ברמב"ן ויקרא כ"ג כ"ד כתב: והנה זה מבואר כי הכל תלוי בתשובה אלא בראש השנה מתיחד במדת הדין ומנהיג עולמו וביום הכפורים במדת הרחמים והוא מאמרם (ר"ה לב) מלך יושב על כסא דין וכו' ראש השנה יום דין ברחמים ויום הכפורים יום רחמים בדין
***
איתא בטור תקפ"א אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ומחתכים צפרניהם ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס, לפיכך נוהגים לספר ולכבס בערב ר"ה ולהרבות מנות בר"ה, עכ"ל. (וכן הוא בירושלמי ראש השנה פ"א ה"ג).
ולכאורה הנס המדובר הוא שניכתב וניחתם לאלתר לחיים טובים בר"ה.
אבל פסק הרמב"ם בפ"ג דהלכות תשובה:
לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, והיינו שעלינו לראות את עצמנו כבינונים, ואיך נהיה בטוחים שנכתבנו ונחתמנו לאלתר לחיים, וגם נראה את עצמנו כבינונים?
(וכן הוא בתפילת ונתנה תוקף, שנקט בפשטות שבר"ה יכתבון וביו"כ יחתמון, וכבר ביארו ראשונים שנקט שאנו בינונים).
עוד יש לתמוה, שהלא רואים אנו שהרבה לא נעשו להם נס כי ימותו או יתיסרו, ואיך יבוש הבוטח בה' באמת, איך יתכן שיבטחו בה' ויחזור בטחונם ריקם? ועל סמך מה הביטחון על הנס, כשרואים בחוש שהיו שבטחו בו ולא נושעו? ובאמת על נס גלוי כזה שיכתבו כל עם ישראל לחיים (וכדברי רבינו בבחוקתי שזה נס גדול) מי סמכינן?
(ויתכן שעל הרוב ידבר, כי כנסת ישראל ינצל באופן כללי, ואין בזה בכדי להניח את דעתי).
ונ"ל שעיקר נס זה, שהקב"ה קם מכסא לדין ועובר לכסא רחמים הוא גופא שהקב"ה ידחה את גמר דיננו ליוה"כ שהוא יום רחמים, כי ידון אותנו כבינונים.
והיינו שעכ"פ ינצלו מדין קשה, וידונו אותם ביום הרחמים.
ולכן נראה עצמינו כבינונים, כי כך אנו באמת אחרי שיעשה איתנו נס, ולכן גם יתכן שימותו או יתיסרו כי אזי נאמר שעכ"פ לא נעשה כאן דין קשה והכל היה ברחמים גדולים.