פורום אוצר החכמה

מה שנכון נכון כתב:הב"ח מעיד שכך מנהג ספרד, וצ"ב על מה מתבסס.

יתר10 כתב:בס' אמרי פנחס כותב ש'היום הרת עולם' זה מאנשי כנה"ג כיון שיש על זה כוונות מהאר"י

לםרבה המשרה כתב:מה שהעירו שהפיוט האוחז ביד מדת משפט (וכל מאמינים) לדעת החוקרים נכתב על ידי יניי (רבו של הקליר), ואילו בכת"י אחד (והוא למהר"י קרא נדפס מחדש בזה השנה בשם פירוש קדמון במחזור אוצר הראשונים שע"י מכון על הראשונים) נתייחס לר' יוחנן, נראב דלק"מ ע' ברכות כט. אמר אביי הוא ינאי הוא יוחנן ןמסתמא הפשט דינאי הוא השם היוני ליוחנן

חכם באשי כתב:אוסיף גם, שיש הסוברים שאת 'האוחז ביד' חיבר יהושע בן נון!...

ספר נפש הרב כתב:בר"ה שחל בחול אסור להפסיק בין ברכת השופר לגמר כל התקיעות. והיה מנהגו של הגר"ח שלא לומר שום פיוטים (לרבות ונתנה תוקף) חוץ מהאוחז ביד מדת משפט שהוא מיוסד על נוסחאות עתיקות שמתקופת התנאים

לםרבה המשרה כתב:מה שהעירו שהפיוט האוחז ביד מדת משפט (וכל מאמינים) לדעת החוקרים נכתב על ידי יניי (רבו של הקליר), ואילו בכת"י אחד (והוא למהר"י קרא נדפס מחדש בזה השנה בשם פירוש קדמון במחזור אוצר הראשונים שע"י מכון על הראשונים) נתייחס לר' יוחנן, נראה דלק"מ ע' ברכות כט. אמר אביי הוא ינאי הוא יוחנן ומסתמא הפשט דינאי הוא השם היוני ליוחנן כמו ש"דשאן" John הוא השם הלאטיני (ע' ביוסיפון)

בן מיכאל כתב:אשמח למ"מ.

חכם באשי כתב:אוסיף גם, שיש הסוברים שאת 'האוחז ביד' חיבר יהושע בן נון!...

שמואל שלומוביץ כתב:כנראה כוונתך עזרא הסופר.
הראוני זאת פעם בנימוקי המחזור לרמח"ל שהו"ל הרב יוסף אביב"י (אלא ששם מייחס במקביל עלינו כתיקונו של יהושע והאוחז כתיקונו של עזרא).
וכעת כשחיפשתי את המקור הזה, מצאתי לזה מקורות אחרים:

ומופיע גם בדרושי הצל"ח דרוש טו:

בן מיכאל כתב:אני חיפשתי מ"מ שנתייחס לרבי יוחנן.

מה שנכון נכון כתב:למה היום הרת עולם קשור לתקיעות. וראה רמ"א תקצב,א שאומרים אותו אף בשבת.

אפרקסתא דעניא כתב:היום הבחנתי בדבר תמוה במוסף של ר"ה.

אפרקסתא דעניא כתב:היום הבחנתי בדבר תמוה במוסף של ר"ה.
כידוע, הפתיחה למלכויות היא עלינו לשבח ועל כן נקוה.
והנה, בחזרת הש"ץ, בין עלינו לבין על כן הוצבו קטעי ההקדמה, שנושאם הוא בקשת סיעתא דשמיא לחזנים: תחילה הבקשה, שלפי תוכנה נאמרה על ידי הקהל, "היה עם פיפיות", ולאחר מכן בקשתו של החזן "אוחילה לאל". לאחר שהחזן מסיים יהיו לרצון אמרי פי, הוא ממשיך "ועל כן נקוה לך".
לכאורה זה חוכא ואטלולא. כל המשמעות של "על כן נקוה" היא המשך לסיום הקטע של עלינו לשבח, שבו אנו מצהירים על אמונתנו באל, כי ה' הוא האלוקים אין עוד, ומיד מתחננים שלכן נקוה שהמלכות תתגלה והאלילים כליל יכרתון.

איזו משמעות יש לעל כן נקוה, כשהיא מנותקת לחלוטין מעלינו לשבח על ידי התחינות לחזנים?
מדוע לא יהיה הסדר תחילה התחינות לחזנים, ולאחר מכן עלינו ועכ"נ ברצף?

מישהו יודע איך היה הדבר בתחילה?
ואם אכן חל כאן שיבוש, מתי הוא חל? ולמה?
והאם ניתן לתקן זאת?

עושה חדשות כתב:

מה שנכון נכון כתב:למה היום הרת עולם קשור לתקיעות. וראה רמ"א תקצב,א שאומרים אותו אף בשבת.

אולי באמת צריך טעם למה חוזרים על אותה תפילה ג"פ, כשאיננה מתייחדת על התקיעות שתקעו, וגם לא מוזכר בה קבלת התפילה המסויימת שנאמרה קודם (כמו ב'ארשת' שמזכירים תקיעותינו וסדר מלכויותינו וכו'). ובפרט אם זה גם בתפילת יחיד. יש משהו?

נראה לכאו' שיש כאן הדגשה לקשר כל ברכה של מזו"ש בפני עצמה לענין ה'משפט', ובקשת רחמים על זה. וטעון ביאור.

וקצת יל"ע בנוסח הרמב"ם האם זה פיוט ש'נכנס' בין ברכה לברכה, (כעין אזכרה שאפשר להשלימה בין הברכות). ואם כהטוענים שבהכרח זה מסדר התפילה, יוצא שהתפילה הזו ששייכת לכאו' לברכה הקודמת מופיעה בתחילת הברכה הבאה, כך שברכות זכרונות שופרות והעבודה נפתחות בפיסקת היום הרת עולם, וצ"ע.

עושה חדשות כתב:

בן מיכאל כתב:אני חיפשתי מ"מ שנתייחס לרבי יוחנן.

עושה חדשות כתב:אולי באמת צריך טעם למה חוזרים על אותה תפילה ג"פ, כשאיננה מתייחדת על התקיעות שתקעו, וגם לא מוזכר בה קבלת התפילה המסויימת שנאמרה קודם (כמו ב'ארשת' שמזכירים תקיעותינו וסדר מלכויותינו וכו'). ובפרט אם זה גם בתפילת יחיד. יש משהו?

נראה לכאו' שיש כאן הדגשה לקשר כל ברכה של מזו"ש בפני עצמה לענין ה'משפט', ובקשת רחמים על זה. וטעון ביאור.

וקצת יל"ע בנוסח הרמב"ם האם זה פיוט ש'נכנס' בין ברכה לברכה, (כעין אזכרה שאפשר להשלימה בין הברכות). ואם כהטוענים שבהכרח זה מסדר התפילה, יוצא שהתפילה הזו ששייכת לכאו' לברכה הקודמת מופיעה בתחילת הברכה הבאה, כך שברכות זכרונות שופרות והעבודה נפתחות בפיסקת היום הרת עולם, וצ"ע.