איש_ספר כתב:.השוחט כתב:.השוחט כתב:אם תשיגו לי היתר מהרבנים, אזמין אתכם אלינו...
אבדוק בלי נדר אם יש לי איזו הקלטה.
מצרף .....
שמעתי קצת מכמה קטעים. זה נפלא, נוגע ללב ואף פותח את הלב. אם היה מתקיים אירוע כזה לכשעצמו בלי זיקה לסליחות, הייתי מבקש מאד להשתתף. אך כשכורכים את זה עם אמירת סליחות זה מטריד מאד מאד.
אטו כרוכלא, ללקט אופיין של של הסליחות בדברי הפוסקים, בספרי המנהגים ובספרי יראים?! כל מי שנטל לידו קובץ של סליחות של בני אשכנז, והציץ בו אף לרגע, עמד מיד על האוירה העולה מתוך דפיו ספוגי הדמע, ואוזנו קלטה את יסורי החרטה הצדקת הדין וזעקות הכאב, האצורים בתוך כל דף ממנו. ובכן האם יש איזה שייכות ודמיון בין מעמד הסליחות שתיקנו לנו רבותינו קדמונינו לבין מעמד שכזה?
אמת, רבים מאיתנו חשים מרחק נפשי מסגנון הסליחות של קדמונינו (וזאת לפני הבעיה באמירת נוסח חידתי ובלתי מובן). ואין אנו מוצאים בו את אותו רגש שמצאו בו אבותינו, ועכ"ז אנו לאבותינו ועיננו לאבותינו אשר זיו קדושתם חופף על כל סליחה ותחינה, ומתאמצים לפתוח את ליבנו בשעת הסליחות כ"א בדרכו (שמעתי מכמה ברי לבב, שמאריכים מאד באמירת, זכור לנו וכו', עזרא הסופר וכו', דניאל איש חמודות וכו', עננו, מי שענה, עשה למען, מחי מסי, וכו' היפך ממנהג העולם לנוס שם). אכן, הפתרון של לקיחת הסליחות והפיכתם לשירה קבוצתית, כזו המדגישה כמובן את הקטעים היוצאים בשיר בלבד, (כחילוק שבין חזנים לבעלי תפילה) אינו מובן ולא מתקבל על הדעת. לא מתקבל על הדעת בתור תחליף לסליחות, ולא מובן מה טעם לכרוך זה בזה. אטו המדובר באנשים שאין לצפות מהם שיבואו גם לסליחות מסורתיות (כמו חלקים גדולים מהמשתתפים באותם ערבי סליחות הדומים ואינם דומים)?!
אני לא מחדש כלום, בטח לא לאדם
גדול עצום ורב, כהרב השוחט שליט"א ובכ"ז לא יכלתי להתאפק מלהגיב.
הקול הזה של הרב אי"ס שליט"א, צריך שיישמע וטוב שנשמע. היה מקום לשתוק כדי להשאירו מהדהד.
גם אני עצמי חשבתי בדיוק כך כל השנים, עד שלאחרונה שיניתי את דעתי מתוך הישיבה בקרב חלק מסויים מעמי.
ואולי יש מקום גם לבאר את הצד השני, ואבארו כאן בקול ענות חלושה. [הן כדי לא לדלל את ה"מחאה", והן מפני כבוד בני הישיבות היקרים מפז - העתיד שלנו].
ואדגיש - איני מסנגר כאן כלל על אירוע סליחות מוזיקלי מקצועי שפתוח להמון, ומזמינים אליו וכו'. בסודם אל תבוא נפשי.
א. על ראשון ראשון. בדרך כלל מתקיים אירוע גדול מזה בהרבה בלי קשר לסליחות, זיץ איכותי עם שירי נשמה על טהרת הקדש, בימי חול המועד.
וגם אירוע נוסף שנכון למי שזה נכון (הלל מוזיקלי).
כבודו מוזמן בכבוד (בפרטי. דבר שיפורסם כאן, יצריך לשכור את בנייני האומה).
ב. לעצם הענין. אין שום חולק שהסליחות עניינם בדיוק כפי שתיאר הראי"ס.
אך בדיוק כפי שכבר שיער הכותב, יש ציבור ענק מצעירינו שלא מתחברים כלל וכלל לסליחות.
ולא רק בגלל שלא מבינים, אלא מטעמים רבים נוספים, כולם קשורים לירידת הדורות, שלהם עצמם, ושל סביבתם, ואכמ"ל.
עד כדי כך שיש אכן לא מעט שבגלל זה מדלגים על חלק מהימים לגמרי, בלי להניד עפעף.
ועוד חלק שאולי טכנית לא פורשים מהציבור, אבל לבם בל עמם, ואני לא רוצה לחזור על ביטויים שנשמעו.
ולא מדובר על שוליים כלל וכלל !! לא בכמות ולא באיכות.
כבודו מציע להתחבר כל אחד בדרכו. יש שזכו לראות מה שראו ויש להם דרך כלשהיא איך להתחבר, ויש לצערינו כאלו שהדרך היחידה שלהם להתחבר, היא זו וכדלהלן.
ג. היות שבזמננו הנגינה היא ממש שפה של הצעירים.
(אין כאן המקום לתאר איך היה עד לפני 60 שנה שפטיפון היה נדיר. והיו מתקבצים אנשים באופן חגיגי לשמוע כמה קטעים באדיבות בעל הפטיפון.
לאט לאט, נכנס הטייפ הגדול, הבינוני, הווקמן, הנגנים, האפשרות לשמור ולהוריד במחשב וכו' וכו'.
ממצב שמוזיקה היה טורסית, זו הפכה להיות שפת אם).
אצל צעירים רבים, זו (כמעט) הדרך היחידה לחבר לעולם הרגש.
ומה חבל, כשמגיעה התקופה השנתית של עבודת הלב, מדברים אליהם בכל השפות הישנות שהתאימו בעבר, מלבד זו היחידה המובנת להם.
[א.ה. אני מכיר כאן טובה להגאון רבי יהודה אריה הרשלר זצ"ל שהעמידני על כך בשעתו].
ד. כדאי לשים לב שכל קטעי הסליחות המרכזיים, באמת לא מופיעים שם בהקלטה.
רוב הסליחות באמת נאמרים בדיוק כאמירת אבותינו.
כמעט כל השירה היא רק ידיד נפש כהקדמה, ובאמירת פסוק ראשון מאשרי, ושאר האשרי בנעימת תפילה מובהקת, לפתוח את הלב בהתחלה, וכדי לתת מקום לאמירת אשרי הנאמרת בחיפזון, והיא מעיקרי הסליחות. (ובהנשמה).
אחרי החיבור הזה, עוברים לכל הקטע המרכזי לגמרי כנהוג.
רק שוב לפני שמע קולינו קטע לפתיחת הלב, לפני הנוסח הרגיל, ולא על חשבונו.
והעיקר, מ'קל רחום שמך' ואילך, [עננו, מי שענה וכו'] שהן מיסודי הסליחות, אותם העולם רץ או מדלג, דוקא שם אצלינו אומרים לאט, ובניגוני תחנונים מובהקים, כדי להחזיר עטרה ליושנה.
לצערי דוקא הקובץ הזה לא הצליח לעלות. זה היה עיקר המסר. (אילו ידעתי שזה לא יעלה, דומני שלא הייתי מעלה כלל את הראשונים).
ה. איני בא לעודד חלילה לעשות כך. מי שלא צריך את זה יתכבד וימשיך להתפלל כראוי.
אבל מהמתפללים שם, יכולני להעיד, שלמיטב ידיעתי, והיא יסודית למדי, אין ולו אחד שהתקרר אצלו משהו.
להיפך ממש. כמעט כל מי שהיה שם פעם אחת, אמר לי שמאז החל להשתתף כל יום בסליחות, טכנית ומהותית.
צעיר אחד הוסיף לאמר, ששם גילה בכלל מה זה אשרי.
ו. האוירה במקום אינה כלל של ערב שירה חלילה.
לגמרי ממש אוירה רצינית ביותר. תפילה בכובד ראש ובתחנונים.
כמובן לא מזמינים את אף אחד, כפי שכתבתי למעלה, גם בגלל הוראת הזקנים, וגם כדי שהאופי של התפילה לא ישתנה, ויישאר רק אצל המנין הקבוע לכך.
זו קבוצה שנפגשת כל ליל ששי, מ12 עד 2 וחצי, [ללמד ולשיר], ולא יאמרו סליחות כלל בליל זה ולמחרתו.
ומכיון שבלאו הכי מזמרים לקל עליון בשעה זו, אזי אמירת הסליחות בצוותא על ידי בני החבורה, נתבקשה.
ז. לאחר שיצאה הוראת הזקנים, סברתי שפשוט שהמתכונת הזו, הפרטית, ובעלת האופי הזה, אינו קשור להוראת הזקנים,
ובכל זאת לא סמכתי על עצמי, ונטלתי עצת כמה זקנים שחיזקוני בזה.
ואני פורש ובוכה שחשדוני (בהודעה אחרי הודעת הרב אי"ס) בהמראה.
בשולי הדברים. היה מקום להאריך במצב העגום ובפתרונות לו, הרבה הרבה יותר, אבל זה לא מתאים כאן.
דוקא ה"מחאה" היא זו שמתאימה, ודבריי אינם אלא הצטדקות של "והייתם נקיים", ונתינת פה לצד השני.
בהזדמנות אחרת, יש מקום להעלות לדיון את עומק המצב, אולי יבקשו רחמים, אולי יטכסו עצה בצוותא.
כאן רק התכוונתי להעלות את נושא הסליחות, כדבר כאוב, ודוגמה אחת לדרך כלשהיא להתמודד, בוודאי לא דרך ציבורית. רק דוגמה בעלמא.