איש לוי, הוספת לי הרבה. ואשמח מאד לראות את המאמר שלך, גם אם הוא עדיין טיוטה.
בנוגע לדברי בעל העיקרים שהבאת, יש לי להוסיף מדברי זקני המחנך רבי יעקב דב רוט זצ"ל,
דהנה זה לשונו הנפלא של בעל העיקרים
והמורה על היות ג' העקרים הללו שרש ויסוד לאמונה אשר בה יגיע האדם אל הצלחתו האמתית, הוא מה שיסדו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפלת מוסף של ראש השנה ג' ברכות, שהם מלכיות זכרונות ושופרות, שהם כנגד ג' עקרים הללו, להעיר לב האדם כי בהאמנת העקרים הללו עם סעיפיהם ושרשיהם כפי מה שראוי יזכה האדם בדינו לפני השם.
כי ברכת מלכיות היא כנגד עקר מציאות השם, ויורה על זה נוסח הברכה, על כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך, להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי וכו', יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון, ויקבלו כולם את עול מלכותך.
וכן ברכת זכרונות תורה על ההשגחה והשכר והעונש, וכן יורה נוסח הברכה, אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם לפניך נגלו כל תעלומות וכו'.
וברכת שופרות היא לרמוז על העקר השלישי שהוא תורה מן השמים, ועל כן היא מתחלת אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמהם, מן השמים השמעתם קולך וכו', ולפי שמתן תורה היה באמצעות קול שופר חזק מאד כמוהו לא נהיה מן העולם, נקראת שופרות, כי הקולות והלפידים שהיו שם כבר היו בעולם כיוצא בהם או ממינם, אבל קול השופר בזולת שופר לא היה מעולם ולא יהיה כן עד זמן הגאולה, שהיא שעה שתתפרסם תורת האמת בפני כל העולם, ועל אותה שעה נאמר וה' אלהים בשופר יתקע (זכריה ט' יד), כפי דעת קצת החכמים
וכבר ראיתי מי שכתב שהשופרות רמז לעקדת יצחק, ואינו כן, שאלו היתה ברכת השופרות רמז לעקידה, היה ראוי לזכור בה עקידת יצחק לא בזכרונות כמו שנזכרה, ואולם הביאם לזה מה שמצאו לרבותינו ז"ל כי התקיעה בשופר של איל זכר לאילו של יצחק, ואין זה כלום, כי התקיעה בשופר של איל אמרו שהוא זכר לאילו של יצחק, אבל לא התקיעה בשלוח, ולא ברכת השופרות.
ולרמוז אל שלשת העקרים הללו שהם סבת ההצלחה כללם ישעיה בפסוק אחד, אמר כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו (ישעיהו ל"ג כ"ב), אמר ה' שופטנו לרמוז על עקר ההשגחה, ועל דרך קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד וגו' (ישעיהו נ' ח'), כלומר ומזה הצד ראוי שנזכה בדין. ואמר ה' מחוקקנו לרמוז על תורה מן השמים שהוא העקר השני, כי מחוקק יקרא נותן התורה, כמו כי שם חלקת מחוקק ספון (דברים ל"ג כ"א), שנאמר על משה לפי שנתנה תורה על ידו. ואמר זה על דרך שמעו אלי יודעי צדק עם תורתי בלבם אל תיראו חרפת אנוש וגו' (ישעיהו נ"א ז'), כלומר אף אם לא נזכה בדין מצד שהוא שופטנו, לפי שהשופט אי אפשר לו לעבור על החק המונח מאחר, הנה מצד שהוא נותן התורה והוא המניח החקים ראוי שנזכה בדין. ואמר ה' מלכנו לרמוז על העקר השלישי שהוא מציאות השם שהוא מלך על כל העולם ונקרא ביחוד מלך ישראל וגואלו, ולומר כי אף אם מצד היותו מחוקק לא ירצה להעביר על החק, מכל מקום מצד היותו מלכנו ראוי שיושיענו, כי המלך יש לאל ידו לעבור על החק ולעשות מה שירצה כדי להושיע את עמו. ועל כן סיים הוא יושיענו, כלומר כי אחר ששלשת העקרים הללו שעקר הצלחת האדם תלוי בהאמנתם יש לנו בהם יתרון על כל העולם, ראוי שיושיענו ביחוד על כלם.
ויש לשאול על דבריו לגבי ברכת שופרות שעיקרה על תורה מן השמים, שאם כן מה זה שייך להמשך הפסוקים מהכתובים והנביאים שכולם מדברים על שופרות אחרים, שופר של בית המקדש, ושל ראש השנה, ושל משיח, ושל נצחון על האומות, ומה זה שייך לסיום הברכה 'תקע בשופר גדול לחרותנו' וכו'.
והנה זקני הנ"ל זצ"ל כאשר הביא בשיעוריו את דעת העיקרים הנ"ל, הביא אותו בסגנון אחר קצת - ואולי אפשר להעמיס זאת בלשונו הקדוש - ובזה יבואר העניין.
הוא מנה את ג' העיקרים כך: א - ה' מלך העולם (מלכויות), ה' משגיח ושופט (זכרונות),
ה' מתגלה אל ברואיו (שופרות).
הוא ביאר שהעיקר השלישי שהקב"ה 'מתגלה' היינו שלא זו בלבד שהקב"ה משגיח ושופט אותנו, אלא גם יש לו כביכול קשר עמנו, הוא מתגלה אלינו - ליתן לנו את תורתו ולגאול אותנו מן הגלות. הרי הבטיחנו הקב"ה שהגילוי שלעתיד לבוא יהיה מעין הגילוי של הר סיני. שנראהו עין בעין בשובו אל נוהו ונגלה כבוד ה' . וזהו כוח השופר שבו הקב"ה מתגלה כמו שאנו אומרים בתפילה 'ובקול שופר עליהם הופעת', ועל זה אנו מביאים את הפסוקים שהקב"ה הופיע בשופר במעמד הר סיני, והוא מופיע בשופר בראש השנה - כלפנים דמי, והוא יופיע בשופר גדול לחרותנו.
והנה הפסוק אומר ד' דברים 'ה' שופטנו, ה' מחוקקנו, ה' מלכנו, הוא יושיענו' ובעל העיקרים כתב שהג' הראשונים כנגד ג' העיקרים, ו'הוא יושיענו' קאי עליהם, שבזכות כל אחד מהם הוא יושיענו. אמנם לפי הנוסח של זקני זצ"ל הוא ביאר ש'הוא יושיענו' הוא ג"כ נובע מ'ה' מחוקקנו', היינו העיקר השלישי שה' התגלה אלינו לחוקקנו ויתגלה אלינו בעתיד לגאלנו. בב"א.