שני הצעות
1. אפשר שאם הקניט את חבירו וחבירו מחל נעקר המעשה למפרע כאילו לא נעשה, היות ועיקר חטא הוא שגרם לחבירו עגמת הקפידה בלב, משא"כ בגנב שיש מעשה עבירה
1. בח"ח משמע שלא תונו זה לא כל הקנטה רק שיעורו הוא דְּבָרִים, אֲשֶׁר
יַכְעִיסוּהוּ וְיַבְהִילוּהוּ, וְלֹא יוּכַל לְהֵעָזֵר מֵהֶם, ולא תשא עליו חטא שיעורו רק אם נשתנו פניו
אמנם לכאורה בכל הקנטה שייך ואהבת לריעך כמוך, וא"כ בהקנטה בעלמא שאין בה לא תונו יש איסור עשה
ולפי"ז יתכן שהיות ובארבעה חילוקי כפרה בעשה מוחלים לו מיד לא צריך להתוודות ביו"כ, ויתכן שכך הדין בכל איסור עשה ולא משמע
(ובביאור הטעם שמסתפק שיו"כ אחד כן צריך, יעוי' ברא"ש בשלהי יומא מבואר שכעבר 4 פעמים כל אחד מ4 חילוקי כפרה עולה בדרגה ובעשה שעבר 4 פעמים צריך כפרת יו"כ, ובל"ת כשעבר 4 פעם יו"כ תולה, ויתכן ראב"י רק מחמיר דרגה אחת יותר מת"ק שם)
ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - פתיחה להלכות אסור לשון הרע - לאוין
יג) וּפְעָמִים הַרְבֵּה מָצוּי עוֹד לָאו אֶחָד, וְהוּא לְפִי מַה שֶּׁרְגִילִין הַרְבֵּה פְּעָמִים לְבַזּוֹת לַחֲבֵרוֹ (יג) בְּמַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים אוֹ בִּפְגַם מִשְׁפָּחָה אוֹ בְּמִעוּט חָכְמָתוֹ בַּתּוֹרָה אוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ, כָּל אִישׁ לְפִי עִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר נֹאמַר לוֹ דְּבָרִים, אֲשֶׁר יַכְעִיסוּהוּ וְיַבְהִילוּהוּ, וְלֹא יוּכַל לְהֵעָזֵר מֵהֶם, אֲפִלּוּ אִם הָיָה הַדָּבָר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, עוֹבֵר עַל לָאו (וַיִּקְרָא כ"ה י"ז) דְּ"לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" דְּאַיְרֵי בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים, כִּדְאִיתָא בְּבָבָא מְצִיעָא (דַּף נ"ח ע"ב), וְקַל וָחֹמֶר אִם הָיָה זֶה בִּפְנֵי אֲנָשִׁים. וְנִמְצָא לְפִי זֶה, שֶׁהַמְגַנֶּה לַחֲבֵרוֹ בֵּין בִּרְכִילוּת וּבֵין בְּלָשׁוֹן הָרָע בְּפָנָיו וּבִפְנֵי אֲחֵרִים, מִלְּבַד שֶׁיֵּשׁ עָלָיו לָאו דְּלָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל, עוֹבֵר גַּם כֵּן בְּלָאו זֶה:
(יד) וְאִם גִּנָּהוּ כָּל כָּךְ בַּדְּבָרִים הַנַּ"ל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בְּפָנָיו וּבִפְנֵי אֲחֵרִים, (יד) עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה פָּנָיו עַל יְדֵי זֶה, עוֹבֵר גַּם כֵּן עַל לָאו (וַיִּקְרָא י"ט י"ז) דְּ"לֹא תִשָֹּא עָלָיו חֵטְא" שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה בָּזֶה, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם הַתּוֹכָחָה וּבֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶּׁלֹּא לְדַבֵּר אִתּוֹ קָשׁוֹת עַד שֶׁיַּכְלִימֶנּוּ, קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הַתּוֹכָחָה וּבִפְנֵי אֲחֵרִים. וְכָל זֶה שֶּׁלֹּא הָיָה בָּרַבִּים, אֲבָל אִם הִלְבִּין אֶת פָּנָיו בָּרַבִּים, כְּבָר כְּרָתוּהוּ רַזַ"ל מֵעוֹלָם הַבָּא וְאָמְרוּ, הַמַּלְבִּין אֶת פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים - אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:
ומצאתי שעמד על כך בעלי עשור בהערות על המהר"ם חביב ע"ש
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=281