פורום אוצר החכמה

במשנ"ב כתב שאין אומרים כי אין כ"כ רצון במנוחתנו, במחזורים ראיתי שכן כתבו לומר ובסידור אחד ראיתי שבכל התפלות לא כתב ובנעילה כן
למישהו יש הסבר לענין אמירה זו?

או מקורות הדנים בענין?

מדוע בכל המחזורים נדפס או"א רצה במנוחתינו כשחל יוה"כ בשבת והמ"ב פוסק לא לומר זאת? עד כדי כאשר החזן ת"ח ולא אומר את זה הקהל מתקן אותו...
כמו מי פסקו המחזורים???

אף אדה"ז בשולחנו כתב שלא לומר או"א רצה במנוחתנו, ובהערת המו"ל בהוצאה חדשה כתבו על דבריו בזו הלשון:

לבוש שם, ובסי' תקפב ס"ח. מ"א שם. ובסידור כתב לאמרו (כבסידור האריז"ל וסידור השל"ה, ובגדי ישע (וינר) סי' תקפב), ושם הנוסח: רצה נא במנוחתנו.

ומדבריהם למדנו:
א. מקור המשנ"ב הוא מהלבוש (וכפי שציין בעצמו).
ב. יש חולקים, והם כנראה המקובלים, והמנהג כנראה התפשט כדבריהם.
ג. כנראה שמדפיסי הסידורים והמחזורים לא היו קטלי קניא באגמא...

בלוח א"י כותב ג"כ שלא לאומרו.
שאלתי ביו"כ ת"ח אחד ואמר לי שיאנו זוכר מקור שאומר להגיד. אך הדברים נאמרו ביני לביני אז אינם ברי סמכא כ"כ

מתוך מה שכתבתי במק"א:

אין אומרים "רצה במנוחתנו", שכיון שהוא יום תענית אין כ"כ רצון במנוחתינו, אבל "הנחילנו ה"א באהבה וברצון שבת קדשך וכו'" יש לומר, שהוא תפילה על כל שבתות שבשנה בלא יוה"כ (לבוש ומג"א סי' תריט).
ודברי הלבוש עשירים טפי בסי' תקפב, ח: "אבל ביו"כ כשחל בשבת אין צריך לומר רצה במנוחתנו כו' כיון שהוא יום תענית ואין לנו כ"כ רצון במנוחתנו שהרי הוא יום ענוי ואיך נתפלל שירצה הש"י במנוחתנו שאינה מנוחה גמורה כיון שהוא יום ענוי".
וביאור הדברים, שמנוחה אינה רק "אי עשיית מלאכה", אלא הוא מלשון נייחא, וראיה לדבר מהמכילתא שהובאה בתוס' שבת קכב, א עה"פ למען ינוח שורך וחמורך – "יכול לא יניח לבהמתו לתלוש עשבים, ת"ל למען ינוח ואין זה נוח אלא צער", למדנו שלשון מנוחה בשבת הוא מלשון 'נוח', כלומר מנוחת מרגוע ואושר שמביאה להעדר צורך בעשייה, כי הכל טוב. ועל כן, ביוה"כ שהוא יום עינוי לא שייך לומר שיש כאן מנוחה וסיפוק.
אמנם בבגדי ישע בסי' תקפג חולק על הלבוש: "דזה עיקר המנוחה שאנו מקיימין רצון הבורא כי על שהפריש אותנו מל"ט מלאכות לעבודת ה' שהוא מעין עוה"ב, והשתא אנו מקודשים יותר שיש לנו קדושת שבת ויו"כ א"כ יש לנו לברך ברכה כפולה ומכופלת על זה . ועוד נקרא מנוחה יותר שאנו בטוחים שיכפר לנו עוונותינו אין לך מנוחה יותר מזה".

ואם תמצא לומר שהמדפיסים הדפיסו את זה ע"פ המחזורים הישנים (שעד לפני כ20 עוד היו משתמשים בצילומים שלהם) שנדפסו עוד קודם שהמ"ב פסק כן

שבטיישראל כתב:ואם תמצא לומר שהמדפיסים הדפיסו את זה ע"פ המחזורים הישנים (שעד לפני כ20 עוד היו משתמשים בצילומים שלהם) שנדפסו עוד קודם שהמ"ב פסק כן

קשה לי להאמין שיש היום מהדורות-צילום מלפני שהלבוש פסק כן.
זה לא חידוש של המשנ"ב!!!

עזריאל ברגר כתב:

שבטיישראל כתב:ואם תמצא לומר שהמדפיסים הדפיסו את זה ע"פ המחזורים הישנים (שעד לפני כ20 עוד היו משתמשים בצילומים שלהם) שנדפסו עוד קודם שהמ"ב פסק כן

קשה לי להאמין שיש היום מהדורות-צילום מלפני שהלבוש פסק כן.
זה לא חידוש של המשנ"ב!!!

פספסת את הכוונה.
יש עשרות אם לא מאות פסקי הלכה של הלבוש בעניני תפילה שלא נתקבל הלכה כמותו.

מה שקרה שמאז שחוג מסוים קיבלו התורה מחדש בעיר בני ברק ת"ו אחר שנת תש"ח ללא מסורת כלשהו, נוצר מגמה חדשה לשנות את הפסקים המקובלים לפסקי המשנ"ב.

ולפי"ז שאלו איך זה שבמחזורים איתא הנוסח ע"פ המנהג הישן ולא לפי המשנ"ב.
וע"ז עניתי שהמחזורים עוד מתייחסים למהדורות צילום שנדפסןץו לפני המשנ"ב.