פורום אוצר החכמה

הרמ"א בסימן תקצ"א פסק שהאומר 'כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתך [ובדברי קדשך ועל ידי עבדיך הנביאים], או"א מלוך על כל העולם כולו וכו'
יצא ידי חובת אמירת מלכויות, אף שלא אמר שום פסוק. ורק אם התחיל לומר פסוק אחד חייב להמשיך כל הפסוקים כדינם.

והסתפקתי אם מכוון לצאת באמירת 'ככתוב בתורתך' אף שממשיך הפסוקים, כגון שאין לו מחזור והוא אומר הפסוקים מן הזיכרון וחושש שמא לא יזכור הכל כדין ולכן רוצה לצאת ב'ככתוב בתורתך' ולהמשיך כפי מה שיוכל לזכור - האם יכול לעשות כן.

התעוררתי לזה כאשר נוכחתי לראות במנין של תלמידי ר' שלמה קרליבך שבשעת הפסוקים כל הקהל קיפצו והצטרפו לניגוני הש"ץ וריננו לפני ה' יתברך, ואי אפשר היה לשמוע את הש"ץ, וכאב לבי שלא יהיו להם תקיעות על הסדר [וגם מסתמא באופן זה עיכבו את כל הברכות וכל הברכות הש"ץ לבטלה כי לא שמעו אותו עשרה ואכמ"ל], וחשבתי עצה לזה לומר להם שיכוונו לצאת מן הש"ץ בתיבות 'ככתוב בתורתך' ומה שיוסיף אח"כ את הפסוקים זהו לא בתורת החובה דמזו"ש, ושוב יוכלו לשורר כרצונם בלא פקפוק.
או דנימא דכיון שהוא ממשיך 'ה' ימלוך לעולם ועד' שוב אי אפשר להחשיב 'ככתוב בתורתך' ככולל כל הפסוקים שבתורה, ואין לצאת בזה.

מה דעת החכמים?

שאלה מעניינת. לכאורה יש שני נידונים בראשונים, אחד התחיל באמירת הפסוקים והשני הכופל ואומר אחר ככתוב בתורתך, "כאמור". ולפי זה יתכן שאף אם אפשר לכוון לצאת בככתוב בתורתך, ואמירת הפסוקים לא תגרע, מ"מ כיון שחוזר הש"ץ וכופל אמירת כאמור, שוב קלקל.

את המקורות תמצא בערך מוסף ציונים 759/760.

אברהם כתב:והסתפקתי אם מכוון לצאת באמירת 'ככתוב בתורתך' אף שממשיך הפסוקים, כגון שאין לו מחזור והוא אומר הפסוקים מן הזיכרון וחושש שמא לא יזכור הכל כדין ולכן רוצה לצאת ב'ככתוב בתורתך' ולהמשיך כפי מה שיוכל לזכור - האם יכול לעשות כן.

ממ"נ אם הפסוקים הם מכלל מלכויות אינו יכול לצאת בככתוב בתורתך דאזיל על הפסוקים שאמר ואם מכוין לנתק דיבורו ולומר פסוקים דעלמא לא הועיל כלום אלא קלקל שהפסיק בתפילתו.

ולגופם של דברים, הרב אברהם בודאי אין כוונתו להשוות הנהגתם של שעירי קרליבך עם חומרת הגרי"ז, אלא שפתיו ברור מללו שחושש לברכה לבטלה משום שאין עשרה שומעים, והנה אפילו אם נאמר שהפסוקים הם גופה של תפילה, באופן שצריכים עשרה שישמעו כל תיבה ותיבה מהם, והכ"נ מסתברא, מ"מ הלא הלכה פסוקה שאם התחיל ש"ץ שמונ"ע ויצאו הקהל, מסיים הש"ץ את תפילתו, וד"ז הביא החזו"א בין שאר דבריו, כראיה שיש על החזרה שם תפילת ציבור, אפילו אין הקהל שומעים. ולפי"ז בשל מה הסער הגדול?

בוודאי לא התכוונתי לחומרת הגרי"ז, אלא חשבתי שדברי החזו"א שייכים רק אם קול הש"ץ נשמע בהדר ויכול להוציא עשרה אלא שהם יצאו, בזה אמרינן שכיון שהתחיל כדין ממשיך ומסיים התפילה, אבל אם לוחש סוף התפילה בדממה דקה, או שיש קול רעש גדול ואין קולו נשמע הרי זה כאילו לא חזר התפילה בציבור כלל, וכאילו התפלל רק חלק מהתפילה. כך היה לי פשוט מסברא, אבל אשמח לשמוע שטעיתי כי זה מאד מצוי במניין של תמימי קרליבך שהם משוררים עם הש"ץ הניגון - בלא המילים - בברכת שים שלום וכדומה, וחשבתי שזה מעכב כל התפילה.

ומה שכתבתי בתחילה על עניין תקיעות על הסדר, התכוונתי שבעצם לא היתה כאן חזרת הש"ץ וממילא לא היה להם תקיעות דמעומד, רק תקיעות דמיושב, ומה זה נוגע לחומרא דהגרי"ז.

ירח בן יומו כתב:

אברהם כתב:והסתפקתי אם מכוון לצאת באמירת 'ככתוב בתורתך' אף שממשיך הפסוקים, כגון שאין לו מחזור והוא אומר הפסוקים מן הזיכרון וחושש שמא לא יזכור הכל כדין ולכן רוצה לצאת ב'ככתוב בתורתך' ולהמשיך כפי מה שיוכל לזכור - האם יכול לעשות כן.

ממ"נ אם הפסוקים הם מכלל מלכויות אינו יכול לצאת בככתוב בתורתך דאזיל על הפסוקים שאמר ואם מכוין לנתק דיבורו ולומר פסוקים דעלמא לא הועיל כלום אלא קלקל שהפסיק בתפילתו.

חשבתי שגם אם יוצא ב'ככתוב בתורתך' המשך הפסוקים אינם הפסק, שהרי הם מעניין התפילה, וכמו שמותר להוסיף עוד פסוקים על מניין עשרה.

אברהם כתב:בוודאי לא התכוונתי לחומרת הגרי"ז, אלא חשבתי שדברי החזו"א שייכים רק אם קול הש"ץ נשמע בהדר ויכול להוציא עשרה אלא שהם יצאו, בזה אמרינן שכיון שהתחיל כדין ממשיך ומסיים התפילה, אבל אם לוחש סוף התפילה בדממה דקה, או שיש קול רעש גדול ואין קולו נשמע הרי זה כאילו לא חזר התפילה בציבור כלל, וכאילו התפלל רק חלק מהתפילה. כך היה לי פשוט מסברא, אבל אשמח לשמוע שטעיתי כי זה מאד מצוי במניין של תמימי קרליבך שהם משוררים עם הש"ץ הניגון - בלא המילים - בברכת שים שלום וכדומה, וחשבתי שזה מעכב כל התפילה.

ומה שכתבתי בתחילה על עניין תקיעות על הסדר, התכוונתי שבעצם לא היתה כאן חזרת הש"ץ וממילא לא היה להם תקיעות דמעומד, רק תקיעות דמיושב, ומה זה נוגע לחומרא דהגרי"ז.

לענ"ד פשוט שאם הקהל מרעיש עד שאין שומעין הש"ץ אינו גרע יותר מאשר אם יצאו החוצה לגמרי, (ומה שהש"ץ אומר תפילתו בקו"ר כמובן שאינו דין בעצם אלא כדי שישמעו הקהל ואם לוחש והם שומעים ש"ד...) וכיון שפשוט שאפילו מרעישים על הש"ץ עליו לסיים את תפילתו, ואחרי ששמענו מהחזו"א שדבר זה ללמד יצא שעדין חשובה תפילתו תפילת ציבור, א"כ אין כאן מכשול.

שמחתני מאד, כי זה כאמור מעורר הרבה דאגה האם להעיר להם והאם לענות אמן וכו'.

ואבדוק בל"נ עוד מה כתבו בזה. בזכרוני שהבית יוסף מביא רא"ש על האנשים המזמרים בקול שגורמים שכמעט ברכתו לבטלה וכו', אבל צריך לבדוק בל"נ.

ותלוי גם בנידון הפוסקים אם מותר להתחיל בעשרה כאשר ידוע שתיכף יצאו חלקם, והכא נמי כשידוע מנהגם להרעיש.