פורום אוצר החכמה

ישנו מנהג שהקהל נוגע במי הנטילה של הכהנים [לאחר הנטילה] ומושחים המים על המצח.
ראיתי ליהודים יראים ושלמים שנהגו כך והתאמצו מאוד בזה [להידחף ולחטוף]
שאלתי יהודי בר אוריין ובר אבהן ואמר לי כי הוא מנהג קארלין ונהוג כך בירושלים.
וכעת ראיתי כי נטעי גבריאל מביא זאת:

מנהג באיזה קהילות בעיה"ק ירושלים, דבשעה שהכהנים נוטלים ידיהם לנ"כ בנעילה, לוקחים הקהל מימי הנטילה לסגולה לרחוץ פניהם ועיניהם בלילה (בהערה: כן נוהגים כמה בתי כנסיות בירושלים, וכן אצל חסידי קארלין ומקובל לסגולה). ויש מפקפקים דאסור לעשות כן משום איסור הכנה (בהערה: הגרי"מ טוקצינסקי (בלוח הישן שנת תרס"ד)).

האם ידוע למאן דהו מחו"ר הביהמ"ד מקור לזה המנהג?

קיבלתי באישי:
מאתר קול ברמה-http://www.kol-barama.co.il/live/137384/
לאחר שנים – שתתה ממי הכוהנים ונתברכה בפרי בטן, הגאון הרב חותה מספר היום על סגולה בדוקה לפרי בטן, לשתות מעט ממימי הכוהנים בתפילת הנעילה ביום כיפור, מאזינה ששמעה את הסגולה בשנה שעברה וניסתה אותה נתברכה בפרי בטן כך מספר הרב חותה,
הרב בנימין חותה: "הבאתי סגולה שנודע לי מזקני סוריה ואמרתי את זה בשידור למי שרוצה להיפקד בזש"ק לשתות את המים שרוחצים בהם הכוהנים בטרם עליה לדוכן בתפילת הנעילה ביום הכיפורים, אמרתי את הסגולה הזו בשידור בערב יום הכיפורים בשנה שעברה, השנה התקשרה אלי אישה לפני כמה חודשים נרגשת ומספרת כי שתתה מהמים ונפקדה בבן זכר, "שנים אני מחכה ואתה הראשון שאני מספרת לו, עשיתי הרבה דברים אבל זה מה שעזר לנו" סיפרה האישה לרב חותה, אנשים מגיעים אלי לקבל את המים מכל הארץ, מוסיף לסיום הרב חותה.

עכשיו אולי יהיו כאלה שיעשו על זה 'קופה'...

נראה שייחסו כח סגולי לכל מים אשר נעשתה בהם מצוה, כך למשל יובן המנהג המקובל עוד מהגאונים - ומובא גם בראשונים ובטור - שהציבור [או הנערים] ימשחו פניהם מהמים המהולים בדם שעליהם מלו את הרך הנולד.

[איני מוצא כרגע, אך ראיתי בעבר כמה מנהגים דומים, חלקם על גבול הפולקלור, ולהבדיל, גם אצל גוים.]

אימו של ר' טרפון.

מדוע אין בכך חשש רחיצה?
האם הסגולה היא רק למי שיודעת שזה מי הכהנים?

מעניין מאוד. נראה שחסידי קרלין בא"י למדו את המנהג מאחיהם שכניהם הספרדים.

בספר 'נר ציון' לימים נוראים, מהד' תשע"א, עמ' שב, הביא שהמנהג מוזכר ב'כתר שם טוב' לרש"ט גאגין, מהד' אהבת שלום עמ' 340 (אינו תח"י). וע"ע אצל פוזיילוב, 'ממנהגיהם של יהודי מצרים', בתוך: ילקוט המנהגים – ממנהגיהם של שבטי ישראל, ירושלים תשנ"ו, עמ' 408; אביצור, חיי היום יום בארץ ישראל במאה הי"ט, תל אביב תשל"ג, עמ' 158. אגב, על המנהג הנפוץ יותר, בעניין נטילת ידי הכהנים עיין מאמרו המקיף של שמש, 'הרחת בשמים ורחיצת ידי הכוהנים במי בושם ביום הכיפורים', בתוך: וביום צום כיפור ייחתמון, אלון שבות תשס"ה.

הגרח כתב:מדוע אין בכך חשש רחיצה?

צוטט לעיל:
"מנהג באיזה קהילות בעיה"ק ירושלים, דבשעה שהכהנים נוטלים ידיהם לנ"כ בנעילה, לוקחים הקהל מימי הנטילה לסגולה לרחוץ פניהם ועיניהם בלילה (בהערה: כן נוהגים כמה בתי כנסיות בירושלים, וכן אצל חסידי קארלין ומקובל לסגולה). ויש מפקפקים דאסור לעשות כן משום איסור הכנה (בהערה: הגרי"מ טוקצינסקי (בלוח הישן שנת תרס"ד))."

הביטוי מנהג מוזר. יש בו צליל של שיפוטיות. כלפי דבר חדש .שבעייני הוא מרתק .בפרט שאנו אמונים על כבוד כלפי מנהגים ישנים. גם כשאנו לא יורדים לשורשם.
לגופו של ענין .אני מתחבר דווקא למנהג הזה .מן הטעם הפשוט .שהעיקרון שעפ"י הוא פועל מקובל מדורי דורות. וכן אני מתכוון למנהג שמובא במרדכי .לגבי שיירי יין של הבדלה .וכן גם עלי חביטת הערבה של הוש"ר .הכל בכלל שיירי מצווה המעכבים את הפורענות .
לעצם הענין אומר .שהואיל וברכת כהנים בנעילה היא החשובה והמשפיעה ביותר מכל השנה הרי שתופס בה העיקרון של הרמח"ל. במס"י "הוא מתעלה והעולם מתעלה עימו"
כלומר .ככל שהבסיס מקודש יותר .גם העזרים שתומכים בו .סופגים קדושה ומשמעות. כמו אבני המקום של יעקב אבינו.