פורום אוצר החכמה

השופר כשהוא מחובר לאיל, הוא מחובר בצד הרחב שלו.
בשו"ע סי' תקפ"ו סי"ב פסק שאם תקע דרך הצד הרחב לא יצא. ובמ"ב ס"ק ס' כתב, שהטעם דכתיב והעברת שופר תרועה - דרך העברה בעינן, דהיינו כדרך שהאיל מעבירו בראשו מחיים.
ולא הבנתי, הרי להיפך, האיל מעבירו מהצד הרחב אל הצד הקצר.
ואילו היה דין לנענע בשופר, איך היינו צריכים להחזיקו, לא עם הצד הקצר למעלה ?
ובתקיעות הצד הרחב הוא כלפי מעלה.
(נשאלתי).

האין הכוונה שהצד הקצר גדל קודם וזה מ"ש שמעבירו האיל וכו'?

אוצרניק כתב:השופר כשהוא מחובר לאיל, הוא מחובר בצד הרחב שלו.
בשו"ע סי' תקפ"ו סי"ב פסק שאם תקע דרך הצד הרחב לא יצא. ובמ"ב ס"ק ס' כתב, שהטעם דכתיב והעברת שופר תרועה - דרך העברה בעינן, דהיינו כדרך שהאיל מעבירו בראשו מחיים.
ולא הבנתי, הרי להיפך, האיל מעבירו מהצד הרחב אל הצד הקצר.
ואילו היה דין לנענע בשופר, איך היינו צריכים להחזיקו, לא עם הצד הקצר למעלה ?
ובתקיעות הצד הרחב הוא כלפי מעלה.
(נשאלתי).

הכוונה, שכאשר האיל חי, ברור שאי אפשר לתקוע רק בצד הצר ולא הצד הרחב, מכיון שהרחב מחובר לבהמה, הרי לנו שדרך אחיזת האיל - כאשר הצד הצר פונה לאדם, והרחב רחוק ממנו...

מענינא דיומא, יצא לי שוב לדבר עם איזה ת"ח אודות השאלה הזו. מה הכוונה בשופר "דרך העברה" שלו.
וראיתי שבמשנה ברורה שבהוצאת "עוז והדר" פירשו כמו שפירש כאן הניק 'דניאל', שהצד הקצר גודל קודם, והוא יצא ראשונה, וזהו דרך העברה - הדרך שהשופר עובר ויוצא מראש האיל, הצד הקצר יוצא ועולה עוד ועוד.

אבל שמעתי עוד רעיון נפלא, עם דיוק חזק בלשון רש"י וז"ל (ר"ה כ"ח ע"ב, ד"ה והעברת) דרך העברתו, כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים. עכ"ל. וצריך להבין כוונתו "שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים", מה הכוונה בבהמה. ושמעתי לפרש שהכוונה כדרך שהאיל כשהוא מנגח בהמה הוא מעביר ותוקע את הקרן שלו באותה בהמה, עם צד השפיץ המחודד, ודרך אותו שפיץ צריך לתקוע.
אמנם מלשון הפוסקים לא כ"כ משמע כן, שהם השמיטו את התיבה 'בבהמה', אבל מלשון רש"י כן משמע. ודפח"ח.

אוצרניק כתב:אבל שמעתי עוד רעיון נפלא, עם דיוק חזק בלשון רש"י וז"ל (ר"ה כ"ח ע"ב, ד"ה והעברת) דרך העברתו, כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים. עכ"ל. וצריך להבין כוונתו "שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים", מה הכוונה בבהמה. ושמעתי לפרש שהכוונה כדרך שהאיל כשהוא מנגח בהמה הוא מעביר ותוקע את הקרן שלו באותה בהמה, עם צד השפיץ המחודד, ודרך אותו שפיץ צריך לתקוע.
אמנם מלשון הפוסקים לא כ"כ משמע כן, שהם השמיטו את התיבה 'בבהמה', אבל מלשון רש"י כן משמע. ודפח"ח.

מלבד הדיוק ברש"י שלדעתי אינו מוכרח, יש להבין שרוב רובם של הזכרים מיני הכבשים אינם נועצים את קרניהם ביריביהם ואת אלה שכן, כנראה רש"י (בדומה לחז"ל) לא הכיר, ואזל לו הדיוק.

הכוונה שהצד הצר הוא יצא ראשון מראש האיל, (וכמו שצמרת העץ יצאה ראשונה מן האדמה), וא"כ גם התקיעה צריכה להתחיל בו ולהסתיים בצד הרחב שיצא אחרון מראש האיל (והוא מש"כ דניאל למעלה).

במחז"ו סימן שיז ובסידור רש"י סימן קנב הלשון "דרך העברתו - בבהמה מחיים בעינן".

וראה עוד
חידושי הריטב"א ר"ה כז ע"ב: דרך העברתו. פירוש מראש הבהמה, שראשו הקצר כנגד פי האדם.

בית יוסף סימן תקפו וכתב ה"ר אליה מזרחי זלה"ה (בביאורו לסמ"ג הל' שופר יג ריש ע"ג) ארוך וקיצרו כשר ולא תימא דרך העברתו בעינן וליכא וכן גבי גרדו והעמידו על גלדו נמי דחד טעמא הוא ואם תאמר מאי שנא מהפכו ומהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב דאמרינן בהו דרך העברתו בעינן וליכא יש לומר דמשמעות העברתו אינו אלא צמיחתו הילכך כי הפכיה כי כיתונא או כשקיצר את הרחב והרחיב את הקצר ששינה בזה דרך צמיחתו פסולין אבל כשגרדו והעמידו על גלדו או כשקיצר ארכו שלא שינה בזה דרך צמיחתו אף על פי ששינה אותו מברייתו אין בכך כלום דאצמיחתו קפיד רחמנא ולא אברייתו אי נמי אפילו אם תמצא לומר דתעבירו היינו דרך ברייתו אין לפסול בגרדו והעמידו על גלדו ולא בארוך וקיצרו משום דמשמעות ברייתו היינו תמונתו וגרדו או קיצרו אינו יוצא מתמונתו וכל זה אינו אלא לפי הירושלמי שסובר הפכו פסול ופירוש לא תימא דהפכיה כי כיתונא שהוא פסול אבל לשאר המפרשים שמפרשים לא תימא דהפכיה כי כיתונא וכשר צריך לומר דהפכו נמי אינו שלא כברייתו ודוחק עכ"ל.

אפרקסתא דעניא כתב:הכוונה שהצד הצר הוא יצא ראשון מראש האיל, (וכמו שצמרת העץ יצאה ראשונה מן האדמה), וא"כ גם התקיעה צריכה להתחיל בו ולהסתיים בצד הרחב שיצא אחרון מראש האיל (והוא מש"כ דניאל למעלה).

הדבר נכון עובדתית?
לי נראה שבקצה הענף יש כח-הצמיחה ושם נוסף תמיד עוד ועוד.
אדרבה, יבואו חכמי הצמחים ויגידו.
בגמ' נזיר יש נידון לגבי השיער מנין הוא גדל.

ולזכרוני המסקנה שגדל מעיקרו, וההוכחה מצביעה.

ולעניין העץ, אכן כתבתי בלא בירור. ואדרבא וכו'.

ולעניין הקרן, כך משמע מפירש"י.

עם_הארץ כתב:

אפרקסתא דעניא כתב:הכוונה שהצד הצר הוא יצא ראשון מראש האיל, (וכמו שצמרת העץ יצאה ראשונה מן האדמה), וא"כ גם התקיעה צריכה להתחיל בו ולהסתיים בצד הרחב שיצא אחרון מראש האיל (והוא מש"כ דניאל למעלה).

הדבר נכון עובדתית?
לי נראה שבקצה הענף יש כח-הצמיחה ושם נוסף תמיד עוד ועוד.
אדרבה, יבואו חכמי הצמחים ויגידו.
בגמ' נזיר יש נידון לגבי השיער מנין הוא גדל.

הגמרא שם מסיקה שגדל מעיקרו. וכן פשוט היום ע"פ חכמי הטבע וכראיית הגמרא שם מסבי.

בירושתנו ד' (תש"ע) עמ' קנג-קסז מאמר יפה מהרב שכטר.

בעץ הדקל הדבר נראה לעין, שהתוספת והגידול מלמעלה, והישן הוא למטה.

בגמ' שוטנשטיין ראיתי שביארו באופן פשוט שהכוונה "דרך העברתו", לא באיזה כיוון השופר עומד, אלא דרך העברתו הוא שהצד הרחב ישאר רחב, והצד הקצר ישאר קצר. ואם הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב (שרק כך אפשר לתקוע הפוך) אזי אינו דרך העברתו.
אך לפי זה יוצא, שאם התאמץ והצליח לתקוע דרך הצד הרחב כמו שהוא - יצא. אך הרמ"א שם (בסי' תקפ"ו סי"ב) פסק לא כן