פורום אוצר החכמה

בעד כל תקיעה נוספת יצטרכו להוסיף לא רובל אחד אלא חמשה רובל.

משנכנס חודש אלול היה רבינו זיע"א מזמין לביתו שורה שלימה של בעלי תקיעות מקרוב ומרחוק, ותוהה על קנקנם ובוחן טיב תקיעותיהם, האחד תוקע ומריע ויוצא, והשני נכנס, גומר השני נכנס אחריו השלישי, וכן הלאה.
רבינו יושב, מאזין ומקשיב לקול התקיעות והתרועות אם הם עולות יפה יפה, ובוחן את התקיעות אם הם במלוא הדייקנות ההלכתית, שלא תהא סטיה קלה מכל הדקדוקים המקובלים, רבינו עומד ומנצח על העבודה מזדקף ומתהלך בחדרו אנה ואנה כדרכו בקודש, ובעלי התקיעות נצבים בפנת הבית, מרתתים מפחד הדר גאונו ופניו הלוהטים.
בשלהי חודש אלול, שולח רבינו את אשר על ביתו, להודיע לבעלי תקיעות מסויימים בעיר אשר תקיעותיהם הוטבו בעיני רבינו, כי המה נבחרו לתקוע לפניו.
לתפלת ראש השנה, הופיעו בעלי התקיעות הנבחרים בבית מדרשו של רבינו, וכשהגיעה שעת התקיעה, הושלך הס ודממת קודש בחלל בית הכנסת, רבינו זיע"א מפלס דרך בין הקהל, נגש מעוטף בטליתו אל הבימהף מתייצב באמצעיתה, תואר פניו נורא הוד וחרדת קדש, בעלי התקיעות סובבים את הבימה, כגורן עגולה, ומתכוננים לתקוע.
רבינו מרמז לאחד התוקעים לפניו שיתקע, התוקע מברך בקול פולח הולך וחזק, וסדר התקיעות החל.
הראשון תוקע חלק מהתקיעות, והיה כי יתגלו בו סימני עייפות, ירמז רבינו להשני שיתקע הוא, והיה כי יתעייף השני יעביר רבינו התקיעות לשלישי, וחוזר חלילה.
והיה אם אחד הקולות לא יעלה יפה-יפה, אפילו רק התקיעה או התרועה האחרונה, ירמז רבינו להתחיל מראש את כל התקיעות, וסדר התקיעות מתחיל מחדש.
תמה התפילה, הזמין רבינו אל ביתו את בעלי התקיעות, קידשו על היין וטעמו, נפרדו מרבינו ושבו איש איש לביתו.
ויהי כי גמרו בעלי התקיעות סעודת היום, והיה אלה הגרים מן החומה ולפנים מתאספים שנית ובאים לפני רבינו ומחדשים את תקיעותיהם.
וכמקודם, מחלק רבינו סוד התקיעות לפניהם לסירוגין, קול השופר הולך וחזק עד פנות היום, ורבינו מאזין ומקשיב.
רבינו אינו מסתפק בהתקיעות ששמע בביהכ"נ, חושש בנפשו אולי לא כל התקיעות עלו יפה-יפה, ואולי נפלטה תקיעה אחת או תרועה אחת שלא כפי הדקדוק המלא, ויושב ושומע קול שופר עד רדת השמש, תושבי העיר העתיקה הסכן הסכינו בימים ההם לשמוע קול שופר בוקע ועולה מחדר רבינו מאחר הסעודה עד בוא השמש

לייטנר כתב:הגרי"מ חרל"פ [נהג] להעביר את כל יום ר"ה בתקיעות שתקעו תוקעי ירושלים לפניו.

ויהי אור כתב:שהרי הגרי"מ חרל"פ שימש כחבר בבית דינו של המהרי"ל.

יורה דעה כתב:ראוי להוסיף, כי מחזה ונוהג מחמיר זה, אינו פרי הגותו של מהרי"ל דיסקין זי"ע, וכבר בתקופת הגאונים היו שחששו והחמירו לתקוע שוב ושוב. שכ"כ בשבלי הלקט (סי' ש הל' ר"ה), ז"ל: ...ורבינו האי גאון זצ"ל כתב אין אנו עושין כן בתורת מנהג ולא שמענו מאבותינו שינהגו כן אלא שהיחידים מתעסקין כל אחד כתאותו.

ומצאתי סעד לדברי בחבורי הגאונים כדאמר רב סעדיה ז"ל אחר תפלת המוסף מריעין תרועה גדולה לערבב השטן וכן אמר רב עמרם גאון ז"ל ואמר רב האי ז"ל אין אנו עושין כן בתורה מנהג ולא שמענו שאבותינו נהגו כן אלא שיחידים מתעסקין בהן כל אחד ואחד כתאותו כי הא דכי אתא רב יצחק בר יוסף אמר כי מסיים שליחא דצבורא תקיעתא ביבנה לא שמע איניש קל אודניה מקול תקועיה למדנו שהיו רגילין כן ראשונים שיחידים תוקעין לאחר התפלה ולא שחייבין כן כי שליח צבור מוציאן ידי חובתן אלא מצוה מן המובחר וכדי לערבב את השטן ושפיר דמי לעשות כן ואם אין עושין כן אין בכך כלום אלו הן דברי הגאונים ז"ל ואע"פ שיש בדברי רבינו האיי בזו ובשאר תשובותיו מעט חילוף מדברינו לקחנו מהם מה שנראה לנו לסמוך בהם פירושנו וברוך היודע אמת