עזריאל ברגר כתב:אתה מניח שיש איסור עינוי בעיו"כ, ולא היא.
הפוסקים כתבו שאין איסור להתענות בעיו"כ אלא יש מצווה לאכול בו.
וע"כ לפענ"ד יוצא ידי חובתו אפילו בכזית, אם כי יש שכתבו להרבות כשיעור אכילת ב ימים, שהוא לכאורה ד סעודות.
שמעתי שיש מי שכתב על ה סעודות, ואולי זה כשחל יוה"כ בשבת.
ברזילי כתב:לשון השו"ע מצוה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה, והוא ע"פ רש"י (ר"ה ט) - אכילת ט' אני קורא עינוי וכיון דאכילתו עינוי חשיבא כל דמפיש באכילה ושתייה טפי עדיף. כלומר (כפי שכתבו לעיל) לא שיש איסור עינוי, אלא אדרבא- אכילתו נחשבת כעינוי ולכן מצוה להוסיף בה.
פרי יהושע כתב:עזריאל ברגר כתב:אתה מניח שיש איסור עינוי בעיו"כ, ולא היא.
הפוסקים כתבו שאין איסור להתענות בעיו"כ אלא יש מצווה לאכול בו.
וע"כ לפענ"ד יוצא ידי חובתו אפילו בכזית, אם כי יש שכתבו להרבות כשיעור אכילת ב ימים, שהוא לכאורה ד סעודות.
שמעתי שיש מי שכתב על ה סעודות, ואולי זה כשחל יוה"כ בשבת.
ברמב"ם משמע שאין חיוב לאכול אלא לא להתענות שהרי לא הביאו אלא בהל' נדרים.
שולחן ערוך אדה׳׳ז סימן תרד סוף סעיף א כתב:ומכל מקום מי שירצה להתענות על חלומו עד סעודה המפסקת אין למחות בידו לפי שערב יום הכיפורים אינו דומה לשבת שנאמר בו וקראת לשבת עונג ולפיכך אסור להתענות בו אפילו שעה אחת לשם תענית אם אינו תענית חלום כמ"ש בסי' רפ"ח אבל בערב יום הכיפורים שלא נאמר בו עונג אלא שמצוה לאכול בו ואם אכל פעם אחת ביום יצא ידי חובתו
רש"י מסביר את הדרשה, ו(אם הוא דין דאורייתא)זה גדר הדין, שכל אכילה נחשבת כעינוי ולכן יש בה מצוה (במצה הוא חידוש של כמה מן האחרונים, ואינו ברור כלל, אבל כאן הוא עצם הדין לפי רש"י; פוק חזי שבמצה לא הזכיר השו"ע שום ענין להרבות באכילתה).קראקובער כתב:מצווה ודאי יש אבל מדאורייתא הוא רק עד כמה שיש עינוי, וקצת דומה למצה ליל פסח שיש ענין לאכול מצה טפיברזילי כתב:לשון השו"ע מצוה לאכול בערב יום כיפור ולהרבות בסעודה, והוא ע"פ רש"י (ר"ה ט) - אכילת ט' אני קורא עינוי וכיון דאכילתו עינוי חשיבא כל דמפיש באכילה ושתייה טפי עדיף. כלומר (כפי שכתבו לעיל) לא שיש איסור עינוי, אלא אדרבא- אכילתו נחשבת כעינוי ולכן מצוה להוסיף בה.
ברזילי כתב:אין שום קשר. ביום כיפור המצוה היא להתענות, והעינוי הוא בהעדר אכילה במשך יום שלם רצוף. בעיו"כ המצוה היא האכילה, וכל אכילה בפני עצמה שמה אכילה ויש בה מצוה.
עזריאל ברגר כתב:פרי יהושע כתב:עזריאל ברגר כתב:אתה מניח שיש איסור עינוי בעיו"כ, ולא היא.
הפוסקים כתבו שאין איסור להתענות בעיו"כ אלא יש מצווה לאכול בו.
וע"כ לפענ"ד יוצא ידי חובתו אפילו בכזית, אם כי יש שכתבו להרבות כשיעור אכילת ב ימים, שהוא לכאורה ד סעודות.
שמעתי שיש מי שכתב על ה סעודות, ואולי זה כשחל יוה"כ בשבת.
ברמב"ם משמע שאין חיוב לאכול אלא לא להתענות שהרי לא הביאו אלא בהל' נדרים.שולחן ערוך אדה׳׳ז סימן תרד סוף סעיף א כתב:ומכל מקום מי שירצה להתענות על חלומו עד סעודה המפסקת אין למחות בידו לפי שערב יום הכיפורים אינו דומה לשבת שנאמר בו וקראת לשבת עונג ולפיכך אסור להתענות בו אפילו שעה אחת לשם תענית אם אינו תענית חלום כמ"ש בסי' רפ"ח אבל בערב יום הכיפורים שלא נאמר בו עונג אלא שמצוה לאכול בו ואם אכל פעם אחת ביום יצא ידי חובתו
וצ"ע אם יש כאן מחלוקת.
דוד העיתונאי כתב:המשנ"ב בסימן תרד ס"ק ב, כותב "מן הדין סגי כשיאכל פעם אחת", ולכן גם מי שמתירא לנפשו ורוצה להתענות תענית חלום שהרמ"א אוסר להתענות ( כי זה ביטול מצוות עשה זו של אכילה בערב יום הכיפורים), יתענה עד סעודה המפסקת, ומשמע שאז יאכל סעודה שלימה לקיום המצוה, ולא רק כזית או ככותבת.
מה שכתבתי הוא לפי שני הצדדים ברעק"א. גם אם נאמר שמצוות האכילה בעיו"כ מוטלת רק על מי שעתיד להתענות ביוה"כ, עדיין יש כאן מצוות אכילה, כשכל אכילה בפני עצמה שמה אכילה ויש בה מצוה, ולא תמונת תשליל של דיני הצום.קראקובער כתב:כתבתי מפורש שזה תלוי בחקירת רע"א ובהחלט הסברת יפה הצד השני שאין קשר.ברזילי כתב:אין שום קשר. ביום כיפור המצוה היא להתענות, והעינוי הוא בהעדר אכילה במשך יום שלם רצוף. בעיו"כ המצוה היא האכילה, וכל אכילה בפני עצמה שמה אכילה ויש בה מצוה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 65 אורחים