פורום אוצר החכמה

מאחר שכפרת עוונות תלויה בצער של החוטא,

יוצא אם כן שהשמח בייסורים באמת, לא סובל.

האם נאמר שהפסיד בכפרת עוונות? האם לאחד הסבל הזה מוריד 30% מעוונותיו (תיאורטית, תיאורטית) ולאותו צדיק המקבל בשמחה, ירדו לו רק 10%?

משהו כושל בהבנה שלי.

מסתבר שקבלת הייסורים בשמחה מכפרת יותר מהצער שנגרע.
כמובן שכשמדובר בייסורים גופניים אין מקום לשאלה בכלל.

לכאורה תכלית היסורים אינה הצער אלא הפשפוש במעשיו וההכנעה להקב"ה.
ואיתא בגמ' (ברכות דף ה' ע"א) "אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי, יכול אפילו לא קבלם מאהבה, תלמוד לומר אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת, ואם קבלם מה שכרו יראה זרע יאריך ימים וכו'".

אוצר החכמה כתב:מסתבר שקבלת הייסורים בשמחה מכפרת יותר מהצער שנגרע.
כמובן שכשמדובר בייסורים גופניים אין מקום לשאלה בכלל.

בהחלט שזה מה שמסתבר, ומכאן הקושי שלי.

האם יש לכם ראיה שקבלת הייסורים בשמחה מכפרת יותר מהצער שנגרע?

תקופה ארוכה אני מחפש ראיה מוכרחת לדבר - אולי המתבכיין מרוויח יותר הרבה בשורה התחתונה?

אוצר החכמה כתב:מסתבר שקבלת הייסורים בשמחה מכפרת יותר מהצער שנגרע.
כמובן שכשמדובר בייסורים גופניים אין מקום לשאלה בכלל.

ראה שע"ת ד,יב. [ועע"ש ב,ד.]

מכון חכמי ספרד כתב:

אוצר החכמה כתב:מסתבר שקבלת הייסורים בשמחה מכפרת יותר מהצער שנגרע.
כמובן שכשמדובר בייסורים גופניים אין מקום לשאלה בכלל.

בהחלט שזה מה שמסתבר, ומכאן הקושי שלי.

האם יש לכם ראיה שקבלת הייסורים בשמחה מכפרת יותר מהצער שנגרע?

תקופה ארוכה אני מחפש ראיה מוכרחת לדבר - אולי המתבכיין מרוויח יותר הרבה בשורה התחתונה?

לא הבנתי. עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. והשורה התחתונה הפוכה?

לענ"ד עצם השאלה מבטאת השקפה 'עקומה', כאילו יש לקב"ה ענין ומטרה בזה שאנשים סובלים.

פשוט שאינו כן, וטוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. למה בכל זאת יש יסורים בעולם, ולמה לא יהיה הכל חלק וטוב וישר? שאלה טובה.

אך ברור שמי שמצליח להתגבר על היסורים ולהמשיך לעבוד את ה' בשמחה וכו' - לא גרע ממי שנאנח כתוצאה מהם, ואדרבה.

הרי במפורש אמרו בברכות ה.:

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי
יכול אפילו לא קבלם מאהבה תלמוד לומר אם תשים אשם נפשו מה אשם לדעת אף יסורין לדעת
האם אין מפורש כאן שמעלת היסורים היא דוקא כשמקבל באהבה?
המתבכיין על יסוריו הרי חלק זה איהו דאזיק אנפשיה ואין זה רצון ה', אז למה שזה יכפר.
אגב כפי שידוע אין הכוונה שהמקבל יסורים באהבה או בשמחה איננו מרגיש את היסורים, מדובר על הגישה הנפשית.
ועל הגר"מ שפירא זצ"ל שמעתי שבתקופת פטירת בתו ע"ה אמר "בלע מרור לא יצא", היינו שצריך להרגיש עמוק עמוק את היסורים והצער שהקב"ה שולח, ואין זה סתירה לקבלתם באהבה.

דרומי כתב:לענ"ד עצם השאלה מבטאת השקפה 'עקומה', כאילו יש לקב"ה ענין ומטרה בזה שאנשים סובלים.

אני לא משוכנע שזו תפיסה עקומה.
הרבה צדיקים וגדולים נקטו דרך של סיגופים והזמנת סבל על עצמם, החל מרבי אלעזר בר"ש ועד יחידי סגולה שבכל דור.
בא' ממאמרי השומר אמונים יש הרחבה גדולה על כך שהסבל והצער מצד עצמו הוא הזיכוך, ועל כן סעודה שהנאתך הימנה משוך ידך וכד'.
יש לי הרבה מאוד חומר על אנשים גדולים שהזמינו סבל על עצמם.
אי אפשר לפסול את כולם ולומר שזו השקפה עקומה.

וזה בדיוק הבסיס לשאלתי, אדם שלא מתרגש מבזיונות, אדם שמתעלה מעל תחושת רעב, הוא לא מרגיש סבל כי הוא לא דורש צרכים מהעולם הזה -
יש ראיה שהוא לא יפסיד מכך בזיכוך?

וע"ז יפה השיב הרב אוצה"ח מ"ואוהביו כצאת השמש" (אם כי זה לא ממש משכנע שזה עדיף מזה)
ועוד יותר יפה השיב הרב דורשי יחודך שדווקא כשהוא מתעלה מהסבל ולא חש אותו, אז יוכל לקבל מחילת עוונות.

אם לא יועיל לא יזיק

אגרא דפרקא [לבעל הבני יששכר מדינוב]
קכד) לא יחשוב האדם על שום דבר שהוא במקרה, ואיזה סיבה גרם, רק הכל בהשגחת הש"י, ומי שנותן דעתו על המקרים עליו הכתוב אומר [ויקרא כ"ו] ואם תלכו עמי קר"י והלכתי וכו', וקבלתי, בעת שיזדמן לאדם איזה עיגום וצער יזכור ויאמר הפסוק [תהלים כה יח] ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי, בכדי שישים אל לבו שהוא בהשגחת הבורא על עונותיו [להזכירו כדי לפשפש במעשיו], כי כמה וכמה עונות יש לו לאדם שאינם מתכפרין ע"י תשובה ויוה"כ, רק תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין, והש"י שולח לו יסורין קלין כדי לכפר עונותיו, וז"ש רז"ל [ערכין טז ע"ב] היכי דמי יסורין אפילו הושיט ידו לכיס וכו' [תנא אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים וכו'], והוא דוקא כשמשים אל לבו שכל תנועותיו בחפץ הבורא. הבן הדבר

מכון חכמי ספרד כתב:ועוד יותר יפה השיב הרב דורשי יחודך שדווקא כשהוא מתעלה מהסבל ולא חש אותו, אז יוכל לקבל מחילת עוונות.

למיטב הבנתי לא זו תשובתו של הרב דורשי יחודך.
ואף אני מצטרף לתמהים על עצם השאלה. והלא יכולת לשאול גדולה מזו - מה פירוש "השמחים בייסורים", הרי אם הם שמחים נמצא שאין אלו ייסורים עבורם ושוב אין להם במה לשמוח.

סגי נהור כתב:

מכון חכמי ספרד כתב:ועוד יותר יפה השיב הרב דורשי יחודך שדווקא כשהוא מתעלה מהסבל ולא חש אותו, אז יוכל לקבל מחילת עוונות.

למיטב הבנתי לא זו תשובתו של הרב דורשי יחודך.
ואף אני מצטרף לתמהים על עצם השאלה. והלא יכולת לשאול גדולה מזו - מה פירוש "השמחים בייסורים", הרי אם הם שמחים נמצא שאין אלו ייסורים עבורם ושוב אין להם במה לשמוח.

אה"נ, צודק.

בעזרת הבורא שברא את הכל מאין ב"ה

א. מסתבר ששמחים ביסורים לא הכונה על אדם שאין לו סבל כלל ביסורים, אדם כזה לכאורה אין סיבה שהקב"ה יעשה לו יסורים, אלא הכונה אדם שמתייסר, ועכ"ז יש לו גם שמחה במקביל מתוך הכרה שהיסורים האלו שהקב"ה מביא לו הם תועלת בשבילו להטיב לו באחריתו, אבל עדיין כואב לו.

ב. לגבי שאלת הרב מה"ס. יש שתי ענינים ביסורים (למרות שיש להם משותף). א. יסורים כמו הגהינם בעולם הבא, שזה לאחר שהאדם סיים את האפשרות לעבוד את ה' בעולם הזה, ואז היסורים הם רק עבור העבירות שעשה, מצד המשפט שמגיע לו עונש על בחירתו ברע, וכתיקון וזיכוך הנפש מפגמיה. ב. יסורים בעולם הזה, יש להם תפקיד לעורר את האדם לעבוד את ה', כמו שכתוב בספר דברים בצר לך ומצאוך ושבת עד ה' אלהיך וכו'. זה יסורים שהם תזכורת לאדם ששכח את בוראו שידע שיש בורא לעולם וצריך לעשות את רצונו. ברור שהיסורים בעולם הזה משולבים גם כן בסיבה א' שאל"כ הקב"ה היה מביא לאדם תזכורת בלי להכאיב לו, אלא שמחמת החטאים שעשה האדם צריך לקבל את הטיפול בצורה לא נעימה.

הרב מה"ס, שאל מתוך הנחה שענין היסורים הם רק כפי סיבה א' ועל כן שאל, אם המקבל בשמחה ממעיט לעצמו חלק מהכאב א"כ נמצא שהוא ממעיט לעצמו את הצער וממילא את התיקון. אז ראשית צריך לזכור שיש את חלק ב' שהיסורים נועדו לתת לאדם תזכורת מאין הוא בא ולפי מי הוא עתיד דין וחשבון, וזה מה שהשיבו לעיל. אבל גם כלפי החלק הראשון (שהוא קיים גם ביסורי עולם הזה) התשובה לזה היא שהאדם לא צריך לדאוג לטיפול הנפשי של עצמו, אלא הוא צריך ללכת בתמימות לפי מה שה' ציוה אותו לעשות וה' יעשה הטוב בעיניו. אם יש מצוה/הנהגה נכונה של קבלת היסורים בשמחה אז האדם צריך להתמקד בחלק שלו, והקב"ה ידאג שהוא יקבל את מה שהוא צריך לקבל. לפעמים יתכן שעצם קבלת היסורים באהבה היא סיבה להמעיט מהיסורים וזה כעין תשו' הרב אוצר החכמה, (כמו שהתפילה סיבה שהאדם יקבל יותר ממה שהיה מגיע לו קודם התפילה) ולפעמים אנחנו לא נדע בדיוק את כל הסיבות למה ה' עושה כפי שעשה, אבל זה לא החלק שלנו.

יש ענין נוסף שהאדם עושה לעצמו יסורים, מתוך הכרה שחטא והוא מבין את חומר הדברים, ושהוא ראוי לכאב ועונש על מה שעשה, ואז הוא מייסר עצמו. וזה לא סותר, לכל האמור.

הגדרת היטב את שאלתי, בצורה יוצאת מן הכלל. תודה.

קטע אחד מדבריך, לא מובן.

ישא ברכה כתב:
אדם לא צריך לדאוג לטיפול הנפשי של עצמו, אלא הוא צריך ללכת בתמימות לפי מה שה' ציוה אותו לעשות וה' יעשה הטוב בעיניו. אם יש מצוה/הנהגה נכונה של קבלת היסורים בשמחה אז האדם צריך להתמקד בחלק שלו, והקב"ה ידאג שהוא יקבל את מה שהוא צריך לקבל.

אם דברי נביאות, נקבל.

בעיניי, יש כאן חידוש מהותי, אשמח שתוכיח את הדברים, כי כת"ר נוגע כעת בגוף התשובה.

מכון חכמי ספרד כתב:הגדרת היטב את שאלתי, בצורה יוצאת מן הכלל. תודה.

קטע אחד מדבריך, לא מובן.

ישא ברכה כתב:
אדם לא צריך לדאוג לטיפול הנפשי של עצמו, אלא הוא צריך ללכת בתמימות לפי מה שה' ציוה אותו לעשות וה' יעשה הטוב בעיניו. אם יש מצוה/הנהגה נכונה של קבלת היסורים בשמחה אז האדם צריך להתמקד בחלק שלו, והקב"ה ידאג שהוא יקבל את מה שהוא צריך לקבל.

אם דברי נביאות, נקבל.

בעיניי, יש כאן חידוש מהותי, אשמח שתוכיח את הדברים, כי כת"ר נוגע כעת בגוף התשובה.

בעז"ה

אפשר לענות על מה ששאלת במספר דרכים, אבל אכתוב את הדרך הפשוטה.
האדם צריך לעבוד את ה' כפי ההדרכה שהוא קיבל מהבורא איך לעבוד אותו. הענין של קבלת יסורים בשמחה זה סעיף במצות אהבת ה', כדבר שאמר ה' ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך וכו' אפי' נוטל את וכו' וכפי שדרשו חז"ל בכל מדה ומדה שהוא מודד לך. ואיך האדם יאהב את ה' למרות היסורים שהוא נותן לו? רק אם הוא יחושב ויכיר שה' עושה את הכל וה' עושה את היסורים הללו כדי לעורר אותו לשוב אליו ולהטיב לו באחריתו. אם זו ההוראה האלוקית איך להתנהג במצב של יסורים, האדם לא צריך לעשות חשבונות, הרי אני מוריד צער ואיך אני עושה כך הרי אני מפסיד לעצמי תועלת. כי האדם צריך להיות צמוד לההוראות של הבורא, איך לעבוד את הבורא ית'. והוא לא צריך לדאוג איך הבורא יעשה לו את הדין שמגיע לו, והרבה דרכים למקום, אל דאגה אתה תקבל בדיוק את מה שמגיע לך איך שה' ירצה לעשות.

בדיוק כמו החולה שמצטער מהכאב, וה' עושה לו את הכאבים הללו להטיב לו, אבל הוא לוקח תרופה ואינו עושה חשבון, אלא אלו ההוראות של ה'. ובאמת הקב"ה עושה את הכל ואנחנו בסך הכל יכולים בוחרים בנקודות הבחירה שיש לנו, וה' מבצע את הבחירה שלנו.