פורום אוצר החכמה

מה החילוק בין "המלכת ה'" בק"ש בערב ובבוקר כל השנה לבין ר"ה(כעין קושית הגרח בליל הסדר)
טוב שזה דאורייתא בשניהם ור"ה זה דרבנן זה ברור אני שואל האם ישנו חילוק למדני בתוכן של קבלת המלכות

ר"ה - מלוכת השם בעולם.
וק"ש - ומלוכת ה' עלינו - עם ישראל (אף שרש"י פי' 'אחד' שהוא יהיה אחד לע"ל, אבל בפשוטו זה יחוד השם בעצם).

שאלה זו אינה מסורה ל"למדנים" אלא לבעלי האגדה ובעיקר לבעלי הסוד. אי אפשר לומר שום דיבורים רציניים בנושא זה (להבדיל מדברי התעוררות ליר"ש) מבלי להכיר כמה מושגי יסוד נחוצים, ומגוחך להמציא גדרים וחידושים בענין המלכת הקב"ה בלי לדעת אפילו מהי ספירת המלכות.

בעז"ה

את המלכיות אנחנו מסיימים בפסוק שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. לדעתי האמת היא שאין הרבה הבדל רק כל השנה זה רק קר"ש [כמובן שכל אחד מוסיף לפום דרגה דיליה], משא"כ ראש השנה הוא יום שמיוחד כולו לענין מלכות ה'. וזה חלק נכבד מענין היום כולו השופר והתפילות.

כמו"כ, תפילת המלכיות היא ודאי תוספת יותר מקר"ש, כי קר"ש היא ההכרה בהווה שהקב"ה ברא את הכל והוא כל יכול ולכך הוא מלך על הכל, ואילו רוב תפילות ר"ה ויוה"כ הוא על העתיד שבורא עולם יתגלה בעולם, ובמיוחד תפילת המלכיות (כל השנה אחנו מתפללים ע"ז קצת בשו"ע, ובעלינו לשבח).

ברור שכאשר היום כולו מוקדש לענין מסוים אז מרחיבים אותו הרבה יותר, על כל המשמעיות שבזה.

על דרך משל, ידוע שיש באנגליה טקס 'החלפת משמרות' שבו עושים השומרים עסק גדול וברעש וצלצולים מחליפים את השומרים של ארמון המלוכה כדי לתת על לב העם מי המולך ולתת לו את הכבוד הראוי וכן בשאר מדינות יש 'יום עצמאות' שבו כולם מקבלים וממליכים את המלך/מושל/רא"מ וכדומה על עצמם אך אין זה דומה ליום המלכת המלך ממש או ליום הקמת מדינה על חוקיה שאז יש שמחה גדולה וקבלת המלכות בצורה מוחלטת יותר ואמיתית יותר.
ביום יום אנו מזכירים לעצמנו שיש מלך לעולם ואומרים לפניו עבדיך אנו אך אין זה דומה ליום המלכתו למלך (כביכול) שהוא יום שמחה וקבלת עול מלכותו בצורה מחודשת ומוחלטת.

היום ראיתי שהרב קלופט בספרו נותן הגדרה על שאלה זו . ובהקדם מדייק. שבר"ה יש בתפילה נוסח מיוחד מלך כל הארץ .מול מלך העולם. הרגיל של כל ברכה.
וביאר. שיש שני שלבים בענין פרטי . וציבורי
קבלת עול מלכות שמים . כל השנה .זה ענין פרטי של כל אחד מול קונו.
ומזה ניתן בר"ה (שזהו יום שהבורא עומד בבחינת מלך מול כלל הברואים )לצמוח להכרזה ציבורית כללית של תקווה וגילוי רצון. שמלכותו יתברך היא תתפשט על כל הברואים .בבחינת ואתייו כל לעבדך .וכל הרשעה תכלה .וכו' .מ"מ הא בלא הא לא סגי.
עוד כתב שסגולת אמירת פסוקי המלכויות היא לפעול את אותו הגילוי הציבורי בבחינת תפילה.

קו ירוק כתב:ר"ה - מלוכת השם בעולם.
וק"ש - ומלוכת ה' עלינו - עם ישראל (אף שרש"י פי' 'אחד' שהוא יהיה אחד לע"ל, אבל בפשוטו זה יחוד השם בעצם).

ההיפך בדיוק. ר"ה הוא לאמלוכי קודשא בריך הוא על כל איבר ואיבר דיליה. קריאת שמע בכל יום הוא - ה' שהוא אלוקינו עתה הוא עתיד להיות ה' אחד על כל הארץ.

הוכחות בבקשה
ככה למחוק בהינף קולמוס את היסודות של ר"ה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה ורבנן ??

לא בא לחלוק על מה שביארו פה, לדעתי יותר חד:
ק"ש זה הכרזת נאמנות לקב"ה שאנו מאמינים שמולך יחיד,
בר"ה זה בקשה מהקב"ה שיגלה כבוד מלכותו לגמרי.

רק קצת פרופורציות לשאלה המחכימה.

הגר"ח ודעימיה (המנחת חינוך ועוד) נדרשו לשאלה מה בין מצות 'זכירת יציאת מצרים' בכל יום למצות 'סיפור יציאת מצרים' בליל חמשה עשר בניסן. שם היא שאלה חמורה, היות ומדובר בשתי מצוות דאורייתא, זה לצד זה. כאשר בליל פסח עצמו, כשאנחנו בבית הכנסת אנחנו מקיימים מצות זכירת יציאת מצרים בלילות, בקריאת שמע, ובסעודת הלילה מקיימים מצוות הסיפור.
זה באמת נראה שתי מצוות חופפות, שהן דומות זו לזו, עד שבאו הלמדנים והראו את שלושת הדברים היסודיים המהווים ומבטאים את השינוי. וכמה וכמה קולמוסים נשתברו להוכיח או להפריך או לתת ביאורים אלטרנטיביים ליסודות הנשנים בבתי המדרש.

כאן לעומת זאת, אין שום 'מצוה דאורייתא' של המלכת ה', מדובר רק בטקסטי התפילות. כך שייתכן שבכל השנה מצות 'קריאת שמע' (אם אכן מצוותה משום 'קבלת עול מלכותו') היא דאורייתא, ועתה בראש השנה ניתוספה מצוה מדרבנן, להוסיף ולחזק אותו עניין בעצמו, בטקסטי התפילות והברכות. כך שלא חייב להיות שהם שני גדרים ושתי בחינות, אלא אותו דבר בעצמו, אשר בכל השנה היא דאורייתא ומצטמצמת לפעמיים בכל יום (ק"ש שחרית וערבית) עתה היא בסה"כ מתרחבת על פני כל היום.
ולמרות שכמה חכמים דלעיל יצאו לחלק (בדברים הפוכים זה מזה...) אבל כל זה אינו מוכרח כאמור.

זאת ועוד, כל מיני מצוות ועבודות שאנו חייבים בהן בכל ימות השנה, הרי התורה מייחדת יום מיוחד או ימים מיוחדים להדגיש את העניין הזה ביתר שאת וביתר עז. אם בכל ימות השנה אנו אבלים על חורבן המקדש, ויותר משליש מתפילת שמו"ע סובבת והולכת על עניין הגלות - הנה ביום תשעה באב בפרט ובימי בין המצרים בכלל, הרי זה 'עבודת היום'. וכך גם ביתר הדברים, כמו שמחת 'קבלת התורה' שהיא משש הזכירות שאנו חייבים בכל יום, אולם בחג השבועות 'זמן מתן תורתנו' יותר מדגישים את העניין הזה.

ולכן, אנו מתפללים כל השנה על 'מלכיות'
אנו מתפללים כל השנה על 'תבואה' (פרנסה)
אנו מתפללים כל השנה על 'גשמים' (שפע שמיימי)
אנו מתפללים כל השנה על 'פירות האילן' (תקינות החיים)
ועם כל זאת, אימרו לפני מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, ניסכו לפני מים בחג - כדי שיברכו לכם גשמי שנה, הביאו לפני שתי הלחם בעצרת - כדי שיתברכו לכם פירות האילן, (מסכת ר"ה טז.).

כך, שכל מה שאנו עושים בכל השנה על 'אש קטנה', נועדו ימים מסויימים בשנה לעשות אותו דבר אבל על 'אש גדולה' !!!

הגרח כתב:היום ראיתי שהרב קלופט בספרו נותן הגדרה על שאלה זו . ובהקדם מדייק. שבר"ה יש בתפילה נוסח מיוחד מלך כל הארץ .מול מלך העולם. הרגיל של כל ברכה.

מסברת כרסי הייתי אומר שמלך העולם הוא מה שהקב"ה מולך על כל העולם השמים עם הארץ בכלל, ומלך על כל הארץ הוא שתגלה מלכותו בתחתונים. אבל צדקו האומרים שיש לחפש עניינים כאלה בספה"ק ולא להמציא.

הגרח כתב:מה החילוק בין "המלכת ה'" בק"ש בערב ובבוקר כל השנה לבין ר"ה(כעין קושית הגרח בליל הסדר)
טוב שזה דאורייתא בשניהם ור"ה זה דרבנן זה ברור אני שואל האם ישנו חילוק למדני בתוכן של קבלת המלכות

אין כמעט חילוק ועי' בספר חכמה ומוסר ח"ב סימן ק"מ שהסבא מקלם מדמה [לא לגמרי] ק"ש, למלכויות של ראש השנה.

דודי צח כתב:רק קצת פרופורציות לשאלה המחכימה.

הגר"ח ודעימיה (המנחת חינוך ועוד) נדרשו לשאלה מה בין מצות 'זכירת יציאת מצרים' בכל יום למצות 'סיפור יציאת מצרים' בליל חמשה עשר בניסן. שם היא שאלה חמורה, היות ומדובר בשתי מצוות דאורייתא, זה לצד זה. כאשר בליל פסח עצמו, כשאנחנו בבית הכנסת אנחנו מקיימים מצות זכירת יציאת מצרים בלילות, בקריאת שמע, ובסעודת הלילה מקיימים מצוות הסיפור.
זה באמת נראה שתי מצוות חופפות, שהן דומות זו לזו, עד שבאו הלמדנים והראו את שלושת הדברים היסודיים המהווים ומבטאים את השינוי. וכמה וכמה קולמוסים נשתברו להוכיח או להפריך או לתת ביאורים אלטרנטיביים ליסודות הנשנים בבתי המדרש.

כאן לעומת זאת, אין שום 'מצוה דאורייתא' של המלכת ה', מדובר רק בטקסטי התפילות. כך שייתכן שבכל השנה מצות 'קריאת שמע' (אם אכן מצוותה משום 'קבלת עול מלכותו') היא דאורייתא, ועתה בראש השנה ניתוספה מצוה מדרבנן, להוסיף ולחזק אותו עניין בעצמו, בטקסטי התפילות והברכות. כך שלא חייב להיות שהם שני גדרים ושתי בחינות, אלא אותו דבר בעצמו, אשר בכל השנה היא דאורייתא ומצטמצמת לפעמיים בכל יום (ק"ש שחרית וערבית) עתה היא בסה"כ מתרחבת על פני כל היום.
ולמרות שכמה חכמים דלעיל יצאו לחלק (בדברים הפוכים זה מזה...) אבל כל זה אינו מוכרח כאמור.

זאת ועוד, כל מיני מצוות ועבודות שאנו חייבים בהן בכל ימות השנה, הרי התורה מייחדת יום מיוחד או ימים מיוחדים להדגיש את העניין הזה ביתר שאת וביתר עז. אם בכל ימות השנה אנו אבלים על חורבן המקדש, ויותר משליש מתפילת שמו"ע סובבת והולכת על עניין הגלות - הנה ביום תשעה באב בפרט ובימי בין המצרים בכלל, הרי זה 'עבודת היום'. וכך גם ביתר הדברים, כמו שמחת 'קבלת התורה' שהיא משש הזכירות שאנו חייבים בכל יום, אולם בחג השבועות 'זמן מתן תורתנו' יותר מדגישים את העניין הזה.

ולכן, אנו מתפללים כל השנה על 'מלכיות'
אנו מתפללים כל השנה על 'תבואה' (פרנסה)
אנו מתפללים כל השנה על 'גשמים' (שפע שמיימי)
אנו מתפללים כל השנה על 'פירות האילן' (תקינות החיים)
ועם כל זאת, אימרו לפני מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, ניסכו לפני מים בחג - כדי שיברכו לכם גשמי שנה, הביאו לפני שתי הלחם בעצרת - כדי שיתברכו לכם פירות האילן, (מסכת ר"ה טז.).

כך, שכל מה שאנו עושים בכל השנה על 'אש קטנה', נועדו ימים מסויימים בשנה לעשות אותו דבר אבל על 'אש גדולה' !!!

חבל שאתה מחליט כדיעות מסוימות, עי' רש"י עה"ת 'זכרון תרועה' וברמב"ן שם ובספר 'יום תרועה' על מסכת ר"ה דף לב. וכמדומני שהגר"מ שטרנבוך במועדים וזמנים ציין לתשו' הריב"ש שזהו דאו'. אינני וכר את התשובה כרגע.

ובגוף השאלה, כבר התבאר הענין בהרבה ספרים, (גם מי שאיננו בקי בביאור ספירת מלכות) ואציין שבפחד יצחק ר"ה, מתייחס לזה, (ע"פ חי' החזו"א באומר אלי אתה) ובקובץ 'קול מהיכל' ירח האיתנים יש מאמר יפה של הגרח"פ שינברג זצ"ל.
אני לא על יד הספרים הללו אז לא ציינתי מיקומם.

דודי צח כתב:רק קצת פרופורציות לשאלה המחכימה.

הגר"ח ודעימיה (המנחת חינוך ועוד) נדרשו לשאלה מה בין מצות 'זכירת יציאת מצרים' בכל יום למצות 'סיפור יציאת מצרים' בליל חמשה עשר בניסן. שם היא שאלה חמורה, היות ומדובר בשתי מצוות דאורייתא, זה לצד זה. כאשר בליל פסח עצמו, כשאנחנו בבית הכנסת אנחנו מקיימים מצות זכירת יציאת מצרים בלילות, בקריאת שמע, ובסעודת הלילה מקיימים מצוות הסיפור.
זה באמת נראה שתי מצוות חופפות, שהן דומות זו לזו, עד שבאו הלמדנים והראו את שלושת הדברים היסודיים המהווים ומבטאים את השינוי. וכמה וכמה קולמוסים נשתברו להוכיח או להפריך או לתת ביאורים אלטרנטיביים ליסודות הנשנים בבתי המדרש.

כאן לעומת זאת, אין שום 'מצוה דאורייתא' של המלכת ה', מדובר רק בטקסטי התפילות. כך שייתכן שבכל השנה מצות 'קריאת שמע' (אם אכן מצוותה משום 'קבלת עול מלכותו') היא דאורייתא, ועתה בראש השנה ניתוספה מצוה מדרבנן, להוסיף ולחזק אותו עניין בעצמו, בטקסטי התפילות והברכות. כך שלא חייב להיות שהם שני גדרים ושתי בחינות, אלא אותו דבר בעצמו, אשר בכל השנה היא דאורייתא ומצטמצמת לפעמיים בכל יום (ק"ש שחרית וערבית) עתה היא בסה"כ מתרחבת על פני כל היום.
ולמרות שכמה חכמים דלעיל יצאו לחלק (בדברים הפוכים זה מזה...) אבל כל זה אינו מוכרח כאמור.

זאת ועוד, כל מיני מצוות ועבודות שאנו חייבים בהן בכל ימות השנה, הרי התורה מייחדת יום מיוחד או ימים מיוחדים להדגיש את העניין הזה ביתר שאת וביתר עז. אם בכל ימות השנה אנו אבלים על חורבן המקדש, ויותר משליש מתפילת שמו"ע סובבת והולכת על עניין הגלות - הנה ביום תשעה באב בפרט ובימי בין המצרים בכלל, הרי זה 'עבודת היום'. וכך גם ביתר הדברים, כמו שמחת 'קבלת התורה' שהיא משש הזכירות שאנו חייבים בכל יום, אולם בחג השבועות 'זמן מתן תורתנו' יותר מדגישים את העניין הזה.

ולכן, אנו מתפללים כל השנה על 'מלכיות'
אנו מתפללים כל השנה על 'תבואה' (פרנסה)
אנו מתפללים כל השנה על 'גשמים' (שפע שמיימי)
אנו מתפללים כל השנה על 'פירות האילן' (תקינות החיים)
ועם כל זאת, אימרו לפני מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, ניסכו לפני מים בחג - כדי שיברכו לכם גשמי שנה, הביאו לפני שתי הלחם בעצרת - כדי שיתברכו לכם פירות האילן, (מסכת ר"ה טז.).

כך, שכל מה שאנו עושים בכל השנה על 'אש קטנה', נועדו ימים מסויימים בשנה לעשות אותו דבר אבל על 'אש גדולה' !!!

האם יש לך ספק בענין אם קריאת שמע קשורה למצות קבלת מלכות שמים? הרי משנה מפורשת היא 'כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצוות', וראה ספר המצוות להרמב"ם מצוה ב

עם כבוד הרב" יזל מדליו" הזכיר את הסבא מקלם התעוררתי היום שדווקא ממנו יש חיזוק לחילוק הנזכר שק"ש זו המלכה פרטית בעוד ר"ה ההמלכה בעלת אופי "ציבורי "יחד שבטי י'
וחיילי מאותה הערה מפורסמת שהיתה תלויה בת'ת דקלם בכל חודש אלול שענינה חיזוק האחווה בין החברים כהכנה להמלכת ה' באופן ציבורי .