מלוה מלכה במוצאי יו"כ שחל בשבת

[שערי הנהרות.]

נסתפקתי האם יש חיוב בסעודה ד' במוצאי יו"כ שחל בשבת. דלכאורה כן, אלא שיש סברה לומר שמתוך שלא חל חיוב ג''ס בשבת זו, ממילא גם לא סעודה במוצ"ש, שכן דין כבוד באותה שבת לא מתקיים באכילת סעודות. האם יש ראיה או סברה מכרעת לכאן או לכאן?

[סייג לחכמה]

בתשובות והנהגות (ח"ה סי' קפ"ד אות ה') נסתפק בזה

[סייג לחכמה]

יש לצדד לומר לפי הטעם דמובא באחרונים בטעם סעודת מלוה מלכה היא בכדי להשיב את הנפש בשביל הנשמה יתירה שיוצאת מן האדם במוצאי שבת משא"כ ביו"ט.

א"כ י"ל לפי"מ דמצינו ברמב"ן בספרו האמונה והבטחון שכותב בזה"ל ומה שאמר תן חלק לשבעה (קהלת י"א) דקאי על מועדי ה' עיי"ש, רמז לנשמה יתירה שיש לאדם בשבת וביו"ט ואינה מסתלקת בחולו של מועד ולא במוצאי יו"ט לחול, שלכן אין מברכין על הבשמים במוצאי יום טוב, ובספה"ק שפת אמת (אמור תרמ"ז ד"ה בפסוק) ושם משמואל (פרשת שמיני תער"ב בשם אביו האבני נזר זצ"ל) כוונו לדבריו ובתוספת טעם לדבר כי נשמה יתירה דשבת קביעא וקיימא ומן השמים היא באתערותא דלעילא, משא"כ יו"ט דישראל קדשינהו לזמנים ובאיתערותא דלתתא ולכן יש ביד האדם להשאיר אצלו כח הנשמה יתירה שסיגל לעצמו כקנין נצח, עיי"ש.

א"כ אין צריכין לסעודה בכל מוצאי יו"ט שחל בשבת ודו"ק

[כדכד]

לגבי נשמה יתירה ביו"ט זו מח' רש"י ותוס'

[דרומי]

ראה לקוטי שיחות חל"ו עמ' 73 ואילך שביאר שיסודה של סעודת מלוה מלכה הוא זכר למן שהיה במדבר, והלחם דסעודת מוצ"ש היה מהעומר מן שהיה מיוחד לשבת.

ולפי דבריו בוודאי יש חיוב במוצאי יוהכ"פ שחל בשבת, ואדרבה, שהרי בכזה מצב בוודאי אכלו מהמן במוצאי שבת דוקא. וק"ל.

[ברשילא]

מתוך קונטרס הלכות ליו"כ שחל בשבת מהגאון ר' ישראל זיכרמן שליט"א רבה של אחוזת ברכפלד:

כ' הרמ"א בסוף סי' תרכד, דאוכלים ושמחים במוצאי יו"כ דהוי קצת יו"ט וכדאיתא במדרש דבת קול יוצאת במוצאי יו"כ וכו' כמובא שם במשנ"ב ס"ק טו, וראוי לקבוע סעודתו על הפת דוקא [דכן הוא לשון הכרזת הבת קול "לחמך"]. וכן משמע בתוס' יומא פז ע"ב, דמצוה לטרוח ולהכין צרכי סעודה, דהוי כעין יו"ט. בספר שבת שבתון הערה קנג, כתב דמסתבר דבמוצאי יו"כ שחל בשבת אין דין לאכול סעודת מלוה מלכה, עי"ש טעמו. וכן הוא בשו"ת תשובות והנהגות ח"ה סי' קפד. אמנם בתורת המועדים, ס"ק ג, הביא הוראת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שיש לאכול סעודת מלוה מלכה. והנפק"מ (שהרי ממילא יש מצוה לעשות סעודה במוצאי יוכ"פ), דבמלוה מלכה מדינא דגמ' צריך לאכול פת, כמבואר בסי' ש ושעה"צ אות ב, וכן מצוה לאכול בה חמין כמבואר בגמ' שבת קטו "חמין במוצ"ש מלוגמא", וכ"ה במשנ"ב שם ס"ק א.

מצורף הקונטרס המלא שי"ל בשנת תשע"ח.

[חרט]

האם נהגו לשורר "לדוד ברוך" לפני ערבית?

למעשה לא שמענו על מקום שמשוררים במוצאי יו"כ שחל בשבת לדוד ברוך. מן הסתם כדי שלא להטריח את הציבור.
אבל "ויתן לך" כן נהגו לומר.

מחפש מקור שמתייחס לזה.
ואולי גם יימצא מקום שנהגו כן לשורר.

[אריה הכהן]

בספר דרך שיחה כתוב, שיש בכה''ג 'מלוה מלכה'. [מלבד מה שמצוה לאכול במוצאי יוה''כ כמבוא' ברמ''א ס' תרכ''ד ה'].

[עזריאל ברגר]

אולי יש קצת לקשר זה עם המחלוקת הידועה לגבי ברכת הבשמים במוצאי שבת זו (ראו שו"ע ומשנ"ב וכו' סימן תרכד סעיף ג).

אגב, היטב חרה לי על כמה מלקטים שכתבו בפשטות שאין מברכין על הבשמים, ולא ציינו שיש בזה מחלוקת.
והדעת נותנת שמי שחושש לספק ברכה - עליו לברך על הבשמים לפני ברכת היין או אחרי שתיית היין, ולא לבטל לגמרי את תקנת הרחת הבשמים במוצ"ש, וכפי שראיתי מביאים בשם הרב עובדיה יוסף.

[עזריאל ברגר]

העירוני בפרטי:

לגבי הכעס על המלקטים - יש ללמד זכות שפשטות הפוסקים היא שאין מברכים ויכולים המלקטים לסבור כהפוסקים הנ"ל.

אבל עדיין במחלוקת שנויה, ובפרט קונטרס שראיתי שהופץ השנה "לכל העדות והמנהגים" - הייתי מצפה ממנו שיתחשב בשיטת הגר"י יוסף (הנ"ל), ובדברי המשנ"ב (נסמנו לעיל), והקשו"ע (קלג, כח), ושו"ע הרב (תרכד, ג), וערוך השולחן (שם סעיף א), ודרכי חיים ושלום (אות תשסב).