פורום אוצר החכמה

מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב: "אמר רבי יצחק: כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנאמר מרשית השנה - מרשית כתיב, ועד אחרית - סופה שיש לה אחרית".

ועיי"ש ברש"י ותוס', שנראה שנחלקו בתרתי:

לרש"י מדובר על רשות בנפש, "שישראל עושים עצמם רשים" גם כשלמעשה אין המציאות כך, אלא שמצד ההשקפה הדבר נכון להרגיש בר"ה כרש [וידוע בזה מכתבו של הג"ר חיים פרידלנדר זצ"ל, שכתב בחוליו], ולתוס' מדובר שמצד המציאות רשים, והיינו שיש מצב קשה פרטי/ כללי.

ועוד, שתוס' כתב שאז "ליבם נשבר, ומרחמים עליהם מן השמים", ורש"י מדבר גם על תחנונים ותפילה: "שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר תחנונים ותפילה, כענין שנאמר תחנונים ידבר רש". [ולא זכיתי להבין ד"ק, היכן יש בתפילות ר"ה תחנונים ותפילה, והרי כידוע בתפילות ר"ה אין בקשות ותחנונים, חוץ מתקנת הגאונים על "זוכרנו" וכו'. אא"כ כוונתו לתחנונים על מלכות השם בעולם, וצ"ב].

יעלה ויבוא זכרונינו ופקדונינו וזכרון אבותינו וכו' וזכרון כל עמך בית ישראל..
זכרנו ה' א' בו לטובה! ופקדנו בו לברכה! והושיענו בו לחיים!

זהו עיקר ברכת היום.

צודק,
אע"פ שאינו רוב התפילה, מ"מ הוא בקשה, ואולי לבקשה זו של "יעלה ויבוא" כיוון רש"י.