פורום אוצר החכמה

גורל האדם רווחיו והפסדיו וכו' בעשרת ימי תשובה מתי נידון עליהם
בראש השנה החדשה או בראש השנה שעברה

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ראש השנה פרק א

ר' חייה בר בא בעי תבואה שלקה בערב הפסח מאי זה דין לוקה. אין תימר משתא דעלת עד כדון לא עלת אין תימר משתא דנפקת הכן הוות מורכה כל שתא מלקי כדון. אלו שמתים מראש השנה ועד יום הכיפורים מאי זה דין הם מתים אין תימר משתא דעלת עד כדון לא עלת אין תימר בשתא דנפקא הכן הוון מורכין כל שתא ממות כדון. ולא שמיע דא"ר קרוספא בשם ר' יוחנן שלש פינקסיות הם אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת של בינוניים זה של צדיקים גמורין כבר נטלו איפופסי של חיים מראש השנה זה של רשעים גמורין כבר נטלו איפופיס שלהן מראש השנה של בינוניים כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים אם עשו תשובה נכתבין עם הצדיקים ואם לאו נכתבין עם הרשעים. מ"ט [שם סט כט] ימחו מספר אלו הרשעים חיים אלו הצדיקים ועם צדיקים אל יכתבו אלו הבינוניים.

פני יהושע מסכת ראש השנה דף טז עמוד א

ומתוך מה שכתבתי נתיישב לי שיטת הירושלמי דמקשה רבי חייא בר אבא תבואה שלקתה בערב פסח ובני אדם שמתו בין ראש השנה ליוה"כ מאיזה דין נידונין ומשני לא שמיע ליה הא דאמר ר' כרוספדאי אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים. ונדחקו בדברי הירושלמי כל המפרשים ובחדושי העליתי לנכון בעז"ה ויבואר קצת בסמוך. מיהו האי תנא דברייתא דהכא משמע לן דלית ליה האי דרבי כרוספדאי דאי לא תימא הכי מאי קפסיק ותני אדם שלקה קודם יוה"כ נידון לשעבר והיינו על כרחך מיוה"כ דאשתקד דומיא דתבואה, ומאן סליק לעילא ואתי דלמא זה שמת קודם יוה"כ נידון בראש השנה העבר בספרן של רשעים שנכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, אלא על כרחך דלא ס"ל הכי אלא שגמר דין של כל בני אדם נחתמין ביוה"כ, כן נראה לי וק"ל ועיין בסמוך:

לכאורה הוא גמרא מפורשת בב"ב דף י' ע"א.
דרש ר''י ברבי שלום, כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, זכה הלא פרוס לרעב לחמך, לא זכה ועניים מרודים תביא בית.
כי הא דבני אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי, חזא להו בחילמא דבעו למיחסר שבע מאה דינרי, עשינהו, שקל מינייהו לצדקה. פוש גבייהו שיבסר דינרי, כי מטא מעלי יומא דכיפורי, שדור דבי קיסר נקטינהו. אמר להו רבן יוחנן בן זכאי, לא תדחלון, שיבסר דינרי גבייכו שקלינהו מינייכו. אמרי ליה, מנא ידעת, אמר להו חלמא חזאי לכו, א''ל ואמאי לא אמרת לן [דניתבינהו], אמר להו אמינא כי היכי דתעבדו מצוה לשמה.
ועיין רש"י ומהרש"א.

הנציב סבור שענין המזונות נגמר ברה
מאידך גיסא בירושלמי ברה דן בזה במפורש ותלה שם במחלוקת
יש עז דת המיוחסים לגרא שזה שייך לשנת חמה ואיני זוכרם כעת

הגרח כתב:הנציב סבור שענין המזונות נגמר ברה
מאידך גיסא בירושלמי ברה דן בזה במפורש ותלה שם במחלוקת
יש עז דת המיוחסים לגרא שזה שייך לשנת חמה ואיני זוכרם כעת

" " " " " "