פורום אוצר החכמה

שמעתי פעם, ששמות החדשים בנויים על לשון ארמית, מעין מה שאמרו בגמרא שמות החדשים עלו מבבל.
וכך פירשו את תיבת "אלול" מלשון התרגום על תיבת "ויתורו", "ויאללון". שיש לתור ולפשפש במעמקי הלב בחודש זה.
היכן המקור לזה?

כמדומה שהוא בלקט יושר בשם מורו מהרא"י

טעם אחר לשם 'אלול', עי' ספר קושיות, אות פח, עמ' עו, ובהערות שם.

וראה מקדמוניות היהודים [אפשטיין] עמ' 29 מעמודי האוצר, ההנחה שלו מבוססת בהרבה מקורות שאכ"מ.

וכן "תשרי" מלשון "תשרי ותשבוק" - מחילת עוונות.
או מלשון: "תשרי" - "תתחיל".

האם כל תיבה המתחילה בת' מספקת לך? הייתי מציע תתן וכדו', או לפחות תיבה שמתחילה בת' עם פתח

נוירא
לא ברורה כוונתך

הוא הציע שתי אפשרויות אחת מלשון שרי סלח ואחת מלשון שרי התחיל שתיהן בארמית ומה הקשר למתחיל בת

צודק

גם שמות חדשים שמצאנו בהם חידוד, לקרב שמותן אל תוכנן, זה לחידודא ולזיכרון בלבד, שהרי שמות חדשים שעלו עמהם מבבל, ושמות פרסיים הם.
ולא מצד תוכנן ומשמעותן אצל ישראל נגזרו שמות אלו!
ואמנם כמנו שנזכר על אלול - ויאללון, ושתרי - תישרי/תתחיל או תתיר,
שמעתי ממאן דהוא שבט לשון שבט/מקל, שחוטרי העצים מניצים את פרים.

כמדומה לי שאלול מלשון ויאללון מובא בשם השר שלום מבעלזא [ולהעיר שאלול בגימטריא בינה שעליו להתבונן ולפשפש במעשיו].

ספרי בית סוכטשוב מלאים בדבר זה והרב אי"ס כבר הער"ה מקור"ו בס' לקט יושר לתלמיד התרוה"ד. וכמדומני ראיתי כן גם בס' שער המלך.

חיפוש פשוט באוצה"ח ('+אלול +ויאללו*') יעלה עשרות תוצאות (חלקם בשם מהר"ש מבעלזא, כמצוין לעיל).