לפני כשנתיים, ישבתי ודפדפתי במחזור, וכתבתי כמה טיפים לחזנים, והרי התוצאות לפניכם:
מצטער שאינני כותב בדיוק לפי הסדר, אבל העיקר שיהיו הדברים לתועלת.
הדברים נכתבו לפי מנהגי חב"ד, וכל אחד ייקח מכאן את מה שמתאים לו, ויעיר את הערותיו כרוח ה' הטובה עליו...
אתחיל בדבר חשוב, שנוגע דווקא לחזנים בימות החול:
כמעט בכל תפילה - יש מנהגים שונים איך להמשיך אחרי קדיש תתקבל.
לכן כדאי להתרגל להגיד בקול רם את התחלת הפיסקא שאחריו.
בפרט בתקופה זו שאומרים לדוד ה' אורי.
ועד"ז בעשי"ת כדאי לחזן חב"די להתחיל בקול את התחנון, שיידעו שהוא לא מתחיל עכשיו "אבינו מלכנו".
וכן כל כיו"ב, והחכם עיניו בראשו.
צריך להתכונן עם ניגונים מתאימים לקטעי התפילה שנוהגים לשיר אותם.
בפרט:
לכה דודי וא-ל אדון - אם חל בשבת.
זכרנו לחיים, מכלכל חיים - יש כאלו שעושים מנגינות שונות בכל פעם (יש 4 בר"ה ו4 ביום כיפור), ויש כאלו שמעדיפים מנגינות קבועות.
כנ"ל לגבי היום הרת עולם וארשת שפתינו.
יש כאלו שעושים "היום הרת עולם" במנגינה העממית של "אבינו מלכנו חננו ועננו"
ארשת - אפשר בהרבה מנגינות. כגון: תרננה שפתי, הוא אלוקינו, ועוד...
בדרך כלל - הפיוטים שנאמרים בגוף ראשון בלשון יחיד - נאמרים רק ע"י החזן בקול רם, והציבור לא מצטרף.
כגון: מסוד חכמים, והפיסקא הראשונה אחריו בשחרית. הנני העני. וגם "שולחתי במלאכות סגל חבורה".
ה' מלך ה' מלך (בשני הימים של ראש השנה, בשחרית) - מתאים מאוד לשיר אותו במנגינה שרגילים לשיר בה את "אשרי".
פיוט "מלך עליון" בשחרית יום ב - אפשר להלביש עליו ניגונים במבנה רגיל, כי הוא מחולק ל8 ביטויים.
אבל ה"מלך עליון" של היום הראשון במוסף - מחולק ל5 ביטויים בלבד, והניגון שמתלבש עליו הכי טוב לפענ"ד הוא "תרננה שפתי".
"אתה הוא אלוקינו בשמים ובארץ" וכל כיו"ב - אני מעדיף לומר אותו בהטעמה כזאת שיהיה ניכר הפיסוק המקורי, ודלא כנהוג לעוות אותו ע"י חיתוך כל שורה לשתים.
(כלומר: אינני משנה מהנהוג, אלא אומר "אתה הוא אלוקינו" בלשון קריאה, ואז "בשמים ובארץ' כמסיים את הפסוק. ועד"ז בכולם.
אבל ב"לא-ל עורך דין" איני מקפיד, כי אין שם קשר ברור בין שני חלקי השורה.
ממקומך - אפשר לשיר בניגון "רחמנא". או "סטאו יא פיטו" (שהוא גם ניגון של תשובה ותפילה). או "אנעים זמירות" (שהוא ניגון שקשור קצת ליום כיפור).
למי שלא שר ניגון ארוך על ממקומך - שמעתי חזן אחד ששר "ועינינו תראינה" במנגינת "שמחה לארצך", וזה משתלב יפה.
"קדשנו במצוותיך" - הרבה חזנים מכניסים שם מנגינות לפי מצב הרוח.
בתפילת ר"ה (לקהל שמכיר את הניגון שחיבר ישראל גרנובטר לפרק קג) - אפשר להתחיל מ"ומלכותו בכל משלה"...
ובספר חיים - יש שמנגנים אותו במנגינה ידועה (ניגון שחסידי ברסלב קיבלו ממהר"מ שפירא - מייסד הדף היומי)
אבינו מלכנו חננו ועננו - תלוי בקהל אם לנגן.
ואם שרים - אני רגיל לסמן שיסגרו את הארון תוך כדי שחוזרים על "עשה עמנו" לאחר שסיימו את הפעם הראשונה.
כל פעם שאומרים יג מידות - ראוי לומר אותם בקול רם, כדי שתהיה אמירתם בעשרה ולא כל אחד בפ"ע,
בדגש על:
הוצאת ס"ת.
מנחה של יו"כ בפיסקא "יום קוראי בשמך" (לקראת סיום הפיוטים).
נעילה - בפיוט אזכרה אלוקים וכו' (ובל"נ אכתוב עליו בהמשך).
הנני העני - יש שנוהגים לומר כמעט את כולו בקול רם (ולומר בלחש רק את "ונא אל תפשיעם" וכיו"ב)
ויש שנהגו לומר רק את ההתחלה והסוף בקול רם, והשאר בלחש.
וכל הלבבות דורש ה'.
בתחילת חזרת הש"ץ - לשים לב לומר "א-דני שפתי תפתח" וגו' לפני שמתחילים את מנגינת ההקדמה שלפני ברוך אתה וכו'.
ונתנה תוקף - יש ששרים את כבקרת רועה עדרו עם ניגונים שונים. ב770 נהוג לשיר את "בראש השנה ייכתבון" וכו' בניגון של "עסן עסט זיך".
(יש ששרים את ונתנה תוקף במנגינה שמקורה מיהודים שלא שמרו תומ"צ, וצ"ע אם ראוי הדבר, ומי שמתלבט - ישאל את רבו).
אין קצבה - יש כמה ניגונים מתאימים, כגון:
[*]הוא אלוקינו
[*]מארש ר"ח כסלו
[*]המנגינה ששרים בבתי הספר בברכת המזון על "יראו את ה' קדושיו".
ועל כן נקוה - אני רגיל לשיר אותו במנגינה ששרים בבתי הספר וכו', ועוצרים ב"ה' ימלוך לעולם ועד", ואח"כ אני משלים את ה"ונאמר והיה ... אחד ושמו אחד" לקראת סיום הברכה...
אוחילה לא-ל - יש ששרים אותו במנגינה שחיבר ר' הלל פלאי שליט"א.
עלינו לשבח - החזן צריך לאומרו כולו בקול, כי הוא חלק מחזרת הש"ץ (ובפרט סיומו - וידעת היום וגו' - הוא נחשב ע"פ הלכה כפסוק של מלכויות), ולהאריך בסיום "הוא אלוקינו אין עוד ... ועל הארץ מתחת אין עוד" כדי לתת לקהל זמן להגיד את פסוקי "אתה הראת", ואז אומרים יחד "אוחילה".
לדעת אדמו"ר הזקן - החזן לא אומר את פסוקי אתה הראת.
האוחז ביד מידת משפט - שמעתי חזנים שפשוט שרים אותו מתחילה ועד סוף.
אפשר לדוגמא במנגינת "זאל שוין זיין די גאולה" (המנגינה ה"רגילה" של "יחי אדוננו").
(ויש שנהגו לומר בהמשך אחד "וצדקנו במשפט המלך המשפט האוחז ביד מידת משפט")
שאו שערים שבחזרת הש"ץ - הרבה חזנים רגילים לשיר. רק להיזהר לא לחזור על המילים.
כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך וגו' - אפשר לשיר באחת המנגינות הידועות.
וכן הבן יקיר לי, והי' ביום ההוא.
הללוי' הללו א-ל בקדשו - אפשר להלביש מנגינה (לדוגמא: המארסלייז).
וקרב פזורינו - בר"ה אומרים אותו פעמיים במוסף, ואפשר לעשות במנגינות שונות.
גם ל"שים שלום" אפשר להלביש מנגינות שונות.
"וביום שמחתכם" שבסיום ברכת שופרות - כמובן ששרים...
ראיתי בתי כנסת - כנראה בעיקר מחסידי ברסלב - שנוהגים למחוא כפים אחרי "המלך הקדוש".
אז תדעו שלא מתכוונים למחוא כפים לחזן אלא למלך...
לאלו שמכניסים שירים מודרניים ולא רק ניגוני חב"ד,
הייתי ממליץ על:
שמו מפארים - משפחת וואך
יעלה ויבוא - פרחי מיאמי
רצה ה' אלוקינו - אברהם פריד
אבינו מלכנו זכור רחמיך - משפחת וואך
היום תאמצנו - שמעתי לפחות 3 ניגוני חב"ד על זה, אבל אני תמיד עושה את ניגון ההקפות של האבא של הרבי.
עד כאן לראש השנה.
מתחיל עם יום כיפור.
לתכנן מראש ניגונים ל"סלח נא אשמות" ו"אמנם כן", ולבדוק שהניגון באמת משתלב בפיוט בצורה נעימה לאוזן...
אם חל יוה"כ בשבת אני עושה אותם בניגוני שבת ("שלום עליכם" ו"אשת חיל"), ומשלב ניגוני שבת במקומות נוספים בתפילה (כגון "מכלכל חיים" או "זכרנו", ובפרט את "שערי ארמון" (הנאמר בשעתא דרעוא דכל רעוין) אני שר בניגון של "בני היכלא").
בחול - אפשר לדוגמא לעשות בניגון "אנעים זמירות".
"אמרו לאלוקים" ו"מעשה אלוקינו" (שחרית ומוסף) - אפשר לשיר אותם במנגינה החב"דית שרגילים לשיר אותה ב"א-ל אדון", או במנגינה הדומה-קצת "ואלוקים מלכי מקדם".
על ישראל אמונתו - יש חזנים ששרים. צריך לתכנן מנגינה בהתאם לבחירתך.
האדרת והאמונה - יהיה יפה אם יעשו אותו במנגינה שונה ממה ששרו לפני ברוך שאמר.
פעם הייתי חזן שחרית והגבאי בדיוק שכח לשלוח מישהו לפתוח את הארון, אז ניצלתי את הזמן לשיר את ההקדמה של המארסלייז...
והביאותים אל הר קדשי (בכל תפילות יום הכיפורים, וגם בסיום מוסף דר"ה) - אפשר לשיר במנגינה, אם זה מתאים לקהל...
מה אנו מה חיינו - יש ששרים אותו בניגון השלישי והפחות מפורסם של האדרת והאמונה.
כי אנו עמך - ראיתי מקומות ששרים בארבע התפילות הראשונות את הניגון "הארוך" ובנעילה את הקצר.
בפיסקה "יום אשר אשמנו" - אפשר לשיר את "ונסלח".
ועד"ז ב"יום ידרשוך" - את "כי ביום הזה".
כמו"כ בפיסקה "יום דפינו" אפשר להתחזן על "סלח נא ... ושם נאמר".
גם במוסף ובמנחה יש פיסקאות בסדרת ה"יום..." שאפשר להתחזן/לשיר בהם.
בפרט במנחה חשוב לומר עם הקהל את יג המידות.
ואביתה תהילה - בפיסקה האחרונה, ראוי להטעים יפה את חמשת השמות של הנשמה שמוזכרים שם (אגב: אשמח אם מישהו יבאר לי מדוע הסדר הוא נרחנ"י במקום נרנח"י).
בכל סיומי הפיוטים דג' תפילות היום - נראה לי מתאים לומר "בנשימה אחת" את "תעבור על פשע לעם שבי פשע ככתוב על יד נביאך מי א-ל כמוך נושא עוון ועובר על פשע"
כאוהל הנמתח - רגילים לשיר במנגינה המוכרת גם על המילים "כמופת הייתי לרבים"
והכהנים - יש ארבע פיסקאות כאלו. בשניה (זו שאין לפניה "וכך היה אומר") - לא כורעים ולא משתחווים, אז אפשר לעשות את החזנות בנחת....
נעילה, שערי ארמון - כדאי להכין מנגינה. אפשר לדוגמא בני היכלא (בפרט בשבת, כנ"ל) או אנעים זמירות.
להשתדל לא להאריך יותר מדי בכתר של נעילה - לרחם על אלו שעייפים מהצום וקשה להם לעמוד.
אחרי יג מידות שאחרי "מרובים צרכי עמך" - מגיעים כמה קטעים קצרים מתוך פיוטי הסליחות שלפני ר"ה (לא כולם נאמרים בחב"ד).
לפענ"ד ראוי לומר אותם במנגינת פזמוני סליחות.
בפרט "זכור ברית" הוא מהסליחות לער"ה (שעל שמו נקראים הסליחות דער"ה "סליחות זכור ברית") ואם מתבוננים - רואים שיש פזמון לסירוגין: פעם "והשב שבות אהלי יעקב והושיענו למען שמך" ופעם "ושוב ברחמים על שארית ישראל והושיענו למען שמך".
בפיוט "אזכרה אלוקים ואהמיה", יש שנוהגים לומר כפי שכתוב במחזור (וכן בסידורי חב"ד בסליחות לשני תניינא) - שחוזרים י"ג מידות בין פיסקה לפיסקה, אבל יש שנוהגים לומר י"ג מידות בתחילה ובסוף בלבד (ראיתי זאת לא רק בחב"ד). לאור חילוקי המנהגים האלו, נלפענ"ד שבמקום שאין מנהג ברור של הקהל - יותר ראוי לומר אותם גם בין פיסקה לפיסקה, ומשני טעמים: א. כך כתוב במחזור, ומהיכי תיתי לנהוג אחרת?! ב. רק לפני כמה שנים נודע לי שיש בזה חילוקי מנהגים, ומי יודע כמה שנים יצא שאמרתי את זה בלי הקהל מתוך מחשבה שמסתמא הקהל אומר זאת עכשיו. ועד"ז בוודאי ישנם אנשים רבים שרואים את מה שכתוב במחזור ואומרים י"ג מידות, אז כבר עדיף שיאמרו זאת כל הציבור כדי לא לגרום ליחידים לומר דבר שבקדושה שלא עם הציבור. כך נהגתי בכל השנים כשהייתי ש"צ בנעילה, ואמרתי בקול רם עם כל הציבור את הי"ג מידות גם בין פיסקה לפיסקה.
"רחם נא קהל עדת ישורון", וכן "שערי שמים פתח" - אני רגיל לאומרם בניגון של הושענות, שהרי משם מגיעות שתי הפיסקאות האלו...
(אגב, נוסח אדה"ז בסידורו הוא "תושיענו וריב אל תמתח" ולא "תושיע" כבמחזורי חב"ד, וצ"ע)
מארש נפוליון - לפני התקיעה.
אחרי התקיעה (ובקשת "לשנה הבאה בירושלים") - סוגרים את ארון הקודש (מובא גם במחזורים הישנים - באותיות הקטנות שלפני נעילה).
והעיקר שנזכה אנחנו לשנה הזאת בירושלים, שהקב"ה ישיב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם, במהרה בימינו אמן.