פורום אוצר החכמה

כתב חד מקמאי:

דבר אחר: שין אותיות ישן. כלומר, כשאתה ישן על מיטתך לבך חרד לתשובה. משקבלת עליך והרהרת בלבך לעשות תשובה, אין אתה יוכל לישן, כי אם לקום ולעשות תשובה.

האם מוכר לכם איזה מקור בחז"ל או בראשונים הכותב במפורש (ואפילו 'מפורש יחסית'...) את הדברים?
ובבקשה, אל תכתבו רעיונות וסברות...
מצאתי רק ספר חסידים, סי' ז: "כאשר יכנס האיש תוך פתחי התשובה, יתפלל יום ולילה לפני בוראו, שיצילנו ממדת הדין ושלא תבא תקלה על ידו".
זכור לי גם, שיש שכתבו, שהטעם שניעורין בליל יום כיפור (כן נהגו פעם) הוא כדי לעשות תשובה.

תודה רבה וגדולה על כל סיוע.

חובות הלבבות שער ז פרק ה
"אבל תנאי בקשת המחילה כמו כן חמשה: אחד מהם, התודותו בעונותיו ושירבו בעיניו ובלבו, כמו שנאמר: כי רבו פשעינו נגדך. והשני, שיזכר אותם תמיד וישימם לנגדו ונוכח פניו, כמ"ש: כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד. והשלישי, שיתענה ביום ויתפלל בלילה, עת שלבו פנוי ואין לו טרדה בעסקי העולם, כמ"ש: קומי רני בלילה. ואני עתיד לבאר מעלת תפלת הלילה בעזרת השם. והרביעי" וכו'.
סוג כזה?
או שכאן זה נוטה לתפילה ללא קשר לתשובה?

מסתבר שכאן מדובר בתפילה שבעל התשובה מחוייב בה במיוחד, כדי לבקש על כפרת עוונותיו וקבלת תשובתו.
מקורות כאלו יעזרו ביותר. תודה רבה!
אבל אין בנידון משהו בחז"ל?

אגב,
אולי ניתן להבין כך מהפסוק (נחמיה א ו):
תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם יוֹמָם וָלַיְלָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ וּמִתְוַדֶּה עַל חַטֹּאות בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ וַאֲנִי וּבֵית אָבִי חָטָאנוּ:

מה עם תלמיד חכם שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו שמא עשה תשובה בלילה [בברכות יט. לא בדיוק כתוב בלילה, אבל בהרבה ראשונים ואחרונים מצטטים בלילה]

בפשטות
כן כתוב במשלי
אל תתן שנה לעיניך וגו'

תודה רבה, צביב!

בגמ' בע"ז (ח.) "ת"ר יום שנברא בו אדם הראשון כיון ששקעה עליו חמה אמר אוי לי שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים היה יושב [בתענית] ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו כיון שעלה עמוד השחר אמר מנהגו של עולם הוא עמד והקריב שור" וכו'.
מבואר כאן שהתשובה של אדה"ר היתה כל הלילה, ואיני יודע אם יש בזה מקור, שכן לא היה זה בדווקא בלילה, אלא מכיון שחשך בכה הוא בלילה, אבל אולי כשורש ומקור לכל מצות התשובה של כל הדורות, היתה תשובה זו בלילה [ובמיוחד על הצד שהיתה זו הפעם ראשונה שעשו תשובה, יש לדון בזה, ותלוי בעוד חז"לים].

ראה גם
viewtopic.php?f=7&t=10553&p=99449#p99449

תודה רבה גם לך, רבינו עשוי לנחת, ודברי חכמים מנחת נשמעים!
יישר כוחך!

בסליחות ליום ב' דעשי"ת:
אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן. אֲשֶׁר מֵאָז נְצָרַנִי כְאִישׁוֹן. בָּחוּר כָּאֲרָזִים תְּהִלָּתוֹ בְּכָל לָשׁוֹן. בְּזָכְרִי בוֹ אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לִי לִישׁוֹן:

ידוע מש"כ השל"ה (בסוף שער האותיות) בטעמא דת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום דוודאי עשה תשובה, משום דחז"ל בטוחים שעשה תשובה קודם שהלך לישון בלילה, (וכן ביאר בספר הק' מקור חיים תלמידו של ר' חיים וויטאל זי"ע בהלכות חוה"מ סימן תקמ"ח אות ד') דהשינה היא חלק ס' ממיתה ובזה מקיימים הת"ח שוב לפני מיתתך, והשל"ה מוסיף דלפי"ז י"ל בכוונת הגמ' המספר אחר מיטתו של ת"ח וכו' דהיינו אחר שכתב הלך הת"ח לישן, וכן כתב הפנים יפות בפרשת קודשים לפרש הכ' און יחשוב על משכבו (וכן כתבו הספרים על הכ' לא ישכב עד יאכל טרף) עיי"ש
ובספר אמרי צדיקים הביא בשם ר' פנחס קאריצער זי"ע דמשו"ה אמר משה לקרח "בקר ויודע ה' את אשר לו דהנה איתא בזוהר הקדוש דיש מארי דחושבנא ויש מארי דפוקדינו שבכל לילה ולילה יפשפשו במעשיהם ועושים תשובה וקרח שפקח היה כמו שאמרו חז"ל לפיכך היה בדעת משה שבודאי יעשה תשובה בלילה (וכן כתב האוה"ח הק' דמשה נתן להם זמן להתבונן במעשיהם)

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) פרשת קרח (ריש קטו.) עה"פ "בוקר ויודע ה' את אשר לו": "ד"א בקר כדי שיהרהרו בלבם כל הלילה אולי יחזרו בתשובה".

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שיר השירים ג, ב: "אקומה נא ואסובבה. להתעורר משנתי. ואסובבה בתשובה ובמעשים טובים".

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח (לז.): "בא וראה כמה יש לאדם ליזהר ולבדוק עצמו ומעשיו בכל יום ויום. היאך. קם בצפרא יימר יהי רצון... עבר כל יומא צריך למבדק גופיה מה דעבד בההוא יומא ואי צריך יעשה מיד תשובה עליו קודם שיישן".

תודה לכל המסייעים.
ועי' גם מדרש משלי, ו ה:

ואבות העולם משיבין להם, לישראל, ואומרים להם: הואיל ונתפשתם במצודת יום הדין... 'אל תתן שינה לעיניך', מלעשות תשובה. שהתשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורעניות...

מה עם הפסוק שיר השירים ה

(ב) אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי ?

מה בדיוק מצאת במקרא זה?
במיוחד אם תעיין בדרשות חז"ל עליו.

ראה בפסיקתא שהכוונה פתחי לי שישובו בתשובה.
ולכאורה הכוונה אני ישנה ולבי ער, שאיני יכולה לישון מחמת קריאת דודי לשוב בתשובה

אני לא יודע אם מבוטא כאן להדיא הרעיון נשוא האשכול אבל הדברים קרובים, העתקתי כולו כיון שזה גם מענינא דיומא

יעירוני בשמך רעיוני / וסוד לבי ומשאלו:
הגות דברי הגיוני / בדברי אל ומהללו:
ולא אתן שנת לעיני / חצות ליל בגללו:
לחזות בנעם יי / ולבקר בהיכלו:

הקיצותי ואחשב / מי זה אשר הקיצני:
והנה קדוש יושב / תהלות האיצני:
ונתן באזני קשב / וחזקני ואמצני:
ובכל עוד רוחי אשב / אברך אשר יעצני:
צור אשר הנשמה לו / והגויה מפעלו:

ואתענה לפניו / בתענית אתענג:
יבקעו דמעי ענניו / ומתקו מצוף ופנג:
וגבה לבי בעיניו / בעת נמס כדונג:
כעבד לפני אדניו / מפחדו יתמוגג:
וכי יזכר מחמלו: ינשה את כל עמלו:

דם ליל והכבד / ואחר שחר מבא:
עדי יתרצה עבד / בתחנוניו אל רבו:
וישפוך דם לב וכבד / ויגיד נגעי לבו:
ויתיחד העבד / עם המלך במסבו:
וישיר וישא משלו / לשם דגלו ומגדלו:

הנה עבד עבדים / לפני מלך מלכים:
עמד וידיו כבדים / ודמעיו נהלכים:
כל קרביו לך מודים / מתודים ומברכים:
כל יצוריו לך עובדים / כרעים וברכים:
סלח לרע מעללו / אשר כחול משקלו: (ריה"ל)