פורום אוצר החכמה

שמעתי שאומרים כך ,שבחורי ישיבה פטורים להגיד סליחות כי אז יהיו עייפים ולא יוכלו ללמוד, האם ידוע דבר זה?

שמועה נאה שמעת, אך מדוע לקפח את ציבור האברכים? מה? הלימוד שלהם לא חשוב?

יעויין בהרחבה במקראי קודש לרה"ג משה הררי פרק א סעיף כא הערה כט שהביא את דברי הגרע"י זצ"ל ביחו"ד ח"ג סי' מ"ד ובהמשך הסעיף במקראי קודש שם בשם מרן הגרמ"א (בהערה ל)
וכל זה למנהג הספרדים שאומרים סליחות כארבעים יום.

מן הראוי להביא בענין את דברי רבינו משה ן' מכיר ז"ל בספר סדר היום (עם הגהות אות יעקב עמ' קלג, סדר תפילת ערבית במוצאי שבת): "כל ענין וענין שתקנו רז"ל, או גאונים אחרונים לתועלת רבים או יחיד, ישתדל האדם עליו לעשות כל מאמצי כחו ויכלתו לקיים אותו ענין, בין מתפלות בין מתחנונים, בין מכל דבר שיהיה, ולא יתגדל בעיניו לומר אני תורתי אומנותי, מה לי עם אלו הענינים, כי לכל אחד יש לו ענין וסגולה בפני עצמה, מה שמועילה התפלה לא יועיל הלימוד, ומה שיועיל הלימוד לא תועיל התפלה, ושניהם כאחד טובים, וצריך לאחוז מזה וגם מזה אל תנח ידך.

וכן הדין כשגוזרים תענית על איזה צרה שלא תבא על הציבור, צריך כל אדם להיות נמנה עמהם ראשון לכל ענין בין להתאסף עמהם למקום הוועד בין להתענות עמהם בתענית שגזרו, בין להתפלל עמהם בכל התפלות.

ולא יאמר החכם והדיין למה אבטל למודי להתענות ולהתפלל עמהם, והרי תלמוד תורה כנגד כולם, יתפללו המה ואני על משמרתי אעמודה עוסק בלמודי וה' חפץ במעשי יותר ממעשיהם - חלילה לבעל נפש שיאמר כדברים האלה! כי לא כל העתים שוים, הלימוד הוא טוב ויפה ואין למעלה ממנו והוא כנגד הכל, אבל יש עתים וזמנים שצריך להתעצם בתפלה, וזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד, וכשח"ו יש שום צרה לרבים צריך לבקש להם ישועה מאת השי"ת בתפלות ובתחנונים.

ויותר מוטל הדבר הזה לחכמים וליודעים לעתור ולרצות שיבקשו רחמים על עם ה', וכל שכן לזקני העם ושופטיו, שהם מגינים על הדור וצריכין הם להיות לפני העם לבקש מלפני ה' בתענית ובדמעה ברנה ותחנה עד שירחמו מן השמים, ואין להם לעסוק בלימודם, כי אם לפקח על עסקי רבים ואין לך פקוח גדול מזה".

ומכאן יש ללמוד על אמירת הסליחות לאברכים ובני הישיבות הע"י אמן.

שלח כתב:שמעתי שאומרים כך ,שבחורי ישיבה פטורים להגיד סליחות כי אז יהיו עייפים ולא יוכלו ללמוד, האם ידוע דבר זה?

אולי הכוונה שפטורים מלומר בחצות או לפני הנץ.
ועל כן בישיבות אומרים לפני שחרית, (וכן האברכים הע"י).

ואולי זה הגיע מתחושת נחיתות של ספרדי שלומד בישיבה אשכנזית, וצריך להבליט את שונותו באמירת סליחות כל החודש לעומת חברו האשכנזי המוטל במיטתו.

יש איזה מימרא בשם החזו"א, שכמובן אינה כפשטותה, אלא באה להביע מסר בצורה חריפה, שבחורי הישיבות פטורים מהכל, חייבים רק בלימוד תורה ואיסור דיבור לשון הרע". דהיינו, שעיקר עיסוקם של בחורי ישיבות צריך להיות בלימוד, ומה שנקט לה"ר, או שהרי כשמדבר לה"ר אז גם מבטל מלימודו, או שהכוונה שצריך לעסוק בלימוד ולהיות בן אדם, לא להיות רע, או בצורה שונה, האדם צריך להקפיד ולשלב גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחבירו, ויש הרבה דרכים לקיים שתי החובות האלו, ובחור ישיבה עיקר עבודת ה' שלו בבין אדם למקום זה לימוד תורה, ובבין אדם לחבירו לא לדבר לה"ר.

אהרון 37 כתב:יש איזה מימרא בשם החזו"א, שכמובן אינה כפשטותה, אלא באה להביע מסר בצורה חריפה,

קודם נראה מקור לציטוט, ואח"כ נדון מה הפשט.

אהרון 37 כתב: שבחורי הישיבות פטורים מהכל, חייבים רק בלימוד תורה ואיסור דיבור לשון הרע".

גם בלימוד תורה עצמו פטורים מהרבה, כגון לימודי תנ"ך ומחשבה והלכה טור ב"י.

הראשל''ץ רבי יצחק יוסף דיבר על כך לאחרונה בלווין שבני תורה פטורים מלומר את הסליחות באשמורת, אבל לפחות ישתדלו בערבי שבתות או שני וחמישי. לניסוח המדויק יש לברר.

חשוב לזכור שאין כזה דבר "להגיד" סליחות. סליחה לא אומרים סליחה מבקשים. כמה פעמים ? זה כבר אפשר לדון.

משה ובני ישראל כתב:חשוב לזכור שאין כזה דבר "להגיד" סליחות. סליחה לא אומרים סליחה מבקשים. כמה פעמים ? זה כבר אפשר לדון.

שמעתי זאת בעבר ויצאתי לחפש. מה לעשות שבכל המקורות שלנו ראשונים ואחרונים טעו בזה וכתבו "אומרים סליחות" או "לומר סליחות".

לאחר שתקנו נוסח קבוע לאשכנזים כנוסחם ולספרדים כנוסחם אפשר לקרוא לזה לזה "אומרים סליחות" כלומר אומרים את סדר הסליחות.

כשם שאומרים 'יוצרות' דהיינו הפיוטים שנקראים כך, כך אומרים 'סליחות'.

משה ובני ישראל כתב:חשוב לזכור שאין כזה דבר "להגיד" סליחות. סליחה לא אומרים סליחה מבקשים. כמה פעמים ? זה כבר אפשר לדון.

הנני מצטט מדברי 'אריך' באחד מהפורומים שהיו בעבר כאן.
ההסבר הוא פשוט ואין מקום לטענת אותם משנים. "סליחה" היא כינוי לפיוט. וכמו שיש "קינה" ובת"ב 'אומרים קינות', כך יש פיוט שנקרא 'סליחה', אמור מעתה: באלול "אומרים סליחות", כלומר אומרים פיוטים שנקראים סליחות. ותו לא מידי.