פורום אוצר החכמה

בפיוט הלכתי לראש השנה, נתפייט כן:

למצוה יכוין משמיע, גם הרוצה לשמוע
במקום הלל בתקע שופר, זריז מקדים בכח
אך מפני הסכנה ראו לקבוע
אחרי הארון הלוך ותקוע.

סופו של הטור השני משובש, כמוכח מהחריזה הלקויה. אבל קריאת המילה ברורה בכתב היד, כמצורף כאן

נראה שצריך לתקן במעט את הנוסח, היש לחכמים דפה הצעות בנידון?

שמא תוכל להסביר את הפיוט?
אני מצליח להבין כיאות רק את השורה הראשונה.

אולי חרזו ע ו-ח?
(תלוי כמובן מהיכן הפייטן)

מרדכי וינטרויב כתב:שמא תוכל להסביר את הפיוט?
אני מצליח להבין כיאות רק את השורה הראשונה.

ראה ר"ה לב ע"ב
העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע, ובשעת הלל הראשון מקרא את ההלל... אלא מאי שנא הלל דבראשון משום דזריזין מקדימין למצות, תקיעה נמי נעביד בראשון משום דזריזין מקדימין למצות, אמר רבי יוחנן בשעת השמד שנו.

אחר הארון - אחר קה"ת, מליצה מכבוש יריחו ביהושע.

אולי ההשלמה היא המילה "הזרוע"
וכוונת הפייטן על המנהג שהיה נהוג באשכנז והוזכר כבר בטור תקפ"ה שהיו מזדרזים להיות התוקעים.

רוב תודות לך רבי מיכאל,
גם אני חשבתי להשלים "בכח הזרוע", משום הביטוי השגור, אך לא ידעתי כיצד להסבירו, ויישר כוחך על ההסבר!!

כעת סבורני, שיותר פשוט לתקן: 'זריז מקדים לִתְקוֹעַ'.

מצאתי כבר לפייטננו שהוא חזר על אותו שורש (בהטיות שונות) באותה מחרוזת, כמו: מזומן / זמן. בארצות האל / בעדת אל. ישפר / שופר.

וחריזת ח/ע מאוד נדירה. ובכלל, איך אתה מסביר את "זריז מקדים בכח"?

לענ"ד יש הבדל גדול בין כל הדוגמאות הללו לבין נד"ד. בחלקן אפי' השורש אינו שווה, ועכ"פ המובן שונה והדמיון המועט הוא רק בצליל. ובנד"ד זו (כמעט) אותה מלה ממש. ולהניח שכפל זאת ג' פעמים בבית אחד נראה לי לא כ"כ סביר, יותר מחלוף ה-ח. (והוסף ענין המשקל והצורך בהגהה).

זריז משמעותו (הרחבה או היסודית) היא גבורה, עיין בתשבי, וגם ענין המהירות הוא גבורה נגד הטבע והעצלות, והשווה למה שאמרו כהנים זריזין במובן יודעים וחרדים להזהר. והכוונה לההיא דר"ה לב.

תודה רבה לך. וצריך אני עוד להרהר בדבר ולהתייעץ עם מומחה.

עיינתי כעת במאמרה של ש' אליצור, 'חריזת הפיוטים ודרכי ההגייה של בני צרפת ואשכנז הקדומים', לשוננו, נח (תשנד-תשנה), עמ' 323 ואילך, ולא מצאתי כל תיעוד לחריזת ח/ע!

וכי נד"ד שונה כ"כ מחריזת אלוה עם לסלוח וכדו' שהביאה שם בעמ' 329?
ועוד כתבה שם שבצרפת ובגלילות הריינוס היתה הח' נהגית בצורה קרובה לה' ולא לכ' רפה. (וממילא אינה רחוקה כ"כ מע', וכ"ש אם היתה הע' קרובה לא').

גם יש לשים לב שבנד"ד התנועה האחרונה בשתי המלים היא פתח גנובה, שהפייטן ביטא אותה (ככה"נ) כאח - אע. ויתכן שזה קרוב יותר מאשר לחרוז ינבע עם ינבח או זרע עם זרח.

זה לא עובד בשיטת דימוי מילתא למילתא, אליצור רשמה שם המון היקרויות חריגות, ביניהן חריזת ה/ח, א/ע, אבל אינך יכול לדמות מעצמך ולומר: אם מצאנו חריזת ה/ח, הרי שגם חריזת ח/ע היתה.
אינני אומר שאליצור הקיפה את כל הנתונים (ב'תשובות ר"א מוורמייזא', במבוא, נוספו כמה נתונים קטנים), אך כל זמן שלא מצאנו במקום אחר את החריזה ח/ע, צריכים להיזהר מלהניח הנחות רק על סמך ההיקרות הנוכחית.

חד ברנש כתב:כעת סבורני, שיותר פשוט לתקן: 'זריז מקדים לִתְקוֹעַ'.

אם יש בהעתקה עוד מספר טעויות רחוקות כאלו, קרי מ"בכח" ל"לתקוע", אזי בהחלט זוהי הנחה סבירה ופשוטה יותר. אך אם כתב היד אינו סובל מכאלו אזי זוהי הנחה רחוקה שנתחלפו מילים כ"כ רחוקות, ויותר סביר שנשמטה מילה.

לא מצאתי עוד טעויות גדולות כאלו.
יותר מכך, סביר שמדובר באוטגרף!