פורום אוצר החכמה

אתמול נתתי ליהודי צדקה מעבר ליכולתי עקב לחצים שהוא הפעיל והתחרטתי על זה אחר כך, האם הפסדתי עכשיו גם שכר מצווה?

ואולי יש לדמותו לשלא לשמה בסוגיא ע"מ שיחיה בני ע"פ מה שתרצו הבעש"ט ומהרי"ל דיסקין ליישב קושית התוספת שם שבבין אדם לחברו אין חיסרון שלא לשמה וה"ה לפה.

הערה אגבית: לפי רבינו יונה (וז"ל החפץ חיים ב'ספר המצות הקצר' "ומצוי זה בחתן שמכביד על חותנו קדם החתונה, שיתן לו דבר פלוני ופלוני, מה שלא התנו על זה בשעת כתיבת התנאים, ואף על פי שחותנו ממלא מבקשו, עובר החתן על לאו זה דלא תחמד") שיש לא תחמוד במפציר חבירו לתת מתנה, האם אין לפני עור בכה"ג מצד הנותן?

גם אם לא יתן עובר על לא תחמוד

ההקשר של ההערה האגבית למעשה שאירע לך, תלוי בנידון אם יש לו תחמוד על כסף.

לגוף הנידון, כבודו העמיד שאלה מצד שזה מצוות שבאדל"ח ועיקרם הוא התוצאה, (וזה כעין מה שהתשובה אינה מספקת על חטא שבאדל"ח). אבל לענ"ד יל"ד עוד אם זה בכלל הענין של 'תוהה', וזה תלוי בנסיבות המקרה, האם מתחרט מפני שסבור שאינו עני כ"כ ויש נזקקים יותר ממנו, או משום שמצטער על ההפסד שנעשה לו אבל אינו בז למצוה ח"ו, וכו'.

לדבריך כל תוהה על הראשונות הוא דווקא להכעיס ??

ואם מתחרט בגלל שחושב שיש עניים יותר נזקקים אדרבה בוודאי שאינו מוותר על המצווה ולא מסתבר שיצא קירח מכאן ומכאן.

הרע במיעוטו כתב:גם אם לא יתן עובר על לא תחמוד

לגבי לא תתאווה אתה צודק אבל בל"ת רוב ראשונים לא אוחזים ככה.

הרע במיעוטו כתב:לדבריך כל תוהה על הראשונות הוא דווקא להכעיס ??

ואם מתחרט בגלל שחושב שיש עניים יותר נזקקים אדרבה בוודאי שאינו מוותר על המצווה ולא מסתבר שיצא קירח מכאן ומכאן.

כמדומני שזה כוונת בעל עו"ש שבה"ג לא מפסיד ועצם ההערה היא נכונה אם צריך להכעיס במקרה שפשוט מתחרט כי מצד ההפסד ומהיכ"ת שזה לא בכלל.

קראקובער כתב:אתמול נתתי ליהודי צדקה מעבר ליכולתי עקב לחצים שהוא הפעיל והתחרטתי על זה אחר כך, האם הפסדתי עכשיו גם שכר מצווה?

ואולי יש לדמותו לשלא לשמה בסוגיא ע"מ שיחיה בני ע"פ מה שתרצו הבעש"ט ומהרי"ל דיסקין ליישב קושית התוספת שם שבבין אדם לחברו אין חיסרון שלא לשמה וה"ה לפה.

ספר אורחות צדיקים שער החרטה
אבל העושה טובה ומתחרט - זאת מידה רעה. לכן צריך שתיזהר שלא תתחרט על הטובות, שלא תאבד שכרך. אם נתת לעני צדקה ואחר זמן הכעיסך, היזהר בך שלא תתחרט על הטובות שעשית לו, כי כיון שהיתה כוונתך בעת הנתינה לשם שמים - הנה שכרך שמור לך.

אשמח למקורות בנושא הנ"ל, מה הדין תוהה על הראשונות (גם בבין אדם למקום) לא מחמת מרידה או כפירה אלא רק מחמת צער גופני או הפסד ממון שאירע לו ע"י קיום המצוה.