ד"א למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה משל למה הדבר דומה למלך שנשבה בן אוהבו וכשפדאו לא פדאו לשום בן חורין אלא לשום עבד שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו יאמר לו עבדי אתה כיון שנכנס למדינה אמר לו נעול לי סנדליי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ התחיל הבן ההוא מנתק הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי אתה כך כשפדה הקדוש ברוך הוא את זרע אברהם אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם יאמר להם עבדיי אתם כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות כגון שבת ועריות ציצית ותפילין התחילו ישראל להיות מנתקים אמר להם עבדיי אתם על מנת כן פדיתי אתכם על מנת שאהיה גוזר ואתם מקיימים:
סעדיה כתב:עי' בחי' מרן רי"ז הלוי עה"ת פר' כי תשא
אום אני חומה כתב:לעצמי תירצתי כך:
הנה לגבי שבת מצינו בדיברות הראשונות שהיא זכר לבריאת העולם, ואילו בדיברות האחרונות מפורש זכר ליציאת מצרים.
ומבאר הרמב"ן (ואתחנן) שהכל אחד, כי יצ"מ הייתה הגילוי בפועל של אדנות ה' ושליטתו בבריאה.
ומעתה, הלא ר"ה גם הוא הינו זכר לבריאת העולם כנודע - זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, וממילא הוי ג"כ זכר ליצ"מ.
וזכרת. דעת רוב המפרשים שהתורה יתנה ב' טעמים למצות השבת, בעבור שמצאו בדברות הראשונות זכרון הבריאה, ובדברות השניות זכרון יציאת מצרים, אמנם למי שיתבונן היטב בעומק פשוטן של המקראות יתברר שזו הסברא רחוקה מן האמת, ושמעולם לא היתה כוונת הכתוב לתת אלה ב' הטעמים למצות השבת, ותחלת בריאת העולם אינו הטעם שבעבורו נצטוינו על השביתה ביום השביעי, רק הוא הטעם על היות יום השביעי מקודש יותר משאר הימים, ומפורש כתוב בבראשית ויקדש אותו כי בו שבת וגו', ושם לא צוה כלום על השביתה בו, וכן בדברות הראשונות לא אמר ע"כ צוך ה"א לעשות את יום השבת אצל זכרון בריאת העולם, רק אמר ע"כ ברך ה' את יום השבת ויקדשהו, והפרש רב יש בין קדושת היום ובין השביתה בו ממלאכה, שהרי הקדושה אפשר שתרמוז לבחינות ולסגולות אחרות שתהיינה לאותו היום, אף אם יעשו בני אדם בו מלאכה ועכ"ז היה היום קדש כי כבר נתקדש בעת הבריאה, גם הטעם השני שכתבו שהוא זכרון יציאת מצרים נראה שגם זה אינו הטעם האמתי, שהרי גם על מצות הענק תעניק לו (ט"ו י"ד) נתן הכתוב טעם וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך, וגם על חג השבועות אמר וזכרת כי עבד היית (שם ט"ז י"ב), וכן על צווי לא תטה משפט גר יתום (שם כ"ד י"ז), ועל מה שצוה כי תחבוט זיתך לא תפאר אחריך כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך בכולם הוסיף וזכרת כי עבד היית כמו שהוסיף בעשרת הדברות האחרונות על מצות השבת, ובא זה ולימד על זה שבכל פעם שצוה הכתוב על החמלה והחנינה והעזר אל הגרים ואל העבדים הוסיף זכרון יציאת מצרים, כאומר גם אתה היית עבד וגר במצרים ולכן חל עליך יותר מעל שאר בני אדם החוב לחון הגרים והעבדים ושלא להטות משפטם ולהעניק להם מאשר לך ולהניח להם העוללות ולשמח לבבם בחגיך וכדומה, למדנו א"כ שאף בדברות האחרונות לא הוזקק הכתוב לזכור יציאת מצרים, רק לפי מה שאמר שם למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, ולכן יצדק לומר שיציאת מצרים הוא הטעם רק להשבתת העבד והאמה ממלאכה, וזה רק פרט אחד מן החובות המוטלות עלינו ביום השבת, א"כ יציאת מצרים איננו הטעם לשמירת השבת, אבל הטעם האמתי הוא נלמד מן הכתוב אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדישכם שפשוטו יורה כי ה' נתן לנו השבת למען תהיה לנו לאות שאנחנו עמו, ולכן אנו שובתים ביום השביעי כמו ששבת בו השי"ת אחר הבריאה, וזה טעם שבתותי בכנוי מוסב אל ה' יתעלה, כי יום השביתה שלו הוא גם יום השביתה שלנו, ובזה השי"ת יודע בעולם כי ה' מקדש ישראל הוא אלהינו ואנחנו עמו, כמו שחתם הכתוב על כוונה זאת לדעת כי אני ה' מקדשכם והדברים ברורים (שי"ר), וכ"כ רע"ס למען ינוח וגו' וזכרת וגו', מצות שביתת בהמה היא כדי שינוח העבד, ומצות מנוחת העבד היא זכר ליציאת מצרים שהשבית בה הקדוש ברוך הוא את העבודה מן העובדים:
אום אני חומה כתב:לעצמי תירצתי כך:
הנה לגבי שבת מצינו בדיברות הראשונות שהיא זכר לבריאת העולם, ואילו בדיברות האחרונות מפורש זכר ליציאת מצרים.
ומבאר הרמב"ן (ואתחנן) שהכל אחד, כי יצ"מ הייתה הגילוי בפועל של אדנות ה' ושליטתו בבריאה.
ומעתה, הלא ר"ה גם הוא הינו זכר לבריאת העולם כנודע - זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון, וממילא הוי ג"כ זכר ליצ"מ.
אום אני חומה כתב:לכ' כדברי הכתב והקבלה כתב גם האב"ע, (שזכרון יצ"מ מתייחס אך לחיוב שביתת עבדיו), והרמב"ן פורך את זה מנוסח הקידוש 'כי הוא יום תחילה למקראי קודש זכר ליצ"מ'.
כי אות הוא ביני וביניכם - אות גדולה היא בינינו שבחרתי בכם, בהנחילי לכם את יום מנוחתי למנוחה:
אות היא ביני ובניכם ולא ביני ובין האומות כשתשבתו בו כמוני ידעו כל העולם כי אתם עמי.
אום אני חומה כתב:ובנוגע לחלק השלישי - 'אות היא ביני וביניכם' קצת מפריע לי איך יתכן שעיקר הטעם של מצוות שבת לא נכתב בעשרת הדיברות.
(ה) וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם:
(ו) שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּי בְּצֶ֣לֶם אֱ-לֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם:
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 135 אורחים