פרי יהושע כתב:ההנחה הזו שאין לאמרם בלא כוונה, האם היא מדין הגמ', או נזכרת ברא' כמו רב"ח ע"ד אזהרה לגודל מעלתם? וגם אם כן מהי כוונה זו? ידיעה שאני אומר עכשיו י"ג מידות של רחמים?,הבנת פירוש המילות?, הבנת העניינים?, אולי לפי זה, מי שמכוון עפ"י האר"י ומי שמכוון ע"ד הרא' בפשט אינם מצטרפים?, מה דעת הרב "עושה החדשות"?.
איש לוי כתב:פרי יהושע כתב:ההנחה הזו שאין לאמרם בלא כוונה, האם היא מדין הגמ', או נזכרת ברא' כמו רב"ח ע"ד אזהרה לגודל מעלתם? וגם אם כן מהי כוונה זו? ידיעה שאני אומר עכשיו י"ג מידות של רחמים?,הבנת פירוש המילות?, הבנת העניינים?, אולי לפי זה, מי שמכוון עפ"י האר"י ומי שמכוון ע"ד הרא' בפשט אינם מצטרפים?, מה דעת הרב "עושה החדשות"?.
האיסור לאומרם בלא כוונה מקורו בברכי יוסף בסי' תקפא'
בראשונים לא ידוע לי הלשון שיש איסור לאמרם בלא כוונה, אלא שהמעלה והברית שנכרתה ע"ז (ר"ה יז:) הוא רק כשאומרם בכוונה, כ"כ הרבנו בחיי בפרשת כי תשא וחזר על דבריו בפרשת שלח. (אין לי אפשרות להעלות את זה לכאן) כמו"כ בקובץ שיטות קמאי בסוגי בר"ה שם ציינו מדברי הריב"ן שהברית קאי על האומרם בכוונה. ואי"ז מוכרח מה דהוי י"ג מידות דבר שבקדושה (שהוא גופא מחלוקת בראשונים) שהוא מצד הברית שנכרתה ע"ז. ובפרט שהרי דעת רש"י שם (עי' מאירי) שהמעלה היא רק ביום תעניתם וע"ז קאי הברית,(?) והנה כל הזכרת יג' מידות קיי"ל דבעינן עשרה, ולכאו' מוכח שאי"ז תלוי זה בזה. ובאמירת קדושה האם בעינן עשרה מכוונין לקדש את ה' דווקא? ומנין לרב 'פרי יהושע' דבעינן לכה"פ בהנת פירוש המילות (שאי"ז עבודה קלה כלל וכלל) ואולי סגי בעצם היותו מודע שאומר עכשיו את מידות הנהגותיו של הי"ת בבריאה, אפי' אם אינו יודע את תוכן ומהות ההנגה ההיא.
פרי יהושע כתב:איש לוי כתב:פרי יהושע כתב:ההנחה הזו שאין לאמרם בלא כוונה, האם היא מדין הגמ', או נזכרת ברא' כמו רב"ח ע"ד אזהרה לגודל מעלתם? וגם אם כן מהי כוונה זו? ידיעה שאני אומר עכשיו י"ג מידות של רחמים?,הבנת פירוש המילות?, הבנת העניינים?, אולי לפי זה, מי שמכוון עפ"י האר"י ומי שמכוון ע"ד הרא' בפשט אינם מצטרפים?, מה דעת הרב "עושה החדשות"?.
האיסור לאומרם בלא כוונה מקורו בברכי יוסף בסי' תקפא'
בראשונים לא ידוע לי הלשון שיש איסור לאמרם בלא כוונה, אלא שהמעלה והברית שנכרתה ע"ז (ר"ה יז:) הוא רק כשאומרם בכוונה, כ"כ הרבנו בחיי בפרשת כי תשא וחזר על דבריו בפרשת שלח. (אין לי אפשרות להעלות את זה לכאן) כמו"כ בקובץ שיטות קמאי בסוגי בר"ה שם ציינו מדברי הריב"ן שהברית קאי על האומרם בכוונה. ואי"ז מוכרח מה דהוי י"ג מידות דבר שבקדושה (שהוא גופא מחלוקת בראשונים) שהוא מצד הברית שנכרתה ע"ז. ובפרט שהרי דעת רש"י שם (עי' מאירי) שהמעלה היא רק ביום תעניתם וע"ז קאי הברית,(?) והנה כל הזכרת יג' מידות קיי"ל דבעינן עשרה, ולכאו' מוכח שאי"ז תלוי זה בזה. ובאמירת קדושה האם בעינן עשרה מכוונין לקדש את ה' דווקא? ומנין לרב 'פרי יהושע' דבעינן לכה"פ בהנת פירוש המילות (שאי"ז עבודה קלה כלל וכלל) ואולי סגי בעצם היותו מודע שאומר עכשיו את מידות הנהגותיו של הי"ת בבריאה, אפי' אם אינו יודע את תוכן ומהות ההנגה ההיא.
עי' במחילה שוב בדברי.