פורום אוצר החכמה

מה הדין ביולדת ש72 שעות נגמרות באמצע יו"כ
האם יש לה לצום את המשך השעות או לא.

חוקרנוביץ כתב:מה הדין ביולדת ש72 שעות נגמרות באמצע יו"כ
האם יש לה לצום את המשך השעות או לא.

למיטב זכרוני - מחלוקת הפוסקים אי אמרינן מקצת היום ככולו וחייבת לצום את כל הצום עד שתאמר צריכה אני.
ולמ"ד שלא - פשוט לי שחייבת לצום את שאר הצום, כי על כל ככותבת וככותבת יש חיוב כרת בפ"ע

חוקרנוביץ כתב:מה הדין ביולדת ש72 שעות נגמרות באמצע יו"כ
האם יש לה לצום את המשך השעות או לא.

יש מצווה של מערב עד ערב, ויש איסור אכילה מלאו וכרת, מפורסם באחרו', ולפי זה לכא' יש מקום לאסור מכאן ואילך, או דנימא דאם מתחילה לא התחיל לאו כלום הוא, וכך נראה יותר פשוט לכא' שלא שמענו צום יוה"כ מתחיל בצהרים.

פרי יהושע כתב:

חוקרנוביץ כתב:מה הדין ביולדת ש72 שעות נגמרות באמצע יו"כ
האם יש לה לצום את המשך השעות או לא.

יש מצווה של מערב עד ערב, ויש איסור אכילה מלאו וכרת, מפורסם באחרו', ולפי זה לכא' יש מקום לאסור מכאן ואילך, או דנימא דאם מתחילה לא התחיל לאו כלום הוא, וכך נראה יותר פשוט לכא' שלא שמענו צום יוה"כ מתחיל בצהרים.

הצום מתחיל מערב גם בשבילה, וכבר מתחילת הערב אם היא תאכל מאכל שאינו מועיל כלל לבריאות גופה - לכאורה חייבת חטאת.

מתוך הקונטרס על שיעור ככותבת המובא כאן viewtopic.php?f=17&t=23697#p305095

ומשמע מלשונו שמותר לאכול בתחילת היום אע"פ שאין צורך אז, כדי שלא לאכול בסוף היום. ולענ"ד הוא תמוה מאד, דהרי כעת אינו פיקו"נ [שלכאו' פשוט שגם ליולדת בתוך ג' ימים אסור לאכול דבר שברור לה דאינו מועיל לגופה] ואם תצטרך לאכול אח"כ יהא מותר כיון שהוא פיקו"נ. ואינני יודע האם דסמכא הוא. אשמח למקורות בנושא.

פרי יהושע כתב:

חוקרנוביץ כתב:מה הדין ביולדת ש72 שעות נגמרות באמצע יו"כ
האם יש לה לצום את המשך השעות או לא.

יש מצווה של מערב עד ערב, ויש איסור אכילה מלאו וכרת, מפורסם באחרו', ולפי זה לכא' יש מקום לאסור מכאן ואילך, או דנימא דאם מתחילה לא התחיל לאו כלום הוא, וכך נראה יותר פשוט לכא' שלא שמענו צום יוה"כ מתחיל בצהרים.

איך עולה דבר כזה בדעתך. שחולה שהיה בו סכנה בתחילת יוה"כ ואכל ואח"כ הבריא לא צריך לצום?

אוצר החכמה כתב:

פרי יהושע כתב:

חוקרנוביץ כתב:מה הדין ביולדת ש72 שעות נגמרות באמצע יו"כ
האם יש לה לצום את המשך השעות או לא.

יש מצווה של מערב עד ערב, ויש איסור אכילה מלאו וכרת, מפורסם באחרו', ולפי זה לכא' יש מקום לאסור מכאן ואילך, או דנימא דאם מתחילה לא התחיל לאו כלום הוא, וכך נראה יותר פשוט לכא' שלא שמענו צום יוה"כ מתחיל בצהרים.

איך עולה דבר כזה בדעתך. שחולה שהיה בו סכנה בתחילת יוה"כ ואכל ואח"כ הבריא לא צריך לצום?

הבנין ציון (לד) דן בזה, ונוטה לומר שאין איסור כרת באכילה שניה (ולכאורה כוונתו שגם מותר לגמרי, מן התורה עכ"פ). אבל בסוף דבריו כותב להחמיר בזה לחשוש לשיטות ראשונים שדייק מהם להפך.

נראה שהנחת פותח האשכול שיש חילוק בין דין יולדת בג' ימים ראשונים, שהותרה היתר גורף, לשאר חשיב"ס. אבל לענ"ד נראה יותר מסתבר שאין ביניהם ולא כלום, אלא שחז"ל שיערו שסתם יולדת מסוכנת אצל תענית, ולפ"ז באמת אם יאמרו רופאים שאינה צריכה לאכילה אולי אסורה לאכול גם תוך ג"י (אלא שיש לומר שאיננו סומכים על מומחיות הרופא כנגד קבלת חז"ל, או שעכ"פ מידי ספק נפשות לא יצאנו). כמדומני שדברים בכיוון זב יש בשש"כ בשם רשז"א, שיולדת שאינה צריכה לאכול אסורה גם בג"י ראשונים.

לרשז"א חייבת לצום את המשך הצום.
שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן ז: "וכעי"ז מבואר בגמרא ובשו"ע או"ח סי' תריז סעיף ד ביולדת שלא אמרה כלום אין מניחין לה להתענות בתוך ג' ימים הראשונים ומאכילין אותה כדרכה ולא פחות פחות מכשיעור, ואף דקיימ"ל שג' ימים אלה הם מעת לעת, ולכאורה מוזר הדבר מאד באשה שהג' ימים שלה נגמרים שעה אחת לאחר תחלת ליל יוהכ"פ שאנחנו מתירים לה לאכול ולשתות כמה שתרצה בשעה זו, ואילו אח"כ אם היא וחברותיה אומרות שאינה צריכה, חייבת לצום לגמרי ולא לאכול אפילו פחות מכשיעור, ואיך זה יתכן וכי דרכה של יולדת לאכול ולשתות בכל הג' ימים בלי הפסק, וא"כ מ"ט לא תוכל לאכול כל צרכה לפני יוהכ"פ ולא תצטרך כלל לעבור על איסור כרת בשעה ראשונה של יוהכ"פ, ועל כרחך דכיון שבתוך ג' ימים משכחת לפעמים דע"י זה שלא תאכל כדרכה תסתכן ותמות, לכן משום חומרא דפקו"נ לא חילקו חכמים בין זמן ארוך לזמן קצר ובכל ענין הפקיעו חובת הצום בתוך ג' ימים, כי מסתבר לענ"ד דשיעורים אלה של ג' ימים וז' ימים אינם כשאר שיעורי תורה שהם הלכה למשה מסיני אלא מסרם הכתוב לחכמים, ובכדי למנוע מסכנה בזימנא אחריתא יכולים חכמים להתיר בזה היתר גמור".

הבנין ציון (לד) דן בזה, ונוטה לומר שאין איסור כרת באכילה שניה (ולכאורה כוונתו שגם מותר לגמרי, מן התורה עכ"פ). אבל בסוף דבריו כותב להחמיר בזה לחשוש לשיטות ראשונים שדייק מהם להפך.

אתה קצת מעוות את דבריו. הוא אכן מסתפק בזה. ומביא כמה ראיות לאיסור ודוחה אותם שאין מזה ראיה. ואז הוא מביא ראייה אחת להתיר ועליה הוא כותב שכיוון שתוספות על אותה ראיה כתבו להיפך אם כך לא נשארה לו שום ראייה להתיר.

ותראה שהביאור הלכה כשמביא את דבריו בסימן תריח בשם הפ"ת כותב בשמו בצורה מוחלטת שחייב כרת על האכילה השנייה.

חיפשתי קצת באוצר וגם ראיתי אחרונים שמביאים ראיות לאיסור.

אני שומע, נחפזתי בדברי, אמנם אמת שיש ביוה"כ איסור אכילה בלא שייכות למערב עד ערב, ומכל מקום צריך לדעת אם באמת לא היה ליוה"כ מציאות כלל בתחילת היום כגון במעבר של קו התאריך וכדו', אם היינו אומרים שיש משמעות לעצם החלות איסור אכילה בלא שם יוה"כ מתחילת היום וצ"ע. [או למשל מי שצמחו לו ב' שערות ביוה"כ].

אוצר החכמה כתב:

הבנין ציון (לד) דן בזה, ונוטה לומר שאין איסור כרת באכילה שניה (ולכאורה כוונתו שגם מותר לגמרי, מן התורה עכ"פ). אבל בסוף דבריו כותב להחמיר בזה לחשוש לשיטות ראשונים שדייק מהם להפך.

אתה קצת מעוות את דבריו. הוא אכן מסתפק בזה. ומביא כמה ראיות לאיסור ודוחה אותם שאין מזה ראיה. ואז הוא מביא ראייה אחת להתיר ועליה הוא כותב שכיוון שתוספות על אותה ראיה כתבו להיפך אם כך לא נשארה לו שום ראייה להתיר.

ותראה שהביאור הלכה כשמביא את דבריו בסימן תריח בשם הפ"ת כותב בשמו בצורה מוחלטת שחייב כרת על האכילה השנייה.

חיפשתי קצת באוצר וגם ראיתי אחרונים שמביאים ראיות לאיסור.

זו לשונו הנוגעת לעניננו:

אמנם לכאורה יש להביא ראיה שמי שאכל ביוה"כ שוב ליכא באכילה שניה איסור כרת ממה דאמרינן כריתות יח... ע"כ מוכח דכיון שכבר אכל שחרית ביוה"כ ליכא עוד חטאת באכילה במנחה.
אבל מה אעשה שהתוס' לא סבירא להו כן... הרי שפשיטא להו לתוס' דאע"פ שאכל שחרית מ"מ יש חיוב כרת וחטאת למי שאכל שנית ביוה"כ, ובאשר לא מצאתי חולק על זה צריך לחוש לדבריהם, ולכן צריך לשער באכילת חולה ביוה"כ שלא להאכילו... רק מה שמספיק להוציאו מספק סכ"נ וקשה מאד לשער כן בכל אכילה ושתיה שיותן לחולה ותמהתי שלא ראיתי לאחד מהפוסקים ראשונים ואחרונים שהעיר על זה...

נראה לי ברור מלשונו כמו שכתבתי קודם, שעיקר דעתו להיתר, אלא שאחר שמתוס' נראה לא כך צריך לחוש לחומרא לדבריהם, ולא כפי שנראה מדברי הבה"ל (שהעתיק מהפ"ת, וכנראה לא ראה דברי הבנ"צ במקורם).

(ומה שכתב שלפ"ז יש לשער בכל אכילת חולה הוא באמת בתורת ראיה לדבריו, אחר שאין משערים כך לדון כל אכילה ואכילה בחשש כרת, וכפי שהוא עצמו מעיד)

וע"ע דבריו בעל"נ כריתות יח, ושם לענ"ד ברור כפי שהבנתי, אלא שבכל זאת כותב (כמ"ש גם בבנ"צ) שלא להקל למעשה ע"פ סברתו "ומ"מ לדינא עדיין צ"ע".

מכיון שהחכמים כאן עוסקים בדברי הביה"ל סי' תרי"ח בשם הבנין ציון, אשמח לדעתם על מה שכתבתי כאן viewtopic.php?f=30&t=29343#p305434