יש לעיין אדם שסבר שכבר סיים פסוקי המלכויות ולפתע שם לב שהשמיט פסוק אחד, האם די שיחזור על פסוק זה, או שמכיון שכבר הסיח דעתו מאמירת המלכויות הוי כהפסק גמור וצריך לחזור ולאומרם מתחילה.
שאלה זו מצויה מאד בפסוקי זכרונות ושופרות אשר רבים סוברים בטעות שהם מסתיימים בפסוק 'רחם ארחמנו' או בפסוק 'ה' אלקים בשופר יתקע', ואינם זוכרים שעדיין לא אמרו הפסוק העשירי שהוא משולב בתוך ברכת הסיום - 'וזכרתי להם ברית ראשונים' 'וביום שמחתכם'.
האם יש בזה איזה חסרון שבאמצע מנין העשרה, סברו בטעות שסיימו הפסוקים?
או שנימא שכלל אין דין לומר 'עשרה פסוקי מלכויות' אלא לומר 'ברכת מלכויות' שבתוכה נכללו עשרה פסוקים, וכל שלא הסיח דעתו מן הברכה לא הוי הסחת דעת.