פורום אוצר החכמה

חיימקה כתב:בלוח ארש הוא כותב שהנוסח במהרי"ל הוא ההפך מכבודו. [עכ"פ מסוגריים ודאי שאין ראיה]
[אם מישהוא יכול להעלות יבורך]

ספרים וועלט כתב:מקור??

משולש כתב:
אבקש את עצת החברים כיצד אפשר לסדר להדפסה בצורה שהמתפלל לא יתבלבל בבלבול הנ"ל.

או אולי יש למישהו רעיון אחר.

בתודה מראש

חיימקה כתב:בגדול כמו שהצעת [אין לי אפשרות לסרוק]
רק כולם מהמילים "את יום" עשו טור נפרד לחול ולשבת. והגדיל לעשות סידור וילנא שעשה החל מ"ותתן לנו" טורים נפרדים.

עזריאל ברגר כתב:קיים על זה דיון ישן בבח"ח.

ביקורת תהיה כתב:

עזריאל ברגר כתב:קיים על זה דיון ישן בבח"ח.

חסום.

עזריאל ברגר כתב:קיים על זה דיון ישן גם בבח"ח https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp ... id=2692617

לא חידשו שם הרבה...

בתוך הגולה כתב:אפשר והקוראים כאן ימצאו בו טעם.

ביקורת תהיה כתב:

בתוך הגולה כתב:אפשר והקוראים כאן ימצאו בו טעם.

טעם מבחיל.

מבחיל א: ברבות הימים נגרם שיבוש חמור, ומלת 'יום' נשתרבבה ונגררה אחר 'זכרון תרועה', דבר שאין לו כל יסוד. ובאופן לקוי זה ניסח הפרי מגדים בקונטרס 'נועם מגדים'. [קונטרס זה מוקדש לבירור נוסחי התפילה. גם בספרו פרי מגדים הקדיש סעיף שלם לדקדוק בנוסח התפילה של ר"ה, וכתב במפורש "יום זכרון תרועה".]

מבחיל ב: מעשייה תמוהה שמסרו שנים מחשובי חסידי חב"ד, שנפגשו עם רבי יוסף ראזין, הידוע כהעילוי מראגטשוב, שפירש באופן אחר את דברי הר"מ, "שקידוש ליל ר"ה יש לומר בנוסח 'ותתן לנו... זכרון תרועה'. והגם שיש מפרשים שכוונתו לר"ה שחל בשבת, אך מפשטות לשונו מוכח שכן דעתו בכל גווני".
והנה, לא מצאתי מפרשי הר"מ שיפרשו את כוונת הר"מ רק לר"ה שחל בשבת, וגם לא יתכן לפרש כך, כמובן לכל בר בי רב. ועוד יתירה מזו, האם רק בקידוש גרס הר"מ כך, הלוא במשך כל תפלות ר"ה גרס כך. וע"כ מסתמא 'תלמיד טועה מסרו'.

כולל יונגערמאן כתב:בא לכלל כעס בא לכלל טעות

הראגאטשאווער לפי שמועה זו שלל כל פירושי המפרשים שהבינו הכוונה לשבת, ובמקומם פירש מעצמו פירוש אחר. אין כאן שום בדיה

שנית גם אם זה נוסחא ידועה לכתוב 'תלמיד טועה' כדי לכתוב בכבוד, עדיין הפירוש הפשוט הוא כפשוטו שהתלמיד טעה, ומנין לך שהמחבר כיון בדרך אחר?

הפמ"ג כתב שלא ככל המפרשים לכאורה שקדמוהו, ולא טרח להתפלפל עמהם ולומר על מה ולמה ראה לשנות נגד הסברא, ומרידך גיסא ידענו שהיתה טעות נפוצה במחזורים דאז, על כן בקל ניתן לומר שזהו המקור שלו. ובדבריך 'עוד מחבר ספרים' בעצם הבחלת אותי כשברור כוונתך לגמד שאר מחברי דורו רח"ל. מבחיל ומבהיל.

בן אדם כתב:מעניין
פעם ראשונה שאני שומע שיש אנשים האומרים 'יום זכרון תרועה'. לא שמעתי על תופעה כזו בלתי היום.

עזריאל ברגר כתב:

בן אדם כתב:מעניין
פעם ראשונה שאני שומע שיש אנשים האומרים 'יום זכרון תרועה'. לא שמעתי על תופעה כזו בלתי היום.

ומעולם לא שמעתי מי שאומר (בפועל) אחרת...

בברכה המשולשת כתב:נתבקשתי להכניס:
הגרש"ד זצ"ל בקונטרסו "סכותה לראשי" עמ' ו' האריך בזה הרבה.

יג. כתבתי בתיקון תפלה אות טז. כשחל ר"ה בשבת הנוסחא האמיתית היא את יום השבת הזה ואת יום הזכרון הזה זכרון תרועה וכו', ואין לומר יום זכרון תרועה, כן היא הנוסחא האמיתית. ועכשיו רובא דעלמא נשתבשו בזה ואומרים יום זכרון תרועה, כי ספו גם כלו דווקני המדקדקים בתפילתם בכל מלה ומלה. והרי גם בתורה לגבי זכרון תרועה לא כתוב יום זכרון תרועה אלא זכרון תרועה (בויקרא כ"ג כ"ד).

והאשמה היא על מדפיסי הסידורים והמחזורים שבמקום להדפיס דברים ברורים, דהיינו, ואת יום הזכרון הזה (בשבת זכרון תרועה) (בחול) יום תרועה וכו' שבזה אי אפשר היה לטעות לומר בשבת יום זכרון תרועה, במקום זה מודפס בכל מקום ואת יום הזכרון הזה יום (בשבת: זכרון) תרועה, שבזה אפילו גדול שבגדולים יכול לטעות ולומר דתיבת יום קאי גם על זכרון.

וראיתי במחזור אהלי יעקב יצחקי ר"ה ע' 110 שהדפיס יפה, יום תרועה (בשבת זכרון תרועה באהבה) שגם בזה אין כלל לטעות. וכ"כ גם במחזור חוקת עולם וכנראה בכל מחזורי הספרדים, אבל לכתחילה יש להדפיס כמו שכתבתי למעלה.

ועיין מסכת סופרים פרק י"ח הל"ח בשבת אינו אומר יום תרועה אלא זכרון תרועה וכ"ה בלבוש תקפ"ב ז' ובדברי קהילות ע' 134 וכ"ה במחזור ויטרי ע' 345 ו346- שכתב להדיא באופן ברור יום הזכרון זכרון תרועה. וכ"ה גם במט"א תקפ"ב ט"ו ותקצ"א ג'. וכ"כ בליקוטי מהרי"ח חלק ר"ה דף ס"ד ע"א, דאין לומר בשבת תיבת יום, ודבר זה הוא גם בנוסח אשכנז וגם בנוסח ספרד, אין חילוק.

ופלא עצום על הדייקן הגדול סידור עבודת ישראל שגם כן נכשל בזה וכתב בדף 387 בביאורו שם, יום זכרון תרועה.

וכן הוא ג"כ בטור לומר בשבת זכרון תרועה ובחול יום תרועה. וכ"ה גם במרן שו"ע סע' ז'.

בן ראובן כתב:אולי אפשר להציע בסברת הפמ"ג והנוהגים כמותו:

לפי הנוסחאות שאומרים "זכרון תרועה" הן בחול והן בשבת - הרי בהכרח שתיבות "זכרון תרועה" הן פירוש לתיבת "הזכרון" (ותתן לנו ה"א את יום הזכרון הזה, איזה זכרון? זכרון תרועה) ולא לתיבת "יום" (שהרי היום איננו זכרון, אלא שבו נעשה זכרון). והיינו שהזכרון ביום זה הוא ע"י תרועה.

אבל כיון שהנהיגו לומר בחול "יום תרועה", דקאי על "יום הזכרון" (יום הזכרון, שהוא יום תרועה - וכמו בג' רגלים, שחג המצות הוא זמן חרותנו), שוב קשה לומר בשבת "זכרון תרועה" בלבד, משני טעמים: (א) כיון שבחול מפרשים את "יום", למה לשנות בשבת ולפרש את "הזכרון"? (ב) אם הפירוש הוא על "הזכרון", הרי אין זה ענין לשבת דוקא, שהרי גם בחול יום זה הוא יום הזכרון. ונצטרך לפרש "יום הזכרון" לצדדין, שבחול פירושו יום שבו נעשה זכרון ע"י תרועה, ובשבת פירושו יום שבו מזכירים תרועה.

ולכן בהכרח לומר "יום זכרון תרועה", ואז קאי בשבת כמו בחול על "יום הזכרון", אלא שבחול יום זה הוא "יום תרועה" (יום שבו מריעים), ובשבת הוא "יום זכרון תרועה" (יום שבו מזכירים תרועה).