פורום אוצר החכמה

יהודי טבעי כתב:ראש השנה פרק א משנה ב - בארבעה פרקים העולם נדון, בפסח על התבואה, בעצרת על פרות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים לג) היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם. ובחג נדונין על המים:

עבודת האדם בראש השנה היא כדברי חז"ל בגמרא (ר"ה טז, א. לד, ב) "אמר הקב"ה... אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם וכו'".

מה ענינה של עבודה זו, ומהו הקשר שלה ליום הדין דוקא? דבר זה מתבאר בעומק ובהרחבה בדרושי ראש השנה שבלקוטי תורה לבעל התניא (ובאריכות ובעומק בספר עטרת ראש לבנו כ"ק אדמו"ר האמצעי) העומדים על סודם הפנימי של ימים אלה.

בראש ובראשונה יום ראש השנה הוא היום שבו נשלמה בריאת העולם, ולכן מהותו וענינו של יום זה הוא – התחדשות הבריאה כולה לשנה נוספת. כשם שהראש שבאדם הוא המקור שממנו נמשכת החיות לכל האיברים, כך יום זה משמש ה"ראש", מקור השפע והחיים, לכל ימי השנה שיבואו. מכך נובע שהוא יום הדין – כי בהיותו מקור המשכת החיות והשפע לשנה כולה, הרי בו מוחלטת ונקבעת מדת החיות והשפע שיקבל כל אחד ואחד מנבראי בראשית במשך השנה.

העולם כולו נברא ממדת מלכותו יתברך, כמו שנאמר "מלכותך מלכות כל עולמים", שכן כידוע, ענינה של מידת המלכות הוא ההתייחסות וההשפעה אל הנבראים, שהרי "אין מלך בלא עם". אולם בעוד הבריאה בפעם הראשונה (ע"י מדת המלכות) היתה בחסדו של הקב"ה בלבד, "כי חפץ חסד הוא", מאז ואילך המשכתה של מדת המלכות העליונה תלויה בנו, מפני שענינה של מלכות אמיתית הוא – "ומלכותו ברצון קבלו עליהם". מלוכה שאין בה קבלת מלכות על ידי העם הרי היא "ממשלה" ולא "מלוכה". קבלת המלכות ע"י העם היא המעוררת במלך את הרצון למלוך ולהתגלות אל עמו.

בתורת הסוד מבואר שבסיומה של כל השנה, בערב ראש השנה עם חשיכה, מסתלקת ועולה אותה בחינה עליונה המכונה "פנימיות המלכות", דהיינו הרצון והעונג העליון שבמלוכה. וזו עבודתנו בראש השנה – לעוררה ולהמשיכה מחדש, ובכך להביא את המשכת החיות והשפע אל הבריאה כולה לשנה נוספת.

כיצד מעוררים מחדש את רצונו של הקב"ה במלוכה? כשאנו מקבלים עלינו בקריאה פנימית מעומק לבבנו את מלכותו ומבקשים ממנו להתגלות עלינו.

זהו אם כן עומק ענין "שתמליכוני עליכם", וזהו הקשר בין עבודה זו ליום ראש השנה – שהוא אפוא יום הדין לא רק של היחידים, כי אם של הבריאה כולה, העומדת כתלויה באוויר [כפי שהתבטא אדמו"ר מוהרש"ב, שבליל ראש השנה העולם הוא "ווי א אפגע'חלש'טע" (כמו בעלפון)], והמלכתו של הקב"ה (המכונה "בנין המלכות") מזכה את העולם כולו בשנה של חיים.

בתוך עבודה כללית זו נחרזים כל עניני היום: הדין והמשפט, ברכות מלכויות זכרונות ושופרות, ואף "מצות היום" שהיא תקיעת השופר. בקול השופר מצינו טעמים ורמזים שונים (ראה אבודרהם בטעמי התקיעות בשם רב סעדיה גאון, ועוד), החל מתרועת הכתרת המלך ועד לבכיה המביאה לשבירת הלב ולתשובה. ובאמת טעמים אלו מתקשרים זה לזה, כי התעוררות הרצון למלוכה למעלה היא ע"י אותה קריאה פנימית היוצאת מן הלב כנ"ל, שיש בו קבלת עול מלכות שמים, ונמצא שהתשובה ושבירת הלב היא היא המביאה להכתרת המלך. זוהי אפוא תמצית עבודת ראש השנה.

אוצר בלום כתב:החידוש שביסודו של הקונטרס, שלדבריו יש כמה טעמים וגוונים במצווה האחת של תקי"ש, וכולם הם במהות המצוה. וזה קצת תימה, כי היכן מצינו כדבר זה.

רב ייבי כתב:בתוך רבים אהלל בשבח הקונטרס הנ"ל, שקראתי בר"ה העעל"ט, ובזכותו היה לי יו"ט נעלה ומרומם להפליא.
יה"ר שיזכה להפיץ מעיינותיו חוצה מתוך בריות גופא ונוהורא מעליא!

דורשי יחודך כתב:מקפיץ לרגל התקופה, הקונטרס בראש האשכול ומאמר תוספת לאחר מכן.

יהודי טבעי כתב:כתיבה וחתימה טובה - ער"ה תשפ"ד