ומה שאמרו בקצת מקומות (לגבי שעיר המשתלח) שמכפר על הקלות אף בלא תשובה, ביאור אע"פ שלא התעורר תכלית הערה עד שיבא ממנה לידי תשובה גמורה. נמצא מכל מקום שהשעיר סבת הכפרה והתשובה היא הכפרה. והוא שבזמן הזה שאין שעיר, תשובה מכפרת. וכן כל מה שאמרו עליו שהוא מכפר אם שעיר אם עצמו של יום הכפורים אם ייסורין אם מיתה באור כלם הערה המגעת לו באי זה מאלו והכל סיבת התשובה והיא הכפרה
ועי"ש בהמשך דבריו (משיב נפש ב, יג) בביאור ענין שעיר המשתלח ע"פ הרמב"ם, שנשיאת העוונות לארץ גזירה הוא ע"ד הערה כמו ותשליך במצולות ים וכו'.
עכ"פ הזכיר בתוך דבריו גם את כפרת עיצומו של יום, ושמא כוונתו רק למאי דקי"ל דאינו מכפר בלי תשובה, אבל לא אליבא דרבי.
ואמנם הרי גם למאי דקי"ל דאינו מכפר בלי תשובה, הן מבו' בד' הרמ"א בסי' תרז ע"פ הרמב"ם שההכרח בתשובה הוא לאפוקי מהמבעט וכו'.
ודו"ק.