פורום אוצר החכמה

יהודי שלא קרא ולא שנה די צורכו היה סבור שחז"ל תקנו לברך בליל ב' של ראש השנה שהחיינו על פרי חדש, ומי יבוא בסודם. ונתכוון רק לפטור את הפרי החדש ולא את היום של ר"ה.
אז מדין הפסק דן הגרשז"א כידוע שלא חשיב הפסק יעויין במנח"ש ח"א סי' כ'.
אולם לי הקטן לא מובן למה שלא יהיה חייב שהחייינו על היום, גדקיי"ל שגם אם אין ו פרי חדש מברך שהחיינו?

ושאלתי לגאון אחד שליט"א והשיב שבודאי הוי כוונה כהה גם על עצם היום, ואמרתי לו אני הקטן דא"כ אזיל נידון דהגרשז"א לעניין הפסק שהרי יש לו כוונה כהה. והשיבני שאיני צודק, וסתם הדברים.

אולי יוכל אי מי מהחברים להחכימני בדבר זה?

לכאורה הדבר פשוט, שבכלל מאתיים מנה, ואם הבין אותו אדם פשוט שחז"ל תיקנו לאכול פירות מתוקים וחדשים בליל ב' דר"ה הרי יש במחשבתו שיום ב' דר"ה הוא יום חשוב ומיוחד, וא"כ כשהוא אומר שהחיינו הוא מתכוון גם לפירות וגם ליום הגדול שבזכותו אוכלים אותם, וא"צ בכוונה מפורשת ממש, ובפרט שהוא אכל את הפירות בסמיכות לקידוש המיוחד ליום זה

ואם כן אין בכלל נושא של הפסק בין בורא פרי הגפן לשתיית היין, ואין צריך לחידושו של הגרשז"א....

לא ראיתי את דבריו.

עכ"פ יש לציין שלכאורה דיון דומה יהיה לגבי מי שנכנס לסוכה בלילה הראשון, והוא חושב שברכת שהחיינו שבקידוש היא (לא על עצם החג, אלא) על מצות הישיבה בסוכה או על עצם הקמת הסוכה