוא סכנת לינץ' ליהודים.
היו דיונים במשך הדורות על הסליחות האלו, (מהמנהג בימינו נראה שהתקבלה ההכרעה לא לשנות כלום עד כמה שאפשר). אבל יתכן שבדורנו אין ויכוח.
אוצר החכמה כתב:אין לזה קשר לעניין. הדיון היה על מיתה על קידוש ה' והכללים בזה, אבל ברור שכשבא מלך בני עמון ונלחם בישראל, או כשעשו פרעות ביהודים בטענה שהם מלווים ברבית או מפיצים את המוות השחור היה אפשר לומר ואנחנו נטבחים ונשחטים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 12 אורחים