פורום אוצר החכמה

ידוע המנהג שמקורו בראשונים, שקודם עשיית מנהג כפרות אומרים הפסוקים יושבי חשך וצלמות וגו' ומוסיפין לומר קודם לזה תיבות 'בני אדם', ובספרים נלאו למצוא מקור ופשט לב' תיבות אלו

בדרכי חיים ושלום מביא בשם ראשונים, שהסיבה הוא כדי שלא להתחיל בדבר רע

האם ידוע לאחד לאיזה ראשונים [או קדמונים] כוונתו, כי לפום ריהטא לא מצאתיו

בספר ילקוט המאירי (איזראעל) מביא דבר זה בשם ספר ליקוטי שושנים, יש הרבה ספרים תחת שם זה חפשתי בהרבה ולא מצאתי לאיזה כוונתו


האם יש לאחד פתרון?

הסיבה הפשוטה, כיוון שמביאים פסוק מאמצע פרק, צריך מילות קישור.
אגב, מה המקור שאין להתחיל בדבר רע? (משא"כ לסיים)

יש להעיר שבטור - אין את ב' התיבות "בני אדם". לא שראיתי הסברים בזה, ורק באתי להעיר

נקוט כלל זה בידך (ושמרנו לדברים אחרים), שלפני הרב בעל ילקוט המאירי עמד ספר ליקוטי שושנים הנקרא ספר האשל של הרב רבי שבתי ליפשיץ מאורשיווא בעל ברית אבות
ואכן הדברים כתובים בספר הנ"ל מערכת כ אות יג ערך כפרות
http://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... =&pgnum=91

יתכן לשער דבר חדש(?), שמקור הדבר הרי הוא בתשובת הגאונים, והובא משום ברא"ש סוף יומא (פ"ח סי' כג), ובאבודרהם.
והנה נוסח תשובת הגאונים בפסקי הרא"ש היא:

וכך רגילין כאן, אוחז שליח תרנגול ומניח ידו על ראש התרנגול ונוטלו ומניח ידו על ראש המתכפר ואומר וכו', ומחזירו עליו פעם אחרת ואומר בני אדם וכו'

אך באבודרהם איתא:

כך רגילין כאן, אוחז שליח ציבור התרנגול ומניח ידו על ראשו ונוטלו ומניח על ראש המתכפר ואומר וכו', ומחזירו עליו פעם אחרת ואומרים בני אדם וכו'

יש כמה שינויי נוסח, הראשון שלנוסח הרא"ש האחוז הוא שליח שמתמנה בפה כרגע, ולפי נוסח האבודרהם זה שייך לשליח ציבור הקבוע, להרא"ש אין מניחים התרנגול על ראש האדם רק ידו של השליח נע מראש התרנגול לראש האדם, ולאבודרהם משמע שאחר שניח ידו על ראש התרנגול נוטל את התרנגול ומניחו על ראש האדם (אין הכרח אם מסיר מקודם היד מעל ראש התרנגול, או שנשאר ידו האחת על התרנגול ונוטל כולו בידו השניה).
אך יתירה מזו, שבנוסח הרא"ש איתא הכל בלשון יחיד (חוץ מ"כך רגילין כאן" כמובן), משא"כ בנוסח האבודרהם משתנה הנוסח לפני אמירת בני אדם מלשון יחיד (ואומר) ללשון רבים (ואומרים)
אשר על כן יתכן ששיעור הדברים לפי נוסח האבודרהם כך הוא, השליח ציבור עושה בשביל כאו"א את סדר הכפרות, וכל הדברים עושה ואומר הש"צ, אך פסוקים יושבי חושך וגו' "אומרים בני האדם" בעצמם.

זה שעומד לקרות בתורה פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב (ירושלמי מגילה פ"ג ה"ח, מסכת סופרים פי"ב ה"ב)

גם זה מצאתי
הביטוי "כתרנגול בבני אדם" נובע מהנוסח הנאמר בכפרות אשר מתחיל במילים "בני אדם יושבי חושך וצלמות" יוצא איפא שבשעה שעורך הכפרות קורא את הנוסח בעוד התרנגול אחוז ברגליו כשראשו הפוך כלפי מטה, הדבר היחיד אותו התרנגול המסכן מצליח לראות הם המילים "בני אדם" ובעל כורחו הוא בוהה בהם, מה שנקרא ביידיש " דו קוקסט ווי א הון אין בני אדם".
http://onegshabbat.blogspot.co.il/2012/ ... st_20.html

מתעמק כתב:זה שעומד לקרות בתורה פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב (ירושלמי מגילה פ"ג ה"ח, מסכת סופרים פי"ב ה"ב)

ייש"כ.

בעל ילקוט המאירי בכל מקום שמביא ספר ליקוטי שושנים, כונתו לספר האשל והנקרא גם בשם ליקוטי שושנים, של הרב שבתי איש ליפשיץ ז"ל (מח"ס סגולות ישראל ושא"ס), ובאמת הדברים נמצאים שם מערכת כ ס"ק יג דף מא

סיפרון כתב:בעל ילקוט המאירי בכל מקום שמביא ספר ליקוטי שושנים, כונתו לספר האשל והנקרא גם בשם ליקוטי שושנים, של הרב שבתי איש ליפשיץ ז"ל (מח"ס סגולות ישראל ושא"ס), ובאמת הדברים נמצאים שם מערכת כ ס"ק יג דף מא

שכויח, אכן שכחתי מספר זה. וכן להעונה השני שכויח.

מתעמק כתב:נקוט כלל זה בידך (ושמרנו לדברים אחרים), שלפני הרב בעל ילקוט המאירי עמד ספר ליקוטי שושנים הנקרא ספר האשל של הרב רבי שבתי ליפשיץ מאורשיווא בעל ברית אבות

לאו דוקא לפעמים מביא גם מליקוטי שושנים אחר הנדפס ביעסמיץ תפ"ב

שמעתי שכתב בזה במחזור החדש שי"ל ע"י מו"ל סידור וילנא. שזהו שיבוש שנשתרבב.

צונאמי כתב:אגב, מה המקור שאין להתחיל בדבר רע? (משא"כ לסיים)

רמ"א או"ח סי' קלא

הדרש והעיון מר' אהרן לווין אב"ד ריישא, מובא ג"כ בפרדס יוסף בפר' אחרי ט"ו כ"א, וראה בדרכי חיים ושלום הנ"ל.