פורום אוצר החכמה

שעת הכושר כתב:למה ירגיז השמועה במעקשים, לא ייחל טובתם השלימה של ישראל, בהליץ עליהם סניגוריא לפני המלך ברוך הוא, ישא עוונם יעביר פשעם.
ובכלל תמוה הדבר, אירוע מכונן שכזה, מעשה דרבי אמנון, ניתז מפיך בקצף מזלזל, משל היה זהבה וג' דוביה או כיוצא בכך, וכי כך יאה להמכנה עצמו בשם 'הרואה', אם זאת ראייה מהו עיוורון.
תנה נא עם כולם את תוקף קדושת היום, תתחלחל ברטט כאשר שליחך בוכה חרישית על היותו עני ממעש, אמור במתינותא פיוטא דעורך דין, ועיקר העיקרים; אל נא תפרוש מהציבור! חור בספינתנו אתה קודח!
שים לבך לזעקתי העדינה, ותחת אשר חפשת מומים וריחוקים, חפש מעתה ומצא קירובים ושלימויות נעלות, בתוך עמנו שב נא בין היושבים, ועמוד בשעת העמידה, כי תורת ישראל דבר חי היא, נישאת בגאון ע"י העם כולו, ואתה בתוכם בס"ד, אם לא עד עכשיו, אז מעתה. ועד עולם.

א. כפי שכבר העיר הרב אוצר החכמה, לימדתי סנגוריה נגד המקטרגים, ולא באתי לקטרג.
ב. אין בדברי שום קטרוג על עם ישראל או חלקו, כל מה שכתבתי שהמנהג הנפוץ למתוח את התפילה בזעקות או לחילופין בסלסולים מוסיקליים לא נובע בהכרח מרגשי קדושה נעלים במיוחד.
ג. אני כלל לא מזלזל במעשה דרבי אמנון ואני לא יודע איפה בדברי ראית דומה לזה. אני כן מזלזל במאמצים לבכות מעצם זה שאוחזים בונתנה תוקף, שתוקף הפיוט הזה נקנה על ידי הסיפור המחריד שמאחוריו, ולא כל כך מעצם הפיוט, שאם עצם הפיוט היה הנושא, היה על הבוכים והצורחים לנהוג כך גם בעוד כמה וכמה שלמוניות הכתובות במחזור באותיות מיקרוסקופיות.
ד. אולי היה מרגש אותי לשמוע את בכיתו של הש"ץ אצלנו שאינו ראוי וכו' אם הוא לא היה מעתיק בדיוק את יוסלה רוזנבלט או את המסורת מחזנים אחרים (2 הנוסחאות שאני מכיר), זה משום מה נשמע לי יותר כמו קונצרט אופרה הכולל רגעים מסעירים.
ה. מה הקשר לחור בספינה, תורת ישראל נשאת בגאון, לא הבנתי מה אתה רוצה.

האם הקב"ה רווה נחת מאותם אלו שנשארים ערים ולומדים גמרא בהושענא רבה? כן.
מה המקור לזה? אני לא יודע.
כתוב בספרים הקד' שיש סדר לימוד מיוחד ללילה זה, מה מקומה של הגמ' כאן? נשגב מבינתי.

מילא בשבועות שלא חוששים לדעת האר"י ע"פ 'מנהג' הישיבות הקדושות ולו העיקר שלא ללכת לישון בלילה זה, ולמה? כי האר"י הבטיח שמי שלא ישן כלל בלילה זה, ישלים שנתו וכו'. [מענין, את הבטחתו רוצים, את הדרכתו - לא]

בקיצור, שאלה מוזרה, טענה טיפשית ושלא מתאימה לפותח האשכול, שההיכרות שלי [לפחות] מפורום זה, ניכר שבר אורין הוא.
בלי פילפולים מיותר כמו שטחנו פה, יש שתי סיבות שמובאות בספה"ק: משום דמיך וכו' ומשום ש'נהגו ישראל לקום באשמורת בכמה מזמני השנה ר"ה, הושענא רבה, פורים, ת"ב.

אינני יודע מה אתה רואה ומה אתה סח.
אדם שמתארים לו בצבעים חיים מי יחיה ומי ימות מי בקיצו ומי בחרב/בחיה/בחניקה/בסקילה אם מאמין במה שאומר האם יוכל להשאר שלו ולומר את זה בצורה מכובדת וראוייה?
האם צריך להתאמץ לבכות בשביל זה? הפוך, צריך לב אבן בשביל לא לבכות. (זה לא קשור לרבי אמנון בכלל).

והניגונים הקדושים של תפילות הימים הנוראים מקובלים בידינו מרבותינו הראשונים כמהרי"ל וחביריו שקיבלו מאבותיהם ומרבותיהם, ואם אתה רואה בהם "אופרה" אתה צריך להחליף משקפיים. (וגם אם חזן מסויים הוסיף ניגון פה או שם, עדיין הבסיס הוא נשאר ע"פ המסורת העתיקה).

כולם יודעים בניגוני נתנה תוקף והפיוטים מי עשה מה.
הניגונים העתיקים זה אולי שרשי הניגונים הכלליים (או אולי ניגוני פפד"מ). המנגינות שבישיבות הם מחודשות.

אוצר החכמה כתב:כולם יודעים בניגוני נתנה תוקף והפיוטים מי עשה מה.
הניגונים העתיקים זה אולי שרשי הניגונים הכלליים (או אולי ניגוני פפד"מ). המנגינות שבישיבות הם מחודשות.

כתבתי את זה:

משולש כתב:(וגם אם חזן מסויים הוסיף ניגון פה או שם, עדיין הבסיס הוא נשאר ע"פ המסורת העתיקה).

אבל הפיוטים אינם רוב התפילה. (למשל ברכות ק"ש וחזרת הש"ץ וכו') ובכל קהילה הוסיפו ניגונים יפים בפיוטים, ואין בזה שום פסול. אדרבה, זה אלי ואנווהו. (אלו שהוציאו הניגונים מהתפילה החריבו את התפילה).

סעדיה כתב:מפורש במג"א סי' תקצ"א סק"ט שהמנהג בכל תפוצות ישראל להתפלל כוותיקין בר"ה.

יש"כ. ז"ל - אבל שחרית מותר לו להתפלל כיון דאיכא צבורא דמצלי שחרית בכל מקומות לא נדחית תפלתו [עמ"ש סי' צ' ס"ט] אבל מוסף הואיל וזמנה כל היום יש שמתפללין אותה בבוקר ויש מאחרין [רש"י] וא"כ נראה דהאידנא שנהגו בכל תפוצות ישראל להתפלל שחרית בהשכמה א"כ אין ליחיד להתפלל שחרית אחר שעה ראשונה שבודאי כבר התפללו הצבור ואף על פי שהש"ץ או' עדיין פיוטים מ"מ אין זה מקרי בשעה שהצבור מתפללים דהא אפי' הם מתפללים שחרית והוא מוסף לא מקרי בשע' שהצבור ומכ"ש פיוטים.

אעלה עוד נקודה לחשיבות תפילת הותיקין:
"מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין מ"ט מקמי דליפוש חרון אף".
ואם כן לומדים שכל הנכנס לדין תחילה מצבו יהיה יותר טוב, ואלו שמתפללים מאוחר יותר לכאורה נכנסים לדין מאוחר בזמן שכבר יש הרבה חרון אף.

לא קראתי את כל האשכול, מכל מקום אני מזדהה בהחלט עם הטיעונים על מתיחת התפילה שחרגה מכל פרופורציות, אך מאחר ואיני רואה כ"כ מקום לשינוי, לכן, במקום להרבות בדיבורים, פשוט מאוד חוויתי את היום-טוב של ר"ה בתפילה במניין נפלא של אחינו הספרדים, במטות זהב וכסף, בין עמודי שש גלולי כסף, על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת, והתפלה כדת אין אונס...
[כיוונתי גם לטובת נשמת אחינו הספרדים שבעל כורחם מרביצים נוכחות בק"ק דאשכנזים עקב שיקולי חברה או מוסדות חינוך ושאר גזרות הגלות].

מתי התחילו ומתי גמרו?

אוצר החכמה כתב:מתי התחילו ומתי גמרו?

בשעה 7 החלו ובשעה 11:15 כילו.
לאחר סעודת יו"ט הלכתי לשמוע את התקיעות האשכנזיות [עקב מחויבות משפחתית לבעל תוקע, שכן מצד הדין אמר לי מו"ר שאין עליי להחמיר בשמיעת תקיעות אצל אשכנזים], והספקתי להגיע לתקיעות דמעומד.

ועוד פרט: בביתי השלמתי כראוי את כל פיוטי הקלירי, גם אלו שלא "ראויים" מספיק בכדי להיאמר בישיבות, במתינות ובהבנה.

חתימה טובה לכולם
התפללתי בב' הימים במנין ותיקין ואני מעט מזדהה עם טענות פותחי האשכול. יש משהו בזה שממהרים לסיים. בפרט הפסוקי מלכויות זכרונות ושופרות בחזרת הש"צ שנאמרים כמעט בהבלעה העיקר לסיים... נכון ישנם בעלים צעירים שנחפזים לביתם כדי שנשותיהם יוכלו ללכת למנין אחר לתקיעות ומוסף והם ישמרו על הדרדקים (ומי אמר שתפילת הרעייה עדיפה על תפילת הבעל שצריך להחפז בתפילתו זה נידון בפנ"ע ואכמ"ל) אבל ישנם כאלו שבאמת באים בשביל החיפזון ויוצאים מדושני עונג ברבע לאחת עשרה לביתם, הם כבר סיימו...
נקודה למחשבה

כל אחד הרוצה להתפלל יראה להתפלל לפי טבעו ומזגו,יש תפילה בנץ הנגמרת בשעה 12 ויותר כמו בישיבות ויש שיתפלל אצל מנין בעמך שב10 כבר גומרים.זה לא לעניין להתלונן על הנץ בעניין הזה.

עובדיה חן כתב:כל אחד הרוצה להתפלל יראה להתפלל לפי טבעו ומזגו,יש תפילה בנץ הנגמרת בשעה 12 ויותר כמו בישיבות ויש שיתפלל אצל מנין בעמך שב10 כבר גומרים.זה לא לעניין להתלונן על הנץ בעניין הזה.

נכון. אצלנו מתפללים בהנץ החמה וסיימו ביום הראשון בשתים עשרה ובשני באחת עשרה וחצי. (גם ביום כיפור מתפללים כוותיקין פחות או יותר ללא הפסקה).

במקום שכל אחד ינסה לשכנע את חברו שהוא: סתם מורח/ יבש מדי / עושה הצגות / לא מבין איך נראית המלכה.
הניחו זה לזה ולכו לביתכם לשלום. ומי שיש לו בעיה עם הבית כנסת שלו מוזמן לפרוש, או לפתוח מנין אחר, או לעשות כמו הציבור. אף אחד לא כופה, בפירוש המקורי של המילה. [מסגרות שנוצרות זהו תהליך טבעי ובריא].
זו הצעתי הקטן.

משולש כתב:

עובדיה חן כתב:כל אחד הרוצה להתפלל יראה להתפלל לפי טבעו ומזגו,יש תפילה בנץ הנגמרת בשעה 12 ויותר כמו בישיבות ויש שיתפלל אצל מנין בעמך שב10 כבר גומרים.זה לא לעניין להתלונן על הנץ בעניין הזה.

נכון. אצלנו מתפללים בהנץ החמה וסיימו ביום הראשון בשתים עשרה ובשני באחת עשרה וחצי. (גם ביום כיפור מתפללים כוותיקין פחות או יותר ללא הפסקה).

שלא ממין הויכוח והדיון כאן. סתם שאלה. מה יוצר הפרש כזה גדול בין היום הראשון לשני? אצלנו סיימו בשני הימים באותו זמן.

אני יודע שבהרבה מניינים יש הפרש בין הימים (של עשר דקות רבע שעה) גם זה לא ברור לי כ"כ. אבל מה יוצר אצלכם הפרש של שעה?

.

אוצר החכמה כתב:

משולש כתב:

עובדיה חן כתב:כל אחד הרוצה להתפלל יראה להתפלל לפי טבעו ומזגו,יש תפילה בנץ הנגמרת בשעה 12 ויותר כמו בישיבות ויש שיתפלל אצל מנין בעמך שב10 כבר גומרים.זה לא לעניין להתלונן על הנץ בעניין הזה.

נכון. אצלנו מתפללים בהנץ החמה וסיימו ביום הראשון בשתים עשרה ובשני באחת עשרה וחצי. (גם ביום כיפור מתפללים כוותיקין פחות או יותר ללא הפסקה).

שלא ממין הויכוח והדיון כאן. סתם שאלה. מה יוצר הפרש כזה גדול בין היום הראשון לשני? אצלנו סיימו בשני הימים באותו זמן.

אני יודע שבהרבה מניינים יש הפרש בין הימים (של עשר דקות רבע שעה) גם זה לא ברור לי כ"כ. אבל מה יוצר אצלכם הפרש של שעה?

נדמה לי שבכל נוסחאות האשכנזים מוסף של היום השני קצר יותר משמעותית (קופצים מיד ל"ונתנה תוקף"). אצלכם לא כך?
אגב ההפרש שצוין כאן היה של חצי שעה.

אכן טעיתי חשבתי משום מה שכתב שתים עשרה וחצי.

העניין הוא שזה עובר לשחרית. ההסבר שתמיד חשבתי הוא ברוב המקומות הש"ץ של שחרית רץ יותר ואצלנו לא.

בשנה זו עפ"י הלכה היה ענין למהר יותר ביום השני, ערב שבת.
כמו כן יש מקומות שהרב או ראש הישיבה אומרים דרשה לפני התקיעות, ובדרך כלל ביום הראשון בלבד.

מחולת המחנים כתב:בשנה זו עפ"י הלכה היה ענין למהר יותר ביום השני, ערב שבת.

אצלינו בבית הכנסת הזכיר אחד המתפללים בהפסקה שצריך להזדרז כי יום שישי, שאלתי אותו אם הוא ילך לעזור לאשתו... וחפו פניו.

ובאמת הסתפקתי אם בזמנינו יש גם כן את הענין הזה? (לא מצד הבעל אלא מצד האשה), הכל כבר מוכן לא צריכים לרוץ לשוחט (כמו שתיארה סבתי ע"ה), בינתיים כל מי שדיברתי איתו אמר לי שלא היתה לו כניסת שבת רגועה כמו הכניסת שבת הזו שהכל כבר מוכן מראש.

הענין שביום השני הולך יותר מהר כי הציבור עייף מהיום הראשון וכבר אמר מי שאמר שאילו היה יום שלישי היו גומרים עוד יותר מוקדם... הרי ה'לק-ל עורך דין' שיש בתחילת מוסף יום ב' לא לוקח פחות זמן מה'מלך עליון' של תחילת מוסף יום א'.
אבל האמת וא"ל חכ"א חניך פוניבז' שמרן הגר"ד פוברסקי היה מדבר ע"ז בשיחותיו שהיום השני צריך להיות יותר חזק כי אתה כבר בתוך ראש השנה וצריך להיות יותר בהתעוררות. כך גם יודעים לספר תלמידי חברון שאצל רבי שלום שבדרן המוסף של יום ב' היה הרבה יותר חזק מיום א' וכן ראינו אצל עוד בעלי תפילה ברי לבב

מאד תמוה בעיני התביעה להאריך ביום השני כמו ביום הראשון, וכ"ש יותר ממנו. הרי היום השני אינו אלא מדרבנן, ולפי פשוטם של דברים כל ענין הדין וכו' אינם אלא בראשון. ואדרבא תמה אני על אותם שמאריכים בשני כמו בראשון.

שש ושמח כתב:מאד תמוה בעיני התביעה להאריך ביום השני כמו ביום הראשון, וכ"ש יותר ממנו. הרי היום השני אינו אלא מדרבנן, ולפי פשוטם של דברים כל ענין הדין וכו' אינם אלא בראשון. ואדרבא תמה אני על אותם שמאריכים בשני כמו בראשון.

למה לא תתמה עליהם שהם מברכים ברכות לבטלה, כמו מלכויות זכרונות ושופרות ברכות השופר וקידוש וכו' וכו', הרי הם ברכות ששייכות ליום הזיכרון-יום תרועה, ויום הזיכרון הוא בא' תשרי בלבד?
ואם הצליח יום הזיכרון להתארך ליומיים, אז מדוע רק חלק ממנו מתארך ולא כולו?

שש ושמח כתב:מאד תמוה בעיני התביעה להאריך ביום השני כמו ביום הראשון, וכ"ש יותר ממנו. הרי היום השני אינו אלא מדרבנן, ולפי פשוטם של דברים כל ענין הדין וכו' אינם אלא בראשון. ואדרבא תמה אני על אותם שמאריכים בשני כמו בראשון.

בעיני מאד תמוה להגיד שהדין הוא רק ביום הראשון. כי אטו ביום השני אנו עושים ליצנות לפני הבורא באמרנו דברי שקר. ועל כרחך כדברי האריז"ל שאחר שתקנו רבנן שני ימים הדין נחלק בין הימים (עוה"ב ועוה"ז).

צורב מתחיל כתב:

שש ושמח כתב:מאד תמוה בעיני התביעה להאריך ביום השני כמו ביום הראשון, וכ"ש יותר ממנו. הרי היום השני אינו אלא מדרבנן, ולפי פשוטם של דברים כל ענין הדין וכו' אינם אלא בראשון. ואדרבא תמה אני על אותם שמאריכים בשני כמו בראשון.

למה לא תתמה עליהם שהם מברכים ברכות לבטלה, כמו מלכויות זכרונות ושופרות ברכות השופר וקידוש וכו' וכו', הרי הם ברכות ששייכות ליום הזיכרון-יום תרועה, ויום הזיכרון הוא בא' תשרי בלבד?
ואם הצליח יום הזיכרון להתארך ליומיים, אז מדוע רק חלק ממנו מתארך ולא כולו?

אכן, ותגזור אומר ויקם לך.
ואת"ל, הרב דסלר כבר מדבר על ענין הזוהר של דינא רפיא ודינא קשיא

אתה צודק כתבתי האריז"ל אבל בעצם המקור הוא הזהר וכ"ש שאין מה להתווכח.
אבל המנהג ע"פ האחרונים שס"ל שלא אומרים בליל שני לשנה טובה קצת מסייעו (ויש לחלק), והחולקים (אולי א"ר) מסייעין לצד השני, אבל סוף דבר מסברא איני מבין את זה כלל כמ"ש.

תיקון:
כתבתי אתה צודק אבל במבט שני איני בטוח לאיזה צד אתה הלנו אם לצרינו כי הבאת לא רק את דברי שש ושמח אלא גם את דברי החולק.

הנקודה שעוררו עליה פשוטה, והיא הערה מוסרית שאין לה צורך בקשר לנסתרות.
בכל תפלה עומדים לפני ה' ומדברים עמו, גם תפלה 'פשוטה' של יום חול. ההבדל בצורת התפלה אצל המתפלל תלויה בדרגתו הרוחנית ובהכנה המוקדמת שהכין את נפשו. על כן מהראוי שתפלה הבאה אחרי יום של התעלות תהיה ממילא בדרגה גבוהה יותר מצד המתפלל.

אוצר החכמה כתב:אתה צודק כתבתי האריז"ל אבל בעצם המקור הוא הזהר וכ"ש שאין מה להתווכח.
אבל המנהג ע"פ האחרונים שס"ל שלא אומרים בליל שני לשנה טובה קצת מסייעו (ויש לחלק), והחולקים (אולי א"ר) מסייעין לצד השני, אבל סוף דבר מסברא איני מבין את זה כלל כמ"ש.

תיקון:
כתבתי אתה צודק אבל במבט שני איני בטוח לאיזה צד אתה הלנו אם לצרינו כי הבאת לא רק את דברי שש ושמח אלא גם את דברי החולק.

התכוונתי שו'תגזור אומר ויקם לך', ויום ב' של ר"ה הוא יום הדין.
וע"ז כתבתי שהרב דסלר הסביר את דברי הזוהר ששני הימים הם ימי הדין.

זה שלא אומרים לשנה טובה (וגם לא עושים סימנים. אמנם שכיני מעדת התימנים עשו סימנים גם בליל יו"ט שני), לכאור' מקשה להבין את הענין, אבל תשובה לכך, משום שסגי בתחילת השנה, כמו שלא עושים בכל סעודה וסעודה סימנים, ולכן לא מאחלים גם בשחרית לשנה טובה ..

ובאותו ענין, הסתפקתי מה היה בזמן הבית וכשקידשו ע"פ הראיה ועשו אותו היום קודש ולמחר קודש, והרי יום המחר (המעובר) באמת הוא יום הדין היחידי.
ואמנם נהגו מספק, כמו שרצה ר' דוסא בן הרכינס לומר אם היום אם למחר (סופ"ג דעירובין), ולא הודו לו חכמים לומר, אבל בעצם הדבר הוא אמת שזה אם היום אם מחר.
ובזה ודאי צריך תלמוד ולא מספיק ותגזור אומר ויקם לך, שא"ז שני ימי דין.

אוצר החכמה כתב:

שש ושמח כתב:מאד תמוה בעיני התביעה להאריך ביום השני כמו ביום הראשון, וכ"ש יותר ממנו. הרי היום השני אינו אלא מדרבנן, ולפי פשוטם של דברים כל ענין הדין וכו' אינם אלא בראשון. ואדרבא תמה אני על אותם שמאריכים בשני כמו בראשון.

בעיני מאד תמוה להגיד שהדין הוא רק ביום הראשון. כי אטו ביום השני אנו עושים ליצנות לפני הבורא באמרנו דברי שקר. ועל כרחך כדברי האריז"ל שאחר שתקנו רבנן שני ימים הדין נחלק בין הימים (עוה"ב ועוה"ז).

לדעתי דין ב' ימים ר"ה מובן גם בלי האריז"ל, שרבנן גזרו לנהוג בדינים המעשיים כבר"ה. וכשם שההולך במדבר מקדש ומתפלל תפילות של שבת ביום השביעי שלו.
ודברי האריז"ל כמובן ידועים, ולא באתי כאן לפקפק עליהם, אבל מי שמתרגש מכח אריז"ל כמו שמתרגש מר"ה דאורייתא יש לו בעיה גדולה.

קו ירוק כתב:זה שלא אומרים לשנה טובה (וגם לא עושים סימנים. אמנם שכיני מעדת התימנים עשו סימנים גם בליל יו"ט שני), לכאור' מקשה להבין את הענין, אבל תשובה לכך, משום שסגי בתחילת השנה, כמו שלא עושים בכל סעודה וסעודה סימנים, ולכן לא מאחלים גם בשחרית לשנה טובה ..

מנין לך שלא עושים סימנים?
ראיתי פעם שהגריש"א היה עושה בכל ד' הסעודות ובזה ביאר הלשון לעולם יהיה "רגיל". וכפי הידוע לי מנהג העולם לעשות רק בב' הסעודות בלילה.

ולענין "לשנה טובה", אני חשבתי (ללא בדיקה במקורות כלל) שהטעם הוא בגלל שבבוקר לא אומרים לשנה טובה, ולכן גם בלילה שאחריו לא אומרים.

שש ושמח כתב:

אוצר החכמה כתב:

שש ושמח כתב:מאד תמוה בעיני התביעה להאריך ביום השני כמו ביום הראשון, וכ"ש יותר ממנו. הרי היום השני אינו אלא מדרבנן, ולפי פשוטם של דברים כל ענין הדין וכו' אינם אלא בראשון. ואדרבא תמה אני על אותם שמאריכים בשני כמו בראשון.

בעיני מאד תמוה להגיד שהדין הוא רק ביום הראשון. כי אטו ביום השני אנו עושים ליצנות לפני הבורא באמרנו דברי שקר. ועל כרחך כדברי האריז"ל שאחר שתקנו רבנן שני ימים הדין נחלק בין הימים (עוה"ב ועוה"ז).

לדעתי דין ב' ימים ר"ה מובן גם בלי האריז"ל, שרבנן גזרו לנהוג בדינים המעשיים כבר"ה. וכשם שההולך במדבר מקדש ומתפלל תפילות של שבת ביום השביעי שלו.
ודברי האריז"ל כמובן ידועים, ולא באתי כאן לפקפק עליהם, אבל מי שמתרגש מכח אריז"ל כמו שמתרגש מר"ה דאורייתא יש לו בעיה גדולה.

אבל מי שלא מתרגש בר"ה דרבנן (בלי האריז"ל) זו בעיה, כי גם קביעת יום הראשון של ר"ה ביום ל' של אלול הוא קביעה דרבנן...

קו ירוק כתב:זה שלא אומרים לשנה טובה (וגם לא עושים סימנים. אמנם שכיני מעדת התימנים עשו סימנים גם בליל יו"ט שני), לכאור' מקשה להבין את הענין, אבל תשובה לכך, משום שסגי בתחילת השנה, כמו שלא עושים בכל סעודה וסעודה סימנים, ולכן לא מאחלים גם בשחרית לשנה טובה ..

אליה רבה סימן תקפג
(א) יהי רצון וכו'. ... ומשמע דגם בליל שני יעשה כן:

[נרמז במ"ב סו"ס תקפ"ב]

קו ירוק כתב:אבל מי שלא מתרגש בר"ה דרבנן (בלי האריז"ל) זו בעיה

מי אמר? [כמובן שמה שרבנן מקדשים את החודש הוא דין דאו' ואינו קשור לכאן כלל]
ובכל אופן אף אחד עד עכשיו לא דיבר על כזה אדם, אלא על מי שמתרגש ביום הראשון יותר מהיום השני.

אינני מבין איך נכנסו דברי האריז"ל לכאן. אחרי שחז"ל תיקנו שגם ב' תשרי הוא יום הזיכרון הרי גם ביום שני יש דין, ואין לי קושי' איך חז"ל יכולים לקבוע שיהי' דין עוד יום, כי ודאי שגם זה בכוחם של חז"ל. ואמנם מביאים מהזוה"ק ומהאריז"ל לחלק בין ב' סוגי הדינים, אבל זה כבר הסבר מהו הדין בפועל, אבל עצם זה שיש דין הוא ברור, גם אם לא נדע מה החילוק בין דין יום הראשון לדין יום השני. ונראה לי מוזר מאד לומר שזה דין להגיד זה היום תחילת מעשיך, ולהתפלל ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, בלי שבמקביל יהי' ג"כ דין באותו היום.

שש ושמח כתב:

קו ירוק כתב:זה שלא אומרים לשנה טובה (וגם לא עושים סימנים. אמנם שכיני מעדת התימנים עשו סימנים גם בליל יו"ט שני), לכאור' מקשה להבין את הענין, אבל תשובה לכך, משום שסגי בתחילת השנה, כמו שלא עושים בכל סעודה וסעודה סימנים, ולכן לא מאחלים גם בשחרית לשנה טובה ..

אליה רבה סימן תקפג
(א) יהי רצון וכו'. ... ומשמע דגם בליל שני יעשה כן:

[נרמז במ"ב סו"ס תקפ"ב]

יש שנהגו ויש שלא נהגו.

זה בדיוק מה שכתבתי. ואתה צודק האריז"ל הוא הסבר, ועקרונית יכול להיות גם הסברים אחרים, לדוגמה שבאותו היום יותר מכל שאר עשרת ימי תשובה בוחנים את מצבו של האדם שנית וקל לתקן במיוחד או הסברים נוספים. אבל מה רע לנו במקום להמציא הסברים לשמוע הסבר של מי שיודע.

איני מבין את דברי שש ושמח על מי שמתרגש מדברי האריז"ל. שני הימים הם ר"ה ובשבילנו לקיים דרבנן צריך כמו שצריך לקיים דאורייתא. יש כללים בענייני ספיקות והחמרות ולכן בעיני לא צריך להחמיר בכל השיטות בתקיעת שופר ביום שני אפילו למי שמחמיר בראשון. אבל כשם שצריך להדליק נרות חנוכה ברצינות כך צריך לתקוע בשופר ביום שני ברצינות.

צורב מתחיל כתב:אינני מבין איך נכנסו דברי האריז"ל לכאן. אחרי שחז"ל תיקנו שגם ב' תשרי הוא יום הזיכרון הרי גם ביום שני יש דין, ואין לי קושי' איך חז"ל יכולים לקבוע שיהי' דין עוד יום, כי ודאי שגם זה בכוחם של חז"ל. ואמנם מביאים מהזוה"ק ומהאריז"ל לחלק בין ב' סוגי הדינים, אבל זה כבר הסבר מהו הדין בפועל, אבל עצם זה שיש דין הוא ברור, גם אם לא נדע מה החילוק בין דין יום הראשון לדין יום השני. ונראה לי מוזר מאד לומר שזה דין להגיד זה היום תחילת מעשיך, ולהתפלל ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, בלי שבמקביל יהי' ג"כ דין באותו היום.

כבר הבאתי ראיה ממי שאינו יודע אימת שבת.
וכן כל יו"ט שני של גליות, ולמשל בשבועות אומרים יום מתן תורתינו שזה כלפי העבר, וכי הדין דרבנן משפיע ע"ז משהו.
ואין שום מקור לקביעה הנחרצת שדברי חז"ל יכולים להשפיע על הדין בשמים. מה שמצאנו הוא רק שמשפיע על המציאות בארץ.

אוצר החכמה כתב:איני מבין את דברי שש ושמח על מי שמתרגש מדברי האריז"ל. שני הימים הם ר"ה ובשבילנו לקיים דרבנן צריך כמו שצריך לקיים דאורייתא. יש כללים בענייני ספיקות והחמרות ולכן בעיני לא צריך להחמיר בכל השיטות בתקיעת שופר ביום שני אפילו למי שמחמיר בראשון. אבל כשם שצריך להדליק נרות חנוכה ברצינות כך צריך לתקוע בשופר ביום שני ברצינות.

בודאי שצריך לקיים ברצינות ולדקדק בפרטי הדין, אם כי פחות מדאו' וכמו שכתבת.
הנידון כאן על התעוררות הלב בתפילה, הא ותו לא.

שש ושמח כתב:

צורב מתחיל כתב:אינני מבין איך נכנסו דברי האריז"ל לכאן. אחרי שחז"ל תיקנו שגם ב' תשרי הוא יום הזיכרון הרי גם ביום שני יש דין, ואין לי קושי' איך חז"ל יכולים לקבוע שיהי' דין עוד יום, כי ודאי שגם זה בכוחם של חז"ל. ואמנם מביאים מהזוה"ק ומהאריז"ל לחלק בין ב' סוגי הדינים, אבל זה כבר הסבר מהו הדין בפועל, אבל עצם זה שיש דין הוא ברור, גם אם לא נדע מה החילוק בין דין יום הראשון לדין יום השני. ונראה לי מוזר מאד לומר שזה דין להגיד זה היום תחילת מעשיך, ולהתפלל ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור, בלי שבמקביל יהי' ג"כ דין באותו היום.

כבר הבאתי ראיה ממי שאינו יודע אימת שבת.
וכן כל יו"ט שני של גליות, ולמשל בשבועות אומרים יום מתן תורתינו שזה כלפי העבר, וכי הדין דרבנן משפיע ע"ז משהו.
ואין שום מקור לקביעה הנחרצת שדברי חז"ל יכולים להשפיע על הדין בשמים. מה שמצאנו הוא רק שמשפיע על המציאות בארץ.

לא הבנתי מה הראייה ממי שאינו יודע אימת שבת. הוא מסופק שמא היום שבת אז הוא עושה קידוש על הצד שהיום שבת מה זה נוגע לעניינינו שאנו יודעים שזה אינו ר"ה.
השאלה משבועות לא קשורה בכלל שבועות הוא זמן מתן תורתינו. כמו שרבי שסבר ששנה זה כמניין ימות החמה לא נמנע מלהגיד בפסח זמן חירותינו. אין שום דבר מהותי בתאריך רק תורני.

שש ושמח כתב:

אוצר החכמה כתב:איני מבין את דברי שש ושמח על מי שמתרגש מדברי האריז"ל. שני הימים הם ר"ה ובשבילנו לקיים דרבנן צריך כמו שצריך לקיים דאורייתא. יש כללים בענייני ספיקות והחמרות ולכן בעיני לא צריך להחמיר בכל השיטות בתקיעת שופר ביום שני אפילו למי שמחמיר בראשון. אבל כשם שצריך להדליק נרות חנוכה ברצינות כך צריך לתקוע בשופר ביום שני ברצינות.

בודאי שצריך לקיים ברצינות ולדקדק בפרטי הדין, אם כי פחות מדאו' וכמו שכתבת.
הנידון כאן על התעוררות הלב בתפילה, הא ותו לא.

התעוררות בתפילה היא כמו כל רצינות אחרת.
אגב אם אני מבין נכון אלה שאמרו להתעורר ביום השני אמרו את זה משיקול מוסרי. כמו שהחזון איש ציפה שאחרי שאדם לומד כמה שעות יתרבה חשקו בלימוד. כלומר טענתם היא שאחרי יום אחד של ר"ה הנפש צריכה להיות יותר מוכנה להתעורר. אפשר גם לא להסכים עם רעיון כזה ולא יקרה כלום.